יפים דברים שאמרת: "לפי הדתי המטרה לקיום היא לקיים מצוות. זו האמת האלוקית ומה שאדם רוצה וסיבת בריאת העולם". -קרא ואמור:אילו מצוות לקיים ואילו-לא?!!!
אלא שלטמון ראש בחול, לטפוח לעצמך על השכם ולצרוח "אנו ורק אנו" (כפי שהיינו לפני 1,500 שנה ויותר) זו פשוט בריחה לעולם החלומות והאשליות.
הרי (לדעתך) אלוהים הוא שאמר: "לא תרצח" ועוד אמר: "מכה איש ומת, מות יומת" (שמות כ"א, י"ב-י"ד).
והנה קם לנו יהודי דתי טוב, הרמב"ם ואמר: "ישראלי שהרג גוי… אינו נהרג עליו בבית דין!?" (משנה תורה, הלכות רוצח… פרק ב', הלכה י"א) ויש ק"נ טעמים לטהורו של שרץ! ועוד אמר אלוהים (הטוב):
– כי תראה חמור שונאך נופל… עזוב תעזוב עמו (שמות כ"ג, ה').
– והגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים.
– וגר לא תלחץ… כי גרים הייתם…
(ומיהו גר? ויאמר אברהם לפני חת: "גר ותושב אנוכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד').
ובאו יהודים דתיים טובים, המתקראים "חכמים" ו"צדיקים" ו"מרנן" ופסקו:
– טוב שבגויים הרוג (בבלי, בבא בתרא, ל"ד ע"ב).
– גויה אין מולידין אותה בשבת! (שו"ע, אורח חיים סימן של, סעיף ב').
– אסור להשיב אבידה לגוי (שו"ע, חושן משפט סמן רסל, סעיף ב').
אך השם יתברך הרי: "טוב יהוה לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה, ט')
באמת?
– רק את כל האדם היכו לפי חרב… לא השאירו כל נשמה – כאשר ציווה יהוה את משה עבדו… " (יהושע י"א, י"ד-ט"ו)
(האם לא היתה זו שואה כהלכתה? אולי הראשונה מימי עולם?! לתשומת לב "גאונינו" המצדיקים את השואה – שבה נטבחו גם מיליון וחצי ילדים! אולי חכם יותר להכחישה? – כמעשה אחמדינג'אד!).
אם כך! מהו אלוהים? טוב או רע? ואולי אין לו דבר לומר?
האם הוא שנתן את התורה, או שחוקי דתנו נחקקו ע"י אנשים שונים ובזמנים שונים?
– איך נסביר למשל, שכמה מחוקי חמורבי (- מלך בבל, כ-500 שנה לפני מתן תורה) מופיעים כמעט כלשונם בתורה? האם יתכן שאלוהים העתיקם לתורתו?
אם כך, אולי לא אלהים הוא שנתן את התורה – כדברי משה? ידוע שהיה זה "תרגיל" מקובל: מוחמד אמר שאלוהים הכתיב לו את הקוראן וגם כל גיבורי יוון קיבלו את ציוויי "עשה" ישר מפי האלים השונים! ומי לא? – רק ההינדים החכמים פסקו שתורותיהם לא נתנו, – אלא הן "קיימות מאז ומעולם" וכך אין איש רשאי, או יכול, לשנותן! – כך מנעו את האפשרות שכל זנב לאריות או ראש לשועלים יוכל לפרשן כרצונו, לתקנן או לסלפן.
ואילו אצלנו!: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכך עד… הרעבא בשטעטל הנידחת בגולה.
ואותם "חכמים", שקיבלו מקודמיהם, פסקו:
– שלא ילך אדם בין שני כלבים, שני חזירים או שתי נשים.
– קול באשה ערווה
– האב רשאי להשיא את בתו ואף למכרה לשפחה.
– האישה שפחה לבעלה וחייבת לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו (ומבושיו?) של בעלה (משנה תורה, הילכות אישות פרק כ"א, הלכה ז').
– הבעל זכאי לקיים יחסי מין אנאליים עם אשתו, כי הרי כתוב "כי יקח איש אישה – שהיא לקוחה לעשות בה כל חפצו" והיה זה רבי יהודה נשיא שפסק (ראשון?) במקרה כזה: "בתי, תורה התירתך" (בבלי, נדרים כ, ע"ב).
ואם לא די לך בכל המובאות האלה, פנה אל ספרו של ירון ידען "הדת קמה על יוצריה" ויפקחו עיניך.
אז נראה אם אתה אדם חושב או "נמושה, גרורת מחנה".