שלום ליאור,

הרגש הוא כוח המניע את האדם. יתר הדברים הם כלי עזר למימוש המניע.

לאדם יש כלי עזר עילי – התבונה, השכל וההגיון.

כלי זה, רצוני לומר התבונה , משמש אותנו להישרדות, לקידמה ולחיי אושר.

כאשר דנים במוסר תלוי מטרה כלומר, חוקים לניהול תקין וסביר לחברה, הרי שיש נימוק רציונלי "למוסר". ראה למשל את העקרון "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". זהו עקרון רציונלי מאוד למען חברה מתוקנת ואיני חושב שיש צורך להסביר את הרציונל שבו.

כוונתו של ליבוביץ באומרו "ערכים אין להם נימוק רציונלי" למניע הראשוני הבא מהרגש.

אומנם קשה לי להזדהות עם הרגש הראשוני של ליבוביץ להיות צייתן לחוקי הדת, אבל כך הוא טוען על עצמו.

אני יותר מזדהה עם המניע הראשוני לחרות, קידמה, שאפתנות, סקרנות והצימאון לידע חדש…

אך כשיש לאדם מטרה מוגדרת, שהמניע הראשוני מובילו, התבונה משמשת כלי מעולה להשגת המטרה, לבחון את הדרך שיבור לו.

הנה היהודים, אחרי צרות, השפלות ורדיפות שאפו לעצמאות מדינית והציבו מטרה: להקים בית לאומי לעם היהודי על-פי משפט העמים ועל-פי הנאורות. ברגע שהוגדרה המטרה, מכאן יש לבחון כל פעולה אם היא מקדמת את המטרה או מעכבת אותה. כדוגמה למעשה אי ההגיון בישראל הוא קיומו של מוסד הרבנות המצעיד את מטרת התנועה הציונית אחורה ,בלשון המעטה, וביתר חדות להרס המדינה כמדינה דמוקרטית ויהודית. (הרבנות היא כת יהודית המשמרת את הישן בעוד היהודים שהקימו את המדינה חפצים בחדש וברענן).

בברכה

דעת – אמת

אני לא יכול לחקות את המבטא של ליבוביץ' בדפוס אבל אנסה לענות לך במקומו – האם אתה פטריוט או אדם קוסמופוליטי ?

יש אנשים שהם פטריוטים, ילחמו עד טיפת דמם האחרונה עבור מדינה מסוימת וכאלו תמצא בכל מיני מדינות עם היסטוריות שונות, מצד שני יש מי שיגיד לך שזו שטות, מה פשר המחוייבות המגוחכת למדינה מסויימת באיזור גיאוגרפי כזה או אחר? למה זה משנה אם אני חי בלונדון, פריז או תל אביב?

למה אם כן יש כל כך הרבה פטריוטים, בין אם הם פטריוטים סינים, רומנים, מצרים או אמריקאים? זהו משמעותו של ערך שאיננו ניתן להנמקה. אדם מתגייס לצבא למרות שהוא יכול אולי להשתמט, בצבא הוא מבצע כל מיני טקסים ופעולות שאין להם מובן הגיוני למי שמסתכל מבחוץ (וכי מה זה משנה אם תצדיע או תדחף אצבע לאוזן? אם תעמוד בדום מתוח או לא?)

ליבוביץ' לא היה דתי 'סתם', נהפוך הוא, למי שמאמין בסיפורי התורה כפשוטם ובאיזה סבא חביב שיושב בשמיים ומושך בחוטים יש סיכוי להפסיק להיות דתי ברגע שבו תוכיח לו שמשהו בדברים שהוא מאמין בהם איננו נכון.

השאלה האמיתית היא אחרת – האם להאמין פרושו רק להאמין במצוות הדת היהודית או שאפשר להאמין בכל מיני דרכים אחרות, ליבוביץ' היה עונה לך על זה ב'לא' מהדהד , מבחינתו אמונה היא רק קבלת המצוות ואין שום דרך אחרת 'להאמין'. לומר את האמת אני מבין אותו, אם אמונה היא עניין ערכי הרי שהיא חסרת משמעות בלי שיש לה ביטוי ממשי במציאות שלנו.אדם אומר שהוא פטריוט אבל משתמט מהצבא מטעמי נוחות – הדברים שלו הם מילים ריקות.

איך בדיוק נבדיל בין זה ש'מאמין' לזה שלא אלא אם יש משהו בפועל שעושה האדם המאמין שאיש אחר לא היה עושה באותו מצב. לכן כל מיני טקסים משונים כמו הנחת תפילין, כי אחרת מה משמעותה של האמונה אם כל אחד יכול להצהיר 'אני מאמין באלוהים' ולא לעשות כלום בעניין?

עדו

לליאור שבוע טוב..כל ערך לא ניתן לנמקו למה??כמו שאדם יחליט שהוא רוצה להיות הומניסט ולא קומוניסט ולמה??תשובה ככה ולא משנה מה ההסבר שתאמר לו..אנו כיהודים תרבותינו היא לא התרבות ההומנית אלא התרבות היהודית..או כמו שאומר המשורר התרבות הזאת לא לנו כי בלבינו אש…ויותר מיזה אתה צריך להבין שאנשיי המוסר הדגולים והגדולים ביותר דווקא נמצאים אצל קיצוניי הדת הרבה יותר מפורקי רסן וכל מוסר אצל חלק מההומניסטים..בברכה יוסי.

יוסי,

להומניזם יש רציונל.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.

כשם שאני רוצה לחיות בחרות אתן לאחר לחיות בחרות כדי שהאחר לא ישלול חרותי.

הדבר דומה לצומת מרומזר וצומת חסר תמרורים.

אומנם אני רוצה לעבור את הצומת ראשון אך אני יודע שגם חברי רוצה לעבור ראשון. הרציונל אומר שיש לכוון את התנועה כדי לאפשר לכולם לעבור.

זו משמעות ההומניזם: לתת לכל אחד להגשים את חייו על-פי הבנתו ורצונו – על-פי הכוונה וחלון הזדמנויות שווה – ורעיון זה מאוד רציונלי.

דעת – אמת