הולדת עם ישראל בראי ההיסטוריה המתועדת והתורה

בעקבות ספרו של פרופ' ישראל קנוהל, "השם".

1. מתי לראשונה הוזכר השם "ישראל" בכתובים?

בשנת 1208 לפנה"ס יצא מרנפתח מלך מצרים (1212-1203 לפנה"ס) – בנו של רעמסס השני – למלחמה במלכי כנען ונלחם גם בישראל, בגולן. על גבי "מצבת הניצחון" שלו כתב:

חרבה לוב

נבוזה כנען

נשבתה אשקלון

נתפשה גזר

ינועם היתה כלא היתה

ישראל חרב. אין לו זרע.

במאות השנים שלפני מרנפתח היתה ארץ כנען נתונה לשלטונה של מצרים. הארץ הייתה מיושבת במספר רב של עממים, שבראש כל אחד מהם עמד מלך – ממש כפי שמתואר הדבר בספר יהושע: "ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה… ובנפות דור. הכנעני ממזרח ימים והאמרי והחתי והפריזי והיבוסי בהר…" (יהושע א', ב' ואילך). כל מלך כזה היה אחראי בפני ממלכת מצרים על גביית המיסים והעברתם לתעודתם…

בשנים הראשונות למלכותו של מרנפתח פגעה בצורת קשה הן במזרח התיכון והן בחוף הצפוני של אפריקה, ממערב למצרים. עממי כנען, חדלו להעלות את המיסים שהוטלו עליהם והמצרים ראו בכך מעשה מרד. והלובים? אלה פלשו למצרים בנסותם לשבור בה שבר. כך יצאו המצרים להלחם גם באלה וגם באלה.

מרנפתח מתפאר אמנם שהוא הכחיד את "ישראל" (שבגולן), אך אנו יודעים שזמן לא רב לאחר המערכה בגולן עברו "ישראל" את הירדן והתיישבו בחבל ההר המרכזי של עבר הירדן המערבי**. אולם במיוחד מעניין וחשוב הינו פרושו של פרופ' קנוהל למזמור ס"ח בתהלים. כל פרשנינו הכריזו שפרק זה סתום ולא ניתן לפרשו, אך קנוהל, שבניגוד לפרשנינו הוותיקים, למד גם היסטוריה ולכן יכול היה להעזר במסמכים היסטוריים שאיש מקודמיו אף לא העלה על דעתו שהם קיימים. כך חשף בפנינו את סודותיו של תהלים ס"ח.

פרק זה מגלה לנו שישראל היכו את צבא מרנפתח!, בניגוד למה שהכריז זה במצבתו (ועל כך בהמשך).

 

　

　

** קנוהל, "השם", עמ' 71.

העובדה שלמעצמות הגדולות שסביבנו היו שיטות כתב כבר כאלפיים שנים לפני שהיה לנו כתב משלנו, אומרת שהסיפורים ההיסטוריים שלהם הועלו על הכתב סמוך לזמן שבו קרו, בעוד שסיפורי התורה נכתבו מאות שנים לאחר זמנם ולכן יש סיבה לתהות על אמינותם.

2. מתי ומנין הגיעו ישראל לגולן?

בשנת 1268 לפנה"ס – כלומר, כ-60 שנה לפני סיפור מרנפתח – פלש צבא אשור, בפיקודו של המלך שלמנאסר הראשון, לממלכת מיתני שפרקה מעליה את עול אשור.

ממלכת מיתני השתרעה בין הפרת לחידקל, צפונית לממלכת אשור. שתי ערים המוכרות לנו מספר בראשית היו בגבולה: אור כשדים בקצהה הדרומי וחרן בקצהה הצפוני.

הצבא האשורי לא היה הצבא המוסרי ביותר בעולם ומפקדו העליון, שלמנאסר הראשון, אף התפאר בכתובותיו שהוא הפך 180 ערים במיתני לעיי חרבות ושלח אש ברבות אחרות. כמו כן הוא לקח 1,440 איש, ניקר אחת מעיניו של כל אחד מהם ושלח אותם לגלות. ואשר לאחרים, אומר הוא: "שחטתי את החתים ואת האחלמו (שבט שמי) ככבשים". ברור שכאשר כאלה הם פני הדברים נמלטים על נפשם כל היכולים לעשות זאת. ומי היו הראשונים להמלט אם לא אנשי אור כשדים? העיר הדרומית: "ויקח תרח את אברם בנו ואת… ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו ויצאו אתו מאור כשדים ללכת ארצה כנען. ויבוא עד חרן וישבו שם… וימת תרח בחרן" (בראשית י"א, ל"א-ל"ב).

סיפור יפה. קשה להאמין שתרח שמע את שמה של כנען ובוודאי לא התכוון להגיע לשם, בימים ההם…הוא פשוט נמלט אל צפון המדינה שבה חי.

כשהתקרב שלמנאסר לחרן (העיר הצפונית) "ויאמר יהוה אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (שם י"ב, א').

עוד סיפור יפה: האל אשר לו עבדו אבותינו מעבר לנהר היה אלהים ולא יהוה, כדברי יהושע: "ואם רע בעיניכם לעבד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון. אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר… ואנכי וביתי נעבוד את יהוה" (יהושע כ"ד, ט"ו).

3. האם דבר יהוה אל אברם??? יהוה הרי הוא אל דרומי שבני ישראל קיבלו אותו מהאדומים שישבו מדרום לכנען: "יהוה, בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום" (שופטים ה', ד'). ודברים ברורים אף יותר אומר אלהים למשה: "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו: אני יהוה וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל-שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" (שמות ו', א'-ג').

שמתם לב לסיפור המסתורין? אלהים אומר למשה: אני יהוה, אך בשביל אבותיך הייתי אל-שדי. מה זה? אל, או שחקן תיאטרון המחליף תפקידים? ,,,לא אמין!!!

ואברם, כמו פליטים רבים אחרים (שמים וחיתים!-זוכרים את אוריה החתי ודוד המלך? איך הגיע החתי לישראל?) (שמואל ב י"א), נמלט מחרן ופונה לדרך הפתוחה עדיין לפניו, המובילה דרך המדבר הסורי, לדמשק (ולגולן). ומי מנחה אותם בדרכם?

　

"אלהים, בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה,

ארץ רעשה אף שמים נטפו

מפני אלהים, זה סיני! מפני אלהים, אלהי ישראל." (תהלים ס"ח, ח'-ט').

סיני אלהי ישראל? והרי סין הינו אל הירח הבבלי והוא גם האל הראשי של חרן. ומי כאל המקומי יודע את דרכו במדבר הסורי?

ואם עדיין יש לנו ספקות לגבי אותו אל "סיני", – הרי לכם כתובתו המדויקת: "הר אלהים הר בשן… ההר חמד אלהים לשבתו…" (פסוק ט"ז) ההר המושלג בבשן הוא הר חרמון, כנאמר: "וכל הר חרמון וכל הבשן" (יהושע י"ג, י"א). ומה נאמר על הר חרמון בסיפור גילגמש (הבבלי)? – שיער עצי הארזים שבהרי הלבנון הוא מקום מושבם של אלי בבל (וסין בתוכם)!

ואם בכל זאת אינכם בטוחים בזהותו של סיני אלהי ישראל, הרי לכם מידע נוסף: "סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" (פסוק ה'). הכינוי "הרוכב בערבות" הינו "עיברות" כינויו של האל "בעל", המכונה בשירה הכנענית "רכב ערפת" שפירושו "הרוכב בעננים", והוא חבר לסין (שאצלנו הוא סיני), בהוליכו את ישראל בישימון הסורי!

אלה הם הישראלים הראשונים: פליטים, בני השבט השמי "אחלמו" וחיתים! (ואברהם ביניהם?) שנמלטו מזעם חרבו של שלמנאסר הראשון מלך אשור והתיישבו בגולן (ולא הייתה זו עליה ציונית כלל!!!)

הם התיישבו בגולן והיו לרועי צאן, אך אנו לא ידענו עליהם דבר, עד שכששים שנה לאחר מכן עלה עליהם מרנפתח המצרי, נלחם בהם והכריז שהשמידם כליל… אלא שמתהלים ס"ח – הפרק שכל המפרשים לא הבינו ממנו דבר, היות והוא כתוב בצורה מסוכסכת, חסרת ארגון וסדר – אי אפשר להבין דבר, אלא אם לומדים את ההיסטוריה של התקופה, כפי שעשה פרופ' קנוהל.

1) הגיע הצבא המצרי על מפקדיו (חשמנים) המצרים וחייליו הכושים (פסוק ל"ב)

2) אלהים הביא לנצחון הישראלים: "ביזר עמים, קרבות יחפצו" (פסוק ל"א)

3) מלכי צבאות ידודון, ידודון – המפקדים נמלטים על נפשם (פסוק י"ג)

4) "ונות בית תחלק שלל" – הנשים אוספות את השלל (פסוק י"ג)

5) הכלבים מלקקים את דם האויבים – כלבים יש לרועי צאן (פסוק כ"ד)

6) "אמר אדוני: מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים" (פסוק כ"ג)

פרופ' קנוהל רואה כאן רמז לכך שמרכבותיו של מרנפתח טבעו במצולות "ים סוף", שהרי בימת החולה גדל הרבה סוף- ואין סוף גדל ב"ים סוף", שמימיו מלוחים.

 

4. ומסכם פרופ' קנוהל: יציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה.

ראה: ישראל קנוהל, "השם" עמ' 131-123.