שלום בקי,

ההשלמה עם המציאות.

הטרגדיה האנושית – ההכרה והמודעות לקיומנו הזמני – יכולה להשגיא אותנו למרומים ולשיאים ויכולה לגרום לנו להתפלש בבוץ הבערות.

אנשי האמונה הכריעו שעדיף להם לצלול בשמי הדמיונות ולנתק עצמם מחיים טבעיים (התפלשות בבוץ הנבערות) כדי לשרוד את הטרגדיה. אני הכרעתי לקבל את החיים כמות שהם ולהפיח בהם משמעות טבעית: הרצון לדעת, לחקור ולהבין, להיות בעניין החיים במלוא עוצמתם היא ההוויה שגורמת לאושר.

זו בעצם החוויה של גדולי העולם: איינשטיין, דארווין, שפינוזה, פיאז'ה…. הם חיו חיים מלאי תוכן ומשמעות בחוקרם את הטבע כל אחד ותחום התעניינותו. חוקרים אלה ידעו לספר על חוויה של זרימה אותה תחושת אתגר בפעולה, בה אנו שוכחים את עצמנו ומרוכזים בה לחלוטין עד כדי כך שאנו חשים כאילו מחוץ לזמן. זהו השילוב בין המניע הראשוני לחיים , הרגש, לבין הכלי העילאי שקיבל האדם: השכל!.

בברכה

דעת – אמת

טוב בקי, קיבלת בעצם תשובה טובה מירון ידען לשאלתך, אבל בכל זאת אני רוצה להקשות ולשאול – ונניח שלא הייתה לו תשובה, אז מה?

זה שאין לי תשובה למשהו לא אומר שהתשובה של מישהו אחר היא אמת. לפני אלפי שנים האמינו המצרים הקדמונים שהשמש עולה לשמיים בגלל שחיפושית זבל ענקית (ובלתי נראית כנראה) דוחפת אותה למרום. היוונים האמינו שהאל הליוס רותם את השמש למרכבתו ורוכב במעלה השמיים כל בוקר. אם הייתי איש פרימיטיבי באותה תקופה והייתי אומר שההסברים לא נראים לי היו שואלים אותי : "יש לך הסבר יותר טוב?" ולא היה לי כי באותה תקופה כל הידע האסטרונומי של העת המודרנית לא היה קיים. "ובכן!" היו כוהני הדת של אותה תקופה מכריזים "ההסבר שלנו נכון , עובדה שלך אין הסבר אחר."

לא, אין לי תשובה מוכנה לשלוף מהכיס כששואלים אותי 'בשביל מה אתה חי?', למעשה אפשר להתפלסף על זה ימים ולילות, האם הגיוני שלכל אדם מתאימה אותה תשובה בדיוק? האם 'עבודת הבורא' היא אותו דבר לכל אחד? אבל כדי לקצר אגיד רק שעצם העובדה שלמישהו יש תשובה מוכנה לשאלה 'בשביל מה הכל?' לא עושה עלי שום רושם, גם למצרים הקדמונים הייתה תשובה לשאלה 'מדוע השמש זורחת בשמיים?' אז מה?

עדו

שלום בקי, לשאלתך –

מצטט קטע מתוך תגובה לציפי שלא הועלתה לאתר (לפני כחודשיים).

החיים הם ממש כמו מסע על מעטפת של כדור בניסיון להגיע לאמצע. כל כיוון שנבחר וכל מרחק אותו נעבור, יוביל אותנו תמיד משום מקום לאף מקום. בכל מקרה לעולם לא נתקרב או נתרחק מהאמצע יותר מכל נקודה אחרת במסע האינסופי שלנו.

וזה בכלל לא משנה לאן הגענו – אלא רק מה שראינו בדרך.

בברכה-

רביב"ש

לפי דעתי,

גם לי עלתה השאלה מספר פעמים ואחרי חשיבה ארוכה הגעתי למסקנה הבאה:

המוות הוא חלק בלתי נמנע, ברגע שנולדנו נגזר עלינו למות..

לנו יש 3 אופציות:

הראשונה היא לקצר את החיים באופן עצמאי, לפי דעתי אין טעם לעשות את זה כי המוות יגיע וזה רק עניין של זמן..

דבר נוסף הוא שהמוות הוא סוג של איזור לא מודע, בתור בנאדם אני לא אוהב ללכת במודע אל הלא מודע, ובמיוחד שהוא רק עניין של זמן..

אופציה שניה היא להעביר את הזמן.. גם אופציה שאני לא אוהב הוא הרצון להעביר את הזמן ויהיה מה שיהיה, אני לא מתחבר אליה כי אם אני כבר מעביר את הזמן אז לפחות שיהיה משהו מועיל..

אופציה אחרונה ולפי דעתי הכי טובה..

להעביר את הזמן בכיף!

אם אני כבר תקוע פה והחלטתי להעביר את הזמן אז אני רוצה להינות כמה שיותר ולמצות את שהותי כאן..

אני יעשה זאת ע"י עיסוק בדברים שאני אוהב, ילמד הרבה, יטייל, יתחתן,יביא משפחה.. ובכלל מה שעושה לי טוב..

ומפה נגזרת התכלית: אדם נולד כדי להינות (אם הוא לא נותן לאמונות עתיקות להשפיע על אורך חייו)..

נ.ב..

אני מסתכל על העולם ורוב האנושות סובלת, אנשים באפריקה ומשטרים דיקטטורים במדינות ערב, ועוד הרבה דברים.. אני חושב לעצמי איך לעזעזל דפקנו את כל האנושות וגרמנו לכל כך הרבה צרות..

את התשובה מה מניע דברים כאלה אתה יכול לנחש לבד..

יומנעים..

ניסים