שלום,

סיפורי התורה אינם אלא בדיה הזויה של מחברים קדומים, מדוע חשוב לך לדעת מה היה בסיפור שלא היה. צא ולמד מאנשים המתייחסים לסיפורי המקרא כ"כתבי הקודש", המאמצים לעצמם פרשנויות התואמות את השקפתם ואמונתם, ואינם חוששים לסלף את פשוטו של מקרא זה אומר בכה וזה אומר בכה הכל לפי גחמת ליבם.

לדעת הרמב"ם, למשל, הכתוב במקרא אינו רלוונטי אלא התבונה והשכל הישר הם קובעים. כאילו אמר התבונה היא "האלוהים". ואם כך, האתאיסטים שתבונתם מורה להם שאלוהים היא פיקציה אנושית, ניתן לפרש את המקרא על-פי תובנה זו; "בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ" כוונתו אנשים שבדו פיקציה חושבים שהזייתם בראה את השמיים והארץ.

לדעת הרמב"ן התורה כולה שמותיו של אלוהים הכתובים באש שחורה על-גבי אש לבנה ללא פיסוק ורווחים. אם כך, ניתנה הרשות לאדם – שאינו מבין בשמותיו של אלוהים – לומר אשר על לבו וליחסם לכתוב.

לדעת חכמי התלמוד אין צורך בכלל בשיטת פרשנות; פעמים שדיברה תורה בלשון בני אדם ופעמים לא. פעמים אין מקרא יוצא מידי פשוטו ופעמים יוצא מידי פשוטו. אפילו המידות שנדרשת בהן התורה, כדי להסיק מהן דינים, חז"ל אינם עקביים ואפשר לומר שאפילו מוזרים כמו "גזירה שווה".

ואם במקום שהכתוב מפורש ומובן הוא ניתן לפרשנויות מה נעשה במקומות שהתורה עצמה מבלבלת ומבולבלת.

הנה כתוב אחד אומר:

"פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר, יב; 8)

וכתוב שני אומר:

"וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות, לג; 23)

כתוב אחד אומר:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית, לב; 31)

וכן נאמר:

" פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵש"ׁ(דברים, ה; 4)

וכתוב שני אומר:

"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים,לד; 10).

הנה אתן לך דוגמה שתמחיש לך כיצד אנשים מכלים כוחם האינטלקטואלי בטקסט שהחליטו כי מקורו קדוש.

סיפור התגלות אלוהים לבני ישראל מופיע בשמות ובדברים. כלומר,הדברים שאמר אלוהים לבני ישראל מופיעים בשתי גירסאות שונות. אם כך מה באמת אמר אלוהים בהתגלותו לבני ישראל?

הנה בספר דברים נאמר:

"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים, ה; 11-14)

ובספר שמות נאמר:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ…כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ; 7-10)

אלוהים אמר שמור או זכור? אלוהים נימק את ציווי השבת בגלל שנח ממעשה בראשית או כדי שבני ישראל יזכרו את יציאתם ממצרים?

הנה חז"ל פתרו סתירה זו כך: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע!" (ראש השנה כז ע"א).

מעניין כיצד נאמרו הנימוקים השונים לשמירת השבת, בדיבור אחד.

ואילו אבן עזרא (שמות כ) הסביר שהכתוב אינו מדקדק לכתוב את הנאמר מפי אלוהים "ככתבו וכלשונו" העיקר שהמשמעות תהיה דומה. לכן זכור או שמור לא חשוב העיקר שלשתי מילים אלו משמעות דומה. וכיצד יכלכל אבן עזרא את המשמעות הסותרת, בדברי אלוהים, בנימוק שמירת השבת?

ליתר הרחבה ראה את המאמרים הבאים:

"גופו של אלוהים" – חז"ל התיחסו לכתובים המתארים את האלוהים פשוטם כמשמעם.

"דיברה תורה כלשון בני אדם" – יחס חז"ל למקרא דו משמעי פעמים הוא מדבר בלשון בני אדם ופעמים בלשון נסתר ומדויק.

"פרשת וארא" – התגלות אלוהים במעמד הר- סיני אינה התגלות מוחשית.

בברכה

דעת – אמת