קישקשנו על כל מיני דברים מהחיים, ואז הגענו להיותי פעיל למען למען שינוי חברתי-מדיני בישראל.

התחלתי לספר לה על מה שאני עושה, על המטרות למענן אני פועל ועל הקונפליקטים הנוצרים בין חיי האישיים לבין הפעילות הפוליטית, החברתית והמדינית בה אני עוסק.

מדובר על ילדה משכילה מרמת השרון, המייצגת (פחות או יותר) חתך אוכלוסין לא קטן מבני הנוער במדינת ישראל.

הערה: חלק מההערות נערכו, נחתכו או הוסרו למען נוחות הקריאה ו/או למען פרטיותה של הדוברת.

ד אומרת:

*אין לי דעה בנושא הזה אבל יש לי שאלה

ד אומרת:

*באמת כיף לך בגיל הזה להתעסק בעניינים האלה? אנחנו בגיל שהבעיות שלנו והעיסוקים שלנו צריכים להיות הדברים הכי שטחיים ומטומטמים שיש, ולא להתעסק במה שאנשים כמו ההורים שלנו אמורים להתעסק בו.

ד אומרת:

*אז מצטערת אם אכזבתי..

Noam אומר/ת (00:06):

*את יכולה לשבת עכשיו בשקט ולתת לתהליכים כאלו להתרחש ולהתכחש לקיומם מכיוון שאת צריכה "להתעסק בדברים שטחיים, כי זו האמת". אבל עוד עשור, כשאולי תתחילי להתעסק בדברים עמוקים יותר-לא יהיה לך ממה להתחיל. מכיוון שיהיה כאן רוב חרדי, ולא תהיה הפרדת דת ממדינה, ואני בספק אם תוכלי ללכת ברחוב עם מכנסיים קצרים או לנסוע במכונית בשבת.

Noam אומר/ת (00:07):

*ויותר מזה-לכי תדעי אם נהיה כאן עוד עשור. אם אני מקושר, ויש לי יכולת ורצון לשנות את המצב במדינה הזו-למה לא לנצל את הכוח הזה?

ד אומרת:

*אוקי אבל אני לא חושבת על העתיד אני חושבת על ההווה ובהווה בא לי לחיות את החיים שלי כמו חיים של ילדת טיפש עשרה שלא מבינה כלום

ד אומרת:

*הנושא הזה לא מעניין אותי חח אני אומ רת לך בשיא הכנות

Noam אומר/ת (00:09):

*ואם את לא חושבת על העתיד, והוא לא חושב על העתיד, וגם אני לא חושב על העתיד-מה יהיה כאן מחר? אנחנו אלו שנחיה כאן מחר, לא ההורים שלנו. ואם להם אין הכוח לשנות-למה שלנו יהיה כשנגיע לגילם? יותר מזה-כשנגיע לגילם המצב יהיה הרבה יותר חמור, אנחנו נהיה באסון קיומי.

*ואף אחד לא הכריח אותך להתעסק בזה. אותי זה מעניין, לי זה חשוב-ואותי את שאלת, אז לך אני עניתי:)

ד אומרת:

*חחחח כן התעניינתי

*אבל מה אני כבר יכולה לעזור??

*אני לא יכולה לשנות כלום אני קטנהה לעומת כולם

—-

עד לכאן הנקודה עליה ברצוני להציג.

מדובר על ילדה אינטליגנטית ומשכילה, עם חיי חברה שמגיעה מבית עם אמצעים-היא מייצגת חתך אוכלוסין המכיל בתוכו את האליטה המשכילה של בני הנוער בישראל.

אבל בני נוער כמוה אינם מבינים את מהות הדיון, הויכוח, העימות-את מהות האיום הקיומי.

בזמן האחרון אני מדבר עם לא מעט בני נוער אודות הצטרפות לגוף נוער אקטיביסטי למען שינוי חברתי בחסות מפלגת אור ודעת אמת. והשיחה שהצגתי כאן היא המקרה הטוב של המקרים בהם אני נתקל. מכיוון שגם האליטה המשכילה לא מתעניינת בנושאים קיומיים כאלו. ואני חושב שזו בעיה. בעיה רצינית מאד.

איך אפשר להתמודד עם בעיות כאלו? אנחנו לא דור מזוין, אביב גפן-אנחנו פשוט דור מבוזבז.

נועם לויאן