"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך".[1] וכן: "ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות, אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה – מצווה לשנאותו, שנאמר, 'יראת ה' שנאת רע', ואומר, 'הלא משנאיך ה' אשנא וגו' ".[2] וכן: "ואהבת לרעך כמוך – אם רעך, אם טוב [הוא], אבל לא אם הוא רשע, [3] ככתוב: 'יראת ה' שנאת רע' (משלי, ח; 13)".[4] משמע, אדם הירא את אלוהים צריך לשנוא את הרע – את מי שעובר על ההלכה ואינו שומר תורה ומצוות.

וכן משתמע מדברי חכמים שהשנאה צריכה להיות מכוונת לעוברי עבירה:

"ושנאת הבריות כיצד? … אהוב את כולם ושנא את המינין [יהודים שהתנצרו] ואת המשומדים [הממירים את הדת] ואת המסורות [המלשינים לשלטונות], וכן דוד אמר, 'משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי' (תהלים, קל"ט; 21-22). הלא הוא אומר, 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'. [מדוע אני מצווה לאהוב את רעך? כי אני, אלוהים,] בראתיו, ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו".[5]

 

דעת אמת

"ובאמת יש גם בחזון איש שמדבר על זמנינו, והביא מדברי הרמב"ם כי בניהם ותלמידיהם של הכופרים נחשבים כאנוסים וכתינוקות שנשבו, ומבואר בגמרא שתינוק שנשבה מביא קרבן מפני שהוא שוגג, ומצווים אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו, והביא עוד מהגהות מיימוניות שכתב כי תינוק שנשבה אין רשאים לשנאותו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה".

עוזי

שמת לב שהרמב"ם מתייחס לילדי הכופרים. את הצדיקים שהגיעו להכרה בהבלות וברשע שבדת הרמב"ם מחייב לשנוא

אבל היום יש דין נוסף מיוחד.

החזון איש כתב שלא ניתן כלל להחיל על יהודי דין מומר לעניין פטור מייבום וחליצה ממספר סיבות וביניהן שחל עליהם דין תינוק שנשבה מכיוון שבימינו "אין מי שיודע להוכיח" כלומר אין מי שיודע להציג בפניהם את חובתם לשמור את המצוות באופן שאם לא יקשיבו הם ייחשבו כרשעים‏.