הגדרת העם היהודי של היום, היא מהסוגיות החשובות והמסובכות שיש לנו כאזרחי מדינת ישראל שהוקמה כבית לאומי לעם היהודי.

כתבתי "היום" משום שמחורבן בית שני עד לעת החדשה היה העם היהודי מוגדר בפשטות, כדבריו של סעדיה גאון (882לספירה): "אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה"( ספר "האמונות והדעות" מאמר ג ).

כלומר, העם היהודי שהיה מפוזר ומפורד בתפוצות שונות תחת שלטון עמים שונים, ללא מדינה, היו קהילותיו נבדלים זו מזו בשפה , מלבוש, מאכל… קהילת היהודים שחיו במזרח אירופה אינה כקהילת צפון אפריקה וכו' וכו', החוט שקישר בין קהילות אלה הוא קיום תורה ומצוות.

לשון אחר: עד העת החדשה, האומה היהודית לא הייתה תחומה בטריטוריה ולא מוגדרת בתרבות אחידה, אחדותה כגורם מלכד ההופך אותה לאומה, היה רעיון מופשט: אמונה "באלוהי ישראל שנתן תורה ומצוות לעם ישראל".

מהעת החדשה, חלו שני שינויים: האחד, רובו של העם היהודי התנער מתורה ומצוות. והשני קמה מדינת ישראל המוגדרת "כבית לאומי לעם היהודי".

השאלה מה מאחד את העם היהודי כיום, גורמת לבילבול ומבוכה ביתר שאת לאזרחי מדינת ישראל המגדירים עצמם יהודים והמקבלים על עצמם את ערכי העולם הנאור.

מדינת ישראל היא בבחינת אנדרוגינוס של העולם הישן עם העולם החדש. מחד אנו רוצים להנות מהיתרונות של ערכי מדינה מערבית מודרנית , הדוגלת בשוויון מלא לכל אזרחיה ומאידך אנו רוצים לשמר את התפיסה הישנה של שימור העם היהודי [ מדינת ישראל לא מאפשרת נישואין לכל אזרחיה באופן שווה ].

לשון אחר: מדינת ישראל שואפת לנאורות ועדיין קשורה בטבורה לעולם הישן.

כדי לחדד את הבעיה נישאל: מה החוט המקשר בין "נטורי קרתא" שאין אדם שיטיל ספק ביהדותם, לבין יזם הייטק חילוני. שפתם, מלבושם, מאכליהם, אורחות חייהם וערכיהם הבסיסיים שונים זה מזה בתכלית.

החילוני לא ירצה להתחתן עם החרדי בגלל זרותו התרבותית והחרדי לא ירצה להתחתן עם החילוני משום שהוא כופר "באלוהי ישראל.

אלבר ממי יליד טוניס הגר בצרפת כתב ברומן "נציב המלח" את הבילבול והמבוכה של הדמות המרכזית ברומן: אני צרפתי , אולם גם טוניסאי, אני טוניסאי אולם גם יהודי , אך לא יהודי דתי המאמין באמונות תפלות.

בברכה

דעת אמת

המאחד בין איש נטורי קרתא ויזם הייטק

העובדה ששניהם מגדירים את עצמם כיהודים (למרות שהמושג יהודי נתפס באופן שונה אצל שניהם) ,וישנה אחדות לגבי היסטוריה משותפת קדומה.

לדבריך, עצם ההגדרה או האמירה של יחידים רבים: "אני יהודי" יוצרת עם. אף אם היחידים שבתוכה אינם אוכלים יחד ואינם מתחתנים ביניהם (מסיבה תרבותית מצד החילוני ומסיבה משפטית מהצד הדתי).

ויתירה מכך כתבת: "למרות שהמושג יהודי נתפס באופן שונה" כלומר, הדתי תופס את המושג יהודי כשומר תורה ומצוות, וכל מי שכופר בתורה משמיים הרי הוא משומד וכופר שדינו מוות. והחילוני תופס את המושג היהודי מההיבט ההיסטורי המשותף, כלומר עבר משותף אך הווה מנוגד וקוטבי.

עם, שהזיקה והאיחוד בין הפרטים הוא העבר בלבד, ואילו ההווה מנוגד בכל אורחות החיים היומיומיים, באידאות ובשאיפות האידיאליות לעתיד, ספק גדול אם ימשיך להתקיים.

בברכה

דעת אמת