דליה
דעת אמת
על פי דין תורה ודין תלמוד מותר לגבר לשאת נשים נוספות (פוליגמיה) ללא צורך בקבלת אישור מהאישה הראשונה – זוהי "בגידה" פורמלית המעוגנת בחוק הדתי.
למעשה אין איסור על הגבר לבגוד באישתו. כל האיסורים החלים על הדתי הרווק חלים גם על הנשוי ללא קשר למושג הנקרא "בגידה". רצוני לומר שהמושג בגידה,מצד הגבר, אינו נמצא בלקסיקון הדתי. זאת הסיבה שחכמי התלמוד התירו לעצמם ללכת למקום מרוחק ולשאת אישה ליום אחד ולאחר מכן לגרשה, בלי לשאול את נשותיהם אם הן מסכימות. כך פוסק הרמב"ם: "נושא אדם כמה נשים אפילו מאה בין בבת אחת בין בזו אחר זו ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת, ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת אלא כל אחת ואחת לעצמה". (רמב"ם, הלכות אישות, פרק יד, הלכה ג).
ובשולחן ערוך: "נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו [שיכול לספק צורכיהן]. ומכל מקום נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה [סקס] בחודש. ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן א, סעיף ט).
מהמאה העשירית החלו היהודים לקבל על עצמן לא לשאת יותר מאישה אחת: "רבנו גרשום מאור הגולה (960 – 1028לספירה) החרים על הנושא אשה על אשתו…נתרצתה אשתו שישא אחרת עליה, יש מן הראשונים שנסתפק אם מותר לו לישא, שאפשר שכיון שלא נעשה החרם אלא לתקנת האשה, והיא אומרת אין רצוני-בתקנת-חכמים, שומעים לה…להלכה כתבו הפוסקים שאסור לישא אחרת אף בנתרצתה אשתו …
החרם שלא ישא אדם אשה על אשתו, יש מן האחרונים סוברים שחל על האיש בלבד, אבל אינו חל על האשה שלא תינשא לאדם נשוי, ויש סוברים שחל אף על האשה" (אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, חרם דרבנו גרשם [טור שעח] ).
כלומר קהילות היהודים, רובם, קיבלו על עצמם לא לשאת שתי נשים אלא במקרה חריג שהתירו מאה רבנים לשאת אישה נוספת.
לגבי החוק הישראלי האוסר ביגמיה, האיסור חל רק אם הוא נישא לשתי נשים אבל גבר יכול לחיות, ללא נישואים עם כמה נשים שירצה.וכן אישה יכולה לחיות עם כמה גברים שתרצה.
ולבקשת דעתי בנושא, באופן אישי לא הייתי חי עם שתי נשים. לגבי החוק הקיים יש בו משום מוזרות שאוסר לשאת שתי נשים ומתיר לחיות עם שתי נשים ולהביא משתיהן ילדים.
דעת – אמת
דעת אמת
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=142222
מקווה שיבינו שרגשות בני אדם לא נתונים למשחק
דליה
דעת אמת
החוק הישראלי פשוט לא עוסק בכך.
עד לא מזמן הומוסקסואליות הייתה דבר בלתי חוקי במדינת ישראל. כיום המצב שונה אבל עדיין אין הכרה בנישואים של שני גברים או שתי נשים (זה בסדר, במעט מאד מדינות יש) . כלומר המדינה לא קובעת שזה 'טוב' או 'רצוי' להיות הומו היא פשוט נמנעת מלעסוק בנושא. זהו הבדל מהותי בין ההלכה לחוק החילוני שהרבה דתיים פשוט לא מצליחים לתפוס אותו.
"תגיד," הם שואלים אותי "אתה תשמח אם הבן שלך יהיה הומו? אתה תרצה שהוא יתחתן עם ערבייה?"
אני עונה להם שיעציב אותי מאד אם הבן שלי יתחיל לעשן או יירד מהארץ ומשום מה זה עדיין חוקי פה במדינה אבל רואה שהם פשוט לא מבינים את ההבדל – יש דברים שבלי קשר לדעתך האישית עליהם הם פשוט לא עניינה של המדינה, אדם דתי שרגיל להלכה שנכנסת לכל תחום ותחום בחייו לא מסוגל להבין את זה כנראה.
עדו
דעת אמת
ירון!
כמה פעמים הסתייגו הכותבים פה מלשון הביבים הנקוטה על ידי יוסי
בנאדם שחושב שכל דבריו אמת, בנאדם שחי בסרט שכמוהו כנביאי ישראל ויכול לנאץ ולגדף, וחוזר על לשונו הקלוקלת הלוך וקולל.
אני מוחה שוב על כך
בורובסקי
דעת אמת