אל תתנו למורי התנ"כ לרמותכם

כי התנ"כ, ובעקר התורה, הנו אוסף סיפורי עם, שחוברו במשך דורות ע"י אנשים כמונו (מיתולוגיה בלע"ז) ואוסף זה קודש ע"י בעלי עניין למטרותיהם הם… – בדיוק כפי ש"הקפיטל" של מרכס "קודש" ע"י לנין, סטאלין ושאר מנהיגים קומוניסטיים לצורכיהם.

האם בררתם פעם לכמה אלים עבדו אבותינו ולכמה מהם אנו ממשיכים לעבוד גם היום? – לאחד יותר מדי! והוא: אלהים או יהוה? (בחרו לכם את מי תעבדון, כפי שאמר יהושע לעם ישראל)

1)      שני אלים בראו את עולמנו! כך לפי התורה הקדושה!

         פרק א' בבראשית עוסק באלהים הבורא. הוא שברא את כל היקום לפרטיו וביום השישי ברא את אדם ואשתו (בראשית א', כ"ז). ולפתע (בבראשית ב', ד') תגלית! "ביום עשות יהוה-אלהים ארץ ושמים… וכל עשב השדה טרם יצמח" – כלומר: ביום הראשון לבריאה: "וייצר יהוה-אלהים את האדם, עפר מן האדמה…".

לבדו נוצר המסכן ואין אישה עמו!… כנראה עוד לא שמע יהוה-אלהים כיצד נולדים ילדים.

אמרו אתם: האם מדובר באותו בורא עולם?. ברור שאלה סיפוריהם של שני מספרי סיפורים. אלא שלראשון היה מוח של מהנדס ואלוהיו ברא את העולם בסדר הגיוני ואילו השני היה בדרן והמציא אגדות "מחוץ לקופסה": יהוה-אלהים שלו יוצר את האדם שכבר נברא (עם אשתו!) ואת כל החיות (שם, שם י"ט) שכבר ברא אלהים ביום החמישי. את כולן יצר מעפר והביא אותן אל האדם, – לא כדי שיתן להן שמות, כפי שהבריז "חכם" שלישי, אלא כדי שימצא לו "עזר כנגדו", – כפי שמודגש שם: "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (שם, שם, כ').

אני מקווה שאתה חכם דייך ומבין מה שכתוב לעומת מה ששואפים מוריך ללמדך. לא כך עורך התורה. הוא, שהיה צריך לישר הדורים וללמדנו שיש רק אל אחד (הרי אנו אבות המונותיאיזם!!!) – מתגלה במלוא אפסותו האלילית.

–        ויאמר אלהים לנח… ומכל החי, מכל בשר, שנים מכל תביא אל התבה… זכר ונקבה יהיו… ויעש נח ככל אשר צווה אותו אלהים, כן עשה" (בראשית ו', י"ט-כ').

–        ויאמר יהוה לנח… מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה, שבעה – איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים. איש ואשתו… ויעש נח ככל אשר צווה יהוה" (בראשית ז', א'-ה'). איזה עושה כשפים היה נח…

–        ואם לא די לכם בכך, הרי דבריו של יהושע בן-נון: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון: אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם… ואנכי וביתי נעבוד את יהוה" (יהושע כ"ד, ט"ו).

ראו שאפילו באחרית ימיו של יהושע, כלומר עשרות שנים רבות לאחר "מתן תורה", עבד עמנו לשני אלים, לפחות! (יש עוד כמה מהם בתנ"כ).

זה המצב, תלמידים יקרים. ספרנו הקדוש מתובל בסיפורים אליליים ואין מי שיטהר את הקודש…

2)      סיפורים אליליים? – הנה כמה מהם לפניכם:

         "וירא אליו (אל אברהם) יהוה באלוני ממרא… ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך… ויאמר יהוה אל אברהם: למה זה צחקה שרה לאמור…? – היפלא מיהוה דבר? למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ותכחש שרה לאמור: לא צחקתי. ויאמר: לא, כי צחקת… ויהוה אמר: המכסה אני מאברהם (את) אשר אני עושה? ויאמר יהוה: זעקת סדום כי רבה… ויפנו משם האנשים (= המלאכים. ראה פרק י"ט, א') וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני יהוה… וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם…" (בראשית י"ח, כל הפרק!).

         תפסתם? יהוה של אברהם אינו כיהוה של משה, – שאין האדם יכול לראותו, כנאמר: "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, י"ח-כ'). אלהי אברהם הנו ממין האלים היוונים שהיו מתרועעים עם בני תמותה ואף סועדים עמם (ויותר מסתם סעודה)…

         וראו פלא: יהוה שאומר למשה (בשמות ל"ג): "לא תוכל לראות את פני וגו', מזמין (בשמות כ"ד, א-י"א) את משה, אהרן, בני אהרן ושבעים מזקני ישראל לעלות אליו; "ויעל משה ואהרן… ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל… ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"

         האם לא ברור ששני הסיפורים הומצאו על ידי אנשים שונים?. האחד אינו מאפשר למשה! לראות את האלהים והשני מספר לנו שאלהי ישראל זימן את אצילי בני ישראל לסעודה מכובדת, שבה ראו אותו וכל רע לא אונה להם… האין זה סיפור אלילי ממדרגה ראשונה? האם מוריך לימדוך אותו? ואולי העלימו אותו מעיניך, – כדי שלא תשאל שאלות!

3)      התורה – מי כתבה ומתי?

         מסתבר שהתורה לא נתנה למשה; לא בסיני ולא בחורב. לדברי משה "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב… (ו) אנכי עומד בין יהוה וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יהוה… ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי… – ולא יסף"!!! (דברים ה', ב'-י"ט). ואכן, כאשר הסתיים בנין מקדש שלמה: "אז יקהל שלמה את זקני ישראל … להעלות את ארון ברית יהוה מעיר דוד, היא ציון… אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת יהוה ברית עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים" (מלכים  א' ח', א'-ט'), משמע: לא תורה נתנה בסיני, אלא עשרת הדברות בלבד. לכן: משה לא קיבל תורה מסיני ולא מסרה ליהושע ויהושע לא מסרה לזקנים (ראה פרקי אבות א') – זו כנראה הסיבה לכך שחכמינו אינם חכמים כל כך!

         ואם לא די לכם בדברי משה נשמע מה יש ליהושע, עבדו המסור, לומר. לפי המסופר ביהושע כ"ד, אוסף יהושע את כל עם ישראל לשכם ומספר להם את תולדותיהם, החל באברהם (והרי צ"ל אברם) וכלה בהתישבותם בארץ ואינו מזכיר, אפילו במילה, את מתן תורה. האם האיש שהיה שם עם משה שוכח אירוע דרמתי כזה?! והוא לא שכח אפילו את הבדיחה על אתונו של בלעם שפצתה את פיה.

         אז, כיצד בכל זאת יש לנו תורה?

יש לנו שתי עדויות מהתנ"כ עצמו.

• מלכים ב' כ"ג: בשנת שמונה עשרה למלך יאשיהו (כ-600 שנים לאחר כיבוש הארץ ע"י יהושע) נמצא במקדש ספר תורה – שלא יכול היה להמצא שם, אלא אם נכתב ע"י סופר בן הזמן (ראה לעיל). מספר זה למדו ישראל על מצוות חג הפסח, שלא נחוג מאז ימי השופטים (שם, שם כ"ב). הכיצד? האם נשכח חג לאומי כזה בימי המלכים? – לא מתקבל על הדעת.
• נחמיה ח': כשעלה עזרא הסופר מבבל (כ-130 שנה לאחר החורבן הראשון וכמאתיים שנה לאחר מקרה הפסח הנ"ל), הביא עמו ספר תורה וקרא ממנו לפני העם. אז נודע לעם שבמשך 800 שנים לא חגגו בישראל את חג הסוכות. "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו כן מימי יהושע בן-נון בני ישראל, עד היום ההוא" (נחמיה ח', ז').

מעניין!: עם ישראל שיצא לגלות רומי, לא שכח את החגים הנ"ל במשך אלפיים שנים. הכיצד? – כי לו היתה כבר תורה שחוברה בסוף ימי בית ראשון (ימי יאשיהו, כנ"ל) ובגלות בבל (עזרא הסופר, ועוד?).

לוא הייתה תורה לעם ישראל כבר במדבר, היו הכהנים והלויים שומרים מכל משמר, – אותה ואת חוקיה, כי בה אנו מצווים על קיום שלוש רגלים, שהם פסח, שבועות וסוכות: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון יהוה… ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך" (שמות כ"ג, י"ד) "ראשית דגנך, תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו (לשבט לוי), כי בו בחר יהוה אלהיך לשרת בשם יהוה" (דברים י"ח, ד').

האם יכלו הלויים, ששרתו באהל מועד ובמקדש, לשכוח את החגים שאוכלם בא מהם?

מסתבר שספרי התורה שצוו על קיום חגים אלה, לא היו קיימים בארבעים שנות הנדודים במדבר וגם לא הרבה מאות שנים לאחר שהתנחלו אבותינו בארץ המובטחת.

ספרים אלה חוברו בימי בית ראשון ובגלות בבל. ואם אומרים אנו "שבעים פנים לתורה" הרי זה כמספר הסופרים שנטלו חלק בחיבורה. וסופרים אלה, היו בהם יפי נפש וברי לבב והם חוקקו: לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד, לא תלין פעולת שכיר, וכי יגור אתך גר בארצכם ועוד…-פשוט "שמאלנים".

והיו בהם ערלי לב (דתיים ימניים) ששמחו לשלוח אדם אל מותו, או לפחות לגרום לו נכות קשה, כמו: בננו זה זולל וסובא… ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת.(דברים כ"א,י"ח),"וכי ינצו אנשים יחדיו…וקרבה אשת האחד להציל את אישה…ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה".(שם כ"ה,י"א)