https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=15348

אולי תמצא כאן את התשובה:

1. עקדת יצחק

עמרי בהם, במאמרו "עקדת יצחק, הרמב"ם והתיאולוגיה הפוליטית של הסירוב" ("תרבות וספרות" 20.09.13) מתעלם מפרט חשוב: הציווי "והעלהו שם לעולה" (בראשית כ"ב, ב') בא מפי אלהים ואילו ביטולו בא מפי מלאך יהוה. דהינו: רשות אחת מצווה וצרתה, מבטלת!

וזאת מנין?: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון. אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם. ואנכי ובני ביתי נעבוד את יהו-ה" (יהושע כ"ד, ט"ו).

משמע: אלהים ויהו-ה הנם שתי אלוהויות שונות. את אלהים הביאו עמם פליטי חרן – ואברהם ביניהם – כשנמלטו, בשנת 1268 לפנה"ס, מזעם חרבו של שלמנאסר הראשון, מלך אשור (ישראל קנוהל, "השם", עמ' 82).

את יהוה אמצו עולי מצרים כשעברו בחבל אדום ("יהו-ה, בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום". – שופטים ה', ד'), כמה מאות שנים לאחר מכן.

מסתבר שהיתה אז "מלחמת דתות" ועבדי יהו-ה, שמעשה הקרבת בנים לא היה לטעמם, "הורו" למלאך יהו-ה לבטל את הצוו הבלתי ראוי.

מעשה דומה עשו כאשר צרפו את השם יהו-ה לפני השם אלהים: "ביום עשות יהו-ה-אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב', ד'). עד לנקודה זאת היה אלהים הבורא ועתה הועבר המעשה לידי יהוה אלהים, שאח"כ יקרא יהו-ה, בלבד. המאבק בין חסידי אלהים לחסידי יהוה נמשך אפילו בימי שאול ודוד.

תודה לקובי, לחוקר התנ"ך הנכבד והנורא סליחה אבל לא הבנתי את הקשר בין השאלה לתשובה אבל אני כבר מסופק די צרכי מהתשובה של קובי תודה על העזרה

שי כהן. אני מציע לך לקרוא גם את מלכים ב' פרק כ"ב בעיון.