לאחרונה ניהלתי כמה דיונים מעמיקים עם בחור דתי לאומי בניסיון להבין את השקפת עולמו, ולתהות דרך כך גם על הטענות הסותרות את היהדות (למותר לציין, אני אתאיסטית גמורה).
האתר הזה היה לי לעזר בכל הנוגע להבנת התלמוד והגישה החרדית (ממנה הוא סולד בתוקף), אבל בכל זאת נותרו לי מספר שאלות לא פתורות.
לפי דבריו, הוא אינו רואה בתנ"ך טקסט מהימן היסטורית ומדעית, אלא "מכתב מאלוהים" ממנו נגזרות הלכות ומצוות. בהתאם לכך, הוא יודע שחז"ל טעו במקרים מסויימים, שהרמב"ם פועל מתוך השקפה שמתאימה לימי הביניים (בייחוד בכל הנוגע ליחס לנשים), ושהבנת הטבע במקרא נעשתה על דרך האינטואיציה ולא בצורה מדעית (וגם אם הוא נכתב על ידי בני אנוש, זה נעשה על ידי השראה אלוהית). הוא לא רואה בעיה בסתירות מדעיות – אומנם שפן לא מעלה גירה ועטלף אינו ציפור, אבל הדברים האלו לא יוצרים בעיה הלכתית, ולפיכך הם מתאימים לראייה אינטואיטיבית של העולם ולא ניסיון לפענח אותו.
על פניו הדברים האלה טובים ויפים כל עוד משאירים את שאלת האמונה בצד, אבל אני מרגישה שאני מפספסת משהו. האם תוכלו להסביר לי את ההשקפה הדתית-לאומית ובמה היא נבדלת מההשקפה החרדית, ומה הן הטענות החילוניות נגד עקרונות הזרם הזה (בדומה לטענות נגד היהדות החרדית)?
*עוד טענה מעניינת מצידו היא שבכל הנוגע להלכות שמדברות על כופרים, הן לא מתייחסות אליי, למרות אי-האמונה שלי. מבחינת היהדות אני בחזקת תינוק שנשבה וגם כשנאמר "אמר נבל בליבו אין אלוהים" ההתייחסות אינה אל האתאיסטים. האם תוכלו לבאר מה הקריטריונים כדי להיחשב כופרת?
*ושאלה אחרונה, מה הם התכנים הדתיים שלומדים בישיבה תיכונית וכיצד לומדים לצידם גם מדע?
תודה רבה
שלום לך,
הבחור הדתי ששוחת אתו אינו מייצג את ההשקפה הדתית הפורמלית. למעשה דבריו יחשבו כפירה בעיני הציבור הדתי לאומי. וכך הם התייחסו לפרופ' ליבוביץ שטען בדומה לבחור הדתי. אין הבדל בין דתיי ם לאומיים לחרדים בתפיסה הדתית הצרופה – שניהם מחויבים להלכה הפסוקה בשולחן ערוך. ההבדל ביניהם הוא בתגובה לתנועה הציונית: החרדים מתנגדים לציונות ולמדינת ישראל והדתיים הלאומיים מקבלים את הציונות כרצון אלוהי. למעשה יש בניהם ויכוח דתי כיצד להתייחס למדינת ישראל.
מה שניתן לשאול את הבחור הם שני דברים:
-
אם התורה ניתנה בהשראה אלוהית מדוע את ההלכות הוא קובע מפי התלמוד שהוא הסמכות ההלכתית ולא התורה. -
ההלכה נקבעה על-פי נורמות ישנות של גזענות, הפלייה ושינאת האחר. כיצד הוא מסתדר עם הלכות אלו? מציע לך לקרוא ספרי "הדת קמה על יוצריה".
הזרם הדתי לאומי, שתופס את מדינת ישראל כחלק מהיעוד האלוהי, מסוכן מאוד למדינת ישראל הדמוקרטית. הם מעוניינים לשנות את הבסיס הערכי של מגילת העצמאות לערכי ההלכה. כפי שביטא זאת מייסד בני עקיבא הרב צבי נריה ז"ל: "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים [כוונתו למייסדי המדינה החילונים, י"י], באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה […] עומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ-ישראל, כאשר כבר נוכחנו על-פי הניסיון […]. בלי אורה של תורה אי אפשר לקנות את הלאומיות הטהורה שנאותה לגוי קדוש, ושלאומיות אחרת תהפך לרועץ ח"ו" [ערוץ 7, דברים לזכרו של משה צבי נריה].
כשדת ולאומיות חוברות להן קמה מדינה פשיסטית וגזענית.
יחס ההלכה לכופרים פרטתי במאמר "<a href=https://daat-emet.sentice.com/articles/article.cfm?article_id=121>מעמד החילוני בהלכה<a/>". הוא שוגה בדבריו.
התכנים במערכת השיעורים המכונים "קודש", לומדים תלמוד, השקפה (הרב קוק) ופרשנות מסורתית למקרא. הם אינם עוסקים בביקורת המקרא ובביקורת התלמוד. הם לא יזמינו אדם כמותי לישיבה תיכונית.
יתר מקצועות החול הם לומדים, לרוב, כממלכתי כללי מלבד תכנים שמהווים סתירה לאמונה. כך למשל לא ילמדו שנס פך השמן הוא אגדה, ואם ילמדו במדעים שהשפן לא מעלה גירה הם ינסו להסביר מדוע בכל זאת השפן כן מעלה גירה וכיוצא באלה. כתבה מעין זו פורסמה <a href=https://daat-emet.sentice.com/articles/DaatEmet1.jpg>בעיתון הצופה<a/> השייך לזרם הדתי.
הדת היהודית כפי שאנו מכירים אותה היא גלותית לגמרי. אולי מדובר על תהליך שלקח מאות שנים אבל היום הגלות היא חלק מהותי מהדת היהודית. אפשר כמובן להפריד ביניהן אבל ב'ניתוח' הזה תקבלי משהו חדש, כת או דת חדשה שאיננה 'יהדות' אלא משהו אחר בדיוק כשם שהנצרות, השבתאות והאיסלאם מקורן ביהדות במידה מסויימת.
לדוגמה – במלחמת לבנון קיבלו חבורה של טנקיסטים מישיבת הסדר הוראה להפעיל את מנוע הטנק בשבת בהרי השוף המושלגים כדי לשמור על כשירות מבצעית. הם התקשרו לרב שלהם לשאול אם זה בסדר או לא ('רק מתחת לאפס מעלות' הייתה התשובה שלו) , למה בעצם הם התקשרו לרב? הרי יש להם הלכות מפורטות לגבי הקרבת קורבנות בבית המקדש, למה אין להם ספר שיגיד להם מה לעשות במקרה שצריך להניע מנוע של טנק בשבת? התשובה היא שלמרות שטנקים קיימים ממלחמת העולם הראשונה אף רב או פוסק הלכה רציני לא חשב בכלל על האפשרות שחייל יהודי ישרת בצבא של מדינה של יהודים, זאת פשוט כפירה אלא אם כן בא המשיח ואז ממילא הבעיות האלו לא יהיו קיימות.
כל הדינים והפסקים וההלכות של היהדות (להוציא כמה פסוקים אצל הרמב"ם ואחרים) כולן יוצאות מהנחה שהיהודי הוא אורח בארצו של גוי כלשהו ולכן אין שום התייחסות לענייני ניהול מדינה (איך מפעילים את החשמל בשבת? מה עם פריקת סחורות בנמלים בשבת? כיצד אמור בית חולים ללמד אם אסור לנתח גופות?)
וכבר כתב על זה ישעיהו ליבוביץ' שאם מתייחסים למדינה כאל 'טעות' שאחרי שקרתה צריך לדעת מה לעשות הרי שהולדתה בחטא. אתה לא מכניס אדם מתחת לגל אבנים בערב שבת כדי שתוכל לחלל שבת ולהוציא אותו מתחת למפולת.
וכיום אנחנו רואים כיצד החוטים נפרמים, כבר יש דתיים 'כתומים' שמסרבים לשרת בצבא אחרי שפינוי גוש קטיף הוכיח להם שהמדינה אינה תמיד כלי עזר לשירות האידאולוגיה שלהם. המושג 'חרד"ל' שמשלב בין שני טיפוסים שאמורים להיות שונים לגמרי זה מזה – החרדי והדתי לאומי – הופיע פתאום במחוזותינו כי בסופו של דבר גם החרדי וגם הדתי לאומי כפופים לאותה הלכה כפי שצויין כאן. פתאום דתיים לאומיים קמים ויוצאים כשחיילות שרות (שישים שנה לא הייתה להם שום בעיה עם זה) ושר המשפטים מודה בנאום לחוג מצומצם של חבריו שמטרתו היא השלטת משפט ההלכה על המדינה (בהתחלה בענייני ממון ואחר כך עוד נראה..).
אם נחזור לנקודה שבה פתחתי אפשר להוציא את הגלותיות מהדת היהודית, אפשר גם להוסיף חובת עמידה על הראש בסוף תפילת שחרית או לבטל את ההפרדה בין בשר וחלב ולאסור על אכילת ירקות כתומים במקום זה. השאלה היא האם מה שיתקבל הוא 'יהדות' או שמדובר במשהו חדש לגמרי.
אם גם את זה הוא מוכן לקבל ולנקוט באיזו גישה סטייל לייבוביץ' – סבבה. יהיה עליו להסביר רק למה הוא מרגיש בסופו של יום מחויב למשהו שאנשים (שהוא מודה שהם בעלי מוסר נחות מאיתנו) המציאו. הרי 'קטנו עבה ממותנם' ואפשר פשוט להחליט לשנות את העניין בהתאם לערכים המקובלים עליו.
אם כאן הוא מתחיל באפולוגטיקות, אז הוא מעוות את המציאות כדי להתאים לאקסיומה מנוסחת מראש, ואין זה משנה אם בקהיליה שלו לא ראו צורך לעשות זאת *גם* כלפי השפן והאבולוציה.
נ.ב. האפולגטיקות על השפן הרבה יותר מוצלחות מאשר אלו על האירועים ההיסטוריים. טקסט ניתן לעקם ועם מילים אפשר לשחק. עם עובדות – לא.