שלום רועי,

ההלכה הדתית אינה מתימרת לברר את המציאות "האובייקטיבית" אלא לקבוע את המציאות לפי תפיסת העולם ההלכתית.

כתבתי על כך, במסגרת זו, פעמים רבות.

וכי אם יבואו היסטוריונים ויגלו שהיהודים ממזרח אירופה הם צאצאי כוזר זה ישנה את ההלכה?

הפה שאוסר הוא הפה שמגדיר: מי כהן ומי אינו כהן, ולא המציאות הגנטית העוברת מאב לבן.

כיוצא בזה בהגדרת האתיופים אם הם יהודים או לאו.

אתן לך דוגמא מעולם הרפואי. כל דתי בימינו ילך לבית חולים לרפואתו. הוא ינמק את התעלמותו מרפואות חז"ל בכך שאינן רלוונטיות והן היו תואמות לזמנם, ובזמננו המציאות השתנתה (ניסוח עדין ודיפלומטי לכך שחז"ל היו בני אדם ולא היו בקיאים במדע הרפואי).

אך כשההלכה קבעה שבברית המילה יש למצוץ את דם הברית מטעם רפואי, הדתיים ממשיכים למצוץ את הדם אף שהרפואה בימינו קובעת שאין משמעות למציצת דם ברית המילה.

כי ההלכה היא קובעת את המציאות ולא ההפך.

בברכה

דעת – אמת

ולמה זה מעניין בדיוק? את מי מעניין אם הלכה מסויימת בדת היא חסרת הגיון – לפי הפרמטרים של אותה דת עצמה או לא?

השאלה האמיתית היא – למה במדינת ישראל הדמוקרטית אוסרים עלי להינשא לגויה, או שאוסרים עלי להינשא לגרושה עם שם משפחתי כהן או שאוסרים עלי להינשא בכלל אם אני 'ממזר' , יותר נכון באיזו זכות בדיוק? אני עבריין? מפגר? חולה נפש? הרי אם היה מתגלה שגם אני וגם אישתי לעתיד נושאים גן של סיסטיק פיברוזיס ויש סיכוי טוב שיוולד לנו ילד חולה קשה עם תוחלת חיים נמוכה עדיין אי אפשר היה לאסור עלינו להתחתן ו/או להביא ילדים לעולם, יותר מזה, אסור היה לעשות כלום אם נשא איידס מתחתן עם בחורה בריאה (אני בספק אם זה חוקי לגלות לה את העובדה הזאת ובוודאי שאין מה לעשות אם היא יודעת ובכל זאת מוכנה להתחתן איתו משום מה).

לי יש מחלוקת קשה עם אירגון 'דעת אמת' על התחומים שבהם הוא פועל, כדי לפעול ביעילות עליו להפיץ את משנתו בקרב הציבור החילוני והחילוני בלבד. איך זה קשור לנושא?

הייתה תקופה ארוכה שבה האגודה הישראלית למלחמה בעישון ניסתה לעודד מעשנים להיגמל, הוצגו הנזקים הבריאותיים השונים, הפגיעה באיכות החיים של המעשן וכן הלאה, זה לא ממש תפס. עד שהם החליטו על שינוי כיוון, במקום להסביר למעשנים שזה לא טוב להם התחילו להיאבק על זכותם של הלא מעשנים לאוויר נקי, היו באוטובוסים אסור לעשן וגם במקומות העבודה, בפאבים אסור לעשן או שיש איזור שמוקצה לטובת העניין וכך גם בקניונים (אם כי בישראל כידוע מצפצפים על החוק בהרבה מקרים) וכבר לא נחנקים מסיגריות בקולנועים.

כשאתה תוקף את הבחירה האישית של המעשן (ועישון אכן מזיק) אתה פולש לחייו הפרטיים ולכן באופן עקיף מעניק לגיטימציה לפלישה שלו לחייך שלך באמצעות עשן הסיגריה. המאבק צריך להיות על שרטוט הגבול בין מה שהוא אמונה אישית שלך ובין מה שהוא עניין ציבורי.

הארכתי במקצת כי לדעתי השאלות והתשובות האלו לא משיגות כלום, אוי הראינו לדתיים האלו כמה הם לא נאורים וכמה אידיוטים הם שוב יצאו, איזה יופי! בינתיים הדתיים הם אלו שקובעים את החוק – נאור או לא – בנושא הנישואין והגירושין בארץ ואת זה צריך לשנות כמו גם הרבה תחומים אחרים שבהם משתוללת הכפייה הדתית, בשביל זה לא צריך להוכיח שחוק דתי מסויים הוא מיושן אלא לקבוע ששום חוק דתי לא צריך להיות חלק מהמרחב הציבורי של המדינה , מי שרוצה לחיות ככה באופן פרטי – שיהיה לו לבריאות מבחינתי.

עדו

עדו: אתה צודק לחלוטין. המאבק חייב להתרכז במחנה ה"חילוני".

אבל לא הייתי שולל פעילות גם בקרב הדתיים. אתה רואה שפונים אלינו גם דתיים שהאתר והמידע בו עזר להם. יש לשלב בין פעילות בקרב המחנה הדתי שחי חיים שטופי אמונות תפלות לבין הציבור החילוני שגם חי עם אמונות תפלות רק באופן שונה מהדתי……

אל תשכח את פעילות המחבתים הענפה והמפילה חללים רבים בקרב המחנה החילוני. רק מן הצדק יהיה ראוי להשיב באותו מטבע. ולא רק מן הצדק גם מהבחינה המעשית שמעניינת גם אותך יהיה נכון לפעול גם (_לא רק) בקרב המחנה הדתי.

בהצלחה לנו בדרך לחברה נאורה, בריאה ומאושרת (מאושרת לא מסמים וממריצים אמוניים אלא מתוך עצמה).

ע. הצדיק היהודי