שאלותיך אינן רק קשות (במובן הזה שקשה לתת עליהן תשובה מדויקת), אלא גם דורשות הצגה נרחבת של נתוני רקע, אשר אינה אפשרית בפורום זה. מה שאנחנו ממליצים לך הוא להגיע לספרייה אוניברסיטאית הקרובה למקום מגוריך, ללכת אל המדורים העוסקים בחקר המקרא ובהיסטוריה של עם ישראל, ולהתחיל לקרוא. חיבור מקיף על ההיסטוריה של עם ישראל מתחילתה ועד סוף ימי הביניים הנו Salo W. Baron, A Social and Religious History of the Jews (1952-1983), אבל הדיון שלו בתקופת המקרא הוא שטחי למדי ומיושן. לתקופה הזאת, ספר הלימוד למתחילים שאנו ממליצים עליו הוא J. M. Miller and J. H. Hayes, A History of Ancient Israel and Judah (1986, 2nd edition 2006). בכל מקרה, עלינו לציין שבמחקר ההיסטורי יש חילוקי דעות רבים בין החוקרים בעניינים שונים, כאשר תיאוריות שונות הוצעו כדי להסביר את אותן עובדות עצמן. לכן, אנו ממליצים לך "להיזהר מבני אדם שיש להם רק ספר אחד" (כלשונו של תומס אקווינס), לקרוא כמה שיותר דעות שונות, ולהחליט בעצמך מהי התפיסה המתקבלת ביותר על הדעת.

כדי להשיב, ולו במקצת, על שאלותיך, עלינו לציין קודם כל שאין אפשרות להצביע על בני אדם ספציפיים, שהיו אבותיה הביולוגיים שום אוכלוסייה אנושית נתונה, כולל בני ישראל בראשית תולדותיהם. סיפורי האבות המקראיים נתפסים בחקר המקרא המודרני כבלתי-מהימנים היסטורית – לאו דווקא בגלל שאין שום עדות מחוץ למקרא לאברהם, יצחק או יעקב (שהרי ממילא אין הרבה סיכוי למצוא במקורות העתקים עדויות לגבי משפחה ספציפית שאינה מלכותית), אלא מפני שהפרטים ההיסטוריים המופיעים בסיפורי האבות מתאימים לתקופה שאחרי 1200 לפנה"ס, וזהו פרק-זמן מאוחר מדי עבור "תקופת האבות" לפי כל כרונולוגיה מקראית אפשרית. פרטים היסטוריים מן הסוג הזה הם, למשל, האיזכורים של פלשתים וארם בספר בראשית, או האיזכור של "אור כשדים". הדבר היחיד שניתן לומר בוודאות לגבי ראשית ישראל הוא שאוכלוסייה בשם "ישראל" נזכרת בכתובת של הפרעה מרנפתח, משנת 1208 לפנה"ס בערך, והאוכלוסייה הזאת נזכרת בהקשר הגיאוגרפי של כנען. יש כמה חוקרים השוללים את הזיהוי של "ישראל" בכתובת מרנפתח עם ישראל הידוע מן המקרא, אולם הטיעונים שלהם אינם משכנעים.

התפיסה בדבר יציאת מצרים היא משותפת לכל (או כמעט לכל) המקורות המקראיים, שנכתבו – ככל שהמחקר המודרני יכול להסיק – לאורך כמה מאות שנים (החל מפרק-זמן כלשהו בין 1200 ל-700 לפנה"ס ועד 400-300 לפנה"ס בערך, להוציא ספר דניאל), ובקרב קבוצות חברתיות ואידיאולוגיות שונות. בעובדה הזאת יש כדי להצביע על כך, שהתפיסה בדבר יציאת מצרים הייתה משותפת לכל עם ישראל בעת העתיקה (או לפחות לכל השכבות של יודעי קרוא וכתוב בעם ישראל), ושהתפיסה הזאת נוצרה בתקופה מוקדמת יחסית. מצד שני, הממצא הארכיאולוגי מאזור ההתיישבות של בני ישראל בכנען אינו מראה שום קשר בין תושבי האזור הזה לבין מצרים. התרבות החומרית של האתרים הארכיאולוגיים בתחום ההתיישבות של בני ישראל אינם אלא סוג עני למדי של התרבות החומרית הכנענית. ובכן, בעניין הזה יש לנו בעיה. אולי הייתה קבוצה קטנה של אנשים שיצאו ממצרים, התערו בתוך אוכלוסייה כנענית שהייתה ידועה בשם "ישראל", והמסורת של אותה קבוצה לגבי יציאת מצרים התקבלה עם הזמן על-ידי כלל האוכלוסייה הישראלית. או אולי איזכורים המקראיים של יציאת מצרים הם זיכרון עמום של בריחה מתחום השליטה המצרית בכנען עצמה (מלכי מצרים שלטו בכנען במאות ה-15-12 לפנה"ס, אבל שלטונם היה רופף למדי באזור של הרי שומרון – שהם כנראה האזור הראשוני של ההתיישבות של בני ישראל – ואחרי 1200 לפנה"ס בערך לא הייתה כנראה נוכחות מצרית ממשית באזור ההר). מכל מקום, אלה הן השערות בלבד, שכעת אין דרך להוכיח או להפריך אותן.

בנוגע לאמונה באל אחד (יהוה), תיארוכה תלוי בתיארוך של המקורות המקראיים השונים, וזהו עניין בעייתי במקרים רבים. כמו כן, יש להבחין בין הפולחן ליהוה לבדו, המלווה באמונה שיהוה הוא האלוהות העליונה אך עמים אחרים רשאים לקיים פולחן לגורמים אחרים (כפי שנאמר בדברים ד יח-יט; לפי התפיסה המקובלת בחקר המחקר המודרני, ספר דברים נכתב במאה ה-7 לפנה"ס), ובין האמונה שיהוה הוא האלוהות היחידה שקיימת, כך שאין טעם לקיים פולחן לשום גורם אחר (כפי שנאמר פעם אחר פעם בישעיהו מ-סו – אותו חלק של ס' ישעיהו, שלדעת חוקרי המקרא נכתב בסוף המאה ה-6 לפנה"ס).

בכל מקרה, יש לציין שהזרם המרכזי של המסורת שהתקבלה בקרב היהודים בתקופת הבית השני (539 לפנה"ס – 70 לספירה) ראה את היהודים של אותה תקופה כצאצאי האנשים שהוגלו מממלכת יהודה עם חורבן בית המקדש הראשון על-ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס. אבל מצד שני, גם אנשים אחרים יכלו להצטרף לקהילה היהודית על-ידי אימוץ של הדת ודרך החיים של היהודים. "יהודים חדשים" מן הסוג הזה היו רבים במיוחד בתקופה החשמונאית ובראשית התקופה הרומית (מ-164 לפנה"ס עד 70 לספירה), ולא ברור מאיזו תקופה החלה הדרישה לתהליך גיור פורמלי כתנאי להפיכתו של לא-יהודי ליהודי.

התיאוריה בדבר המוצא הכוזרי של יהודי אשכנז היא נטולת ראיות היסטוריות, ומקובל להניח שהקהילות היהודיות מזרח אירופה של סוף ימי הביניים נוסדו בעיקר על-ידי יהודים שהיגרו לשם ממערב אירופה, והקהילות היהודיות במערב אירופה נוסדו בימי הביניים המוקדמים (לפני 1000 לספירה בערך) על-ידי יהודים שהיגרו לשם מחופי הים התיכון. אולם, נראה שבתקופת התהפוכות החברתיות והדתיות במערב אירופה בין 400 ל-800 לספירה בערך (תקופת הפצת הנצרות במערב אירופה), לא מעט עובדי אלילים אירופיים הצטרפו לקהילות היהודיות. לפיכך, שום אדם החי כיום והמגדיר את עצמו כיהודי אינו יכול להיות בטוח שגם אבותיו לפני אלפיים שנה היו יהודים – ובכך היהודים אינם שונים מכל אוכלוסייה אנושית אחרת.

וכמובן, עד לפני זמן קצר יחסית (בערך עד המאה ה-19 לספירה, אם כי התאריכים המדויקים משתנים בהתאם לאזור הגיאוגרפי הרלוונטי), כל בני האדם – ולא רק יהודים – היו דתיים, במובן הזה שהם האמינו באלוהות כלשהי, והפולחן של אותה אלוהות מילא תפקיד מרכזי בחייהם הפרטיים והציבוריים כאחד. במהלך מאתיים השנים האחרונות (פחות או יותר), התפקיד שממלאת הדת בחייהם של בני האדם הצטמצם במידה ניכרת, והחילוניות היהודית היא רק חלק מהתהליך הכללי הזה.

בברכה,

דעת אמת