יום הכיפורים עבר גלגולים ושינויים מתקופת המקרא דרך התלמוד עד עצם היום הזה.

במקרא – (ויקרא פרק טז), יום הכיפורים הוא יום של מחילה וכפרה לכל החטאים. באופן פרדוקסלי דרישת התורה לכפרה על החטאים הם על ידי מעשה ונדאליזים של הכהן הגדול. הכהן היה צריך לקחת פר, שני אילים ושני עזים, את הפר ועז אחד מתוך השניים, היה צריך להורגם, לקחת מדמם להזות ולהתיז מהדם שבע פעמים על הפרוכת ועל המזבח שבבית המקדש ולאחר מכן לשורפם.

את העז הנותר צריך לשלח אל המדבר (חז"ל פירשו שיש לקחת את העז לצוק ולדוחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד. לפני שהיה מגיע לגובה חצי ההר, אבריו היו נשברות ומתפרקות- יומא סז ע"א). את שני האלים הוא הורגם ומעלה אותם לעולה במזבח.

בתלמוד – עושים הבחנה בין עבירות שבין אדם לאלוהים לבין עבירות שבין אדם לחבירו ואת זאת לומדים מתוך דרשה מפוקפקת: "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז; 30) 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו' [הכתוב ציין לפני ה'] עבירות שבין אדם למקום [אלוהים] יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא פ"ח מ"ט).

בזמננו – , יום כיפורים הוא יום של חשבון נפש, יום שאדם צריך לחשב את דרכו ומעשיו בחייו, יום שצריך להתבונן אלו ערכים הם החשובים בעיניו וכיצד לישמם.

בניגוד לציבור הדתי שאינו עושה חשבון נפש אמיתי : האם דרכו הדתית היא הראויה? האם ערכי הדת מקובלים עליו? אלא הוא מקבל את הדת כדבר המובן מאליו , ויתירה מכך אם ינסה להתבונן בשאלה העקרונית האם תורה מהשמיים היא? האם היא מוסרית? זה עצמו יחשב לו לחטא ועוון. בנוסף, האדם הדתי במשך רוב יום הכיפורים נמצא בבית הכנסת וצריך לסיים לקרוא ולהתפלל טקסט ארוך (סידור) שהכתיבו לפני מאות בשנים כך שאין לו זמן לחשב באמת האם הדת היהודית היא הדרך שצריך האדם לבור לעצמו.

בברכה

דעת אמת.