חכמים נהגו לעקור את פשוטו של מקרא כדי להראות שהם הקובעים את ההלכה ולא הטקסט הכתוב בתורה. פרשת 40 המכות הכתוב בתורה היא דוגמא מאלפת למציאות זו.

ראשית נביא את הפסוק בתורה:" וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר:

(ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" ( דברים פרק כה; 2-3)

שים לב שהמילה "במספר" היא סוף פסוק, ולאחריו מתחיל פסוק חדש במילה "ארבעים יכנו". כלומר לא כתוב "ארבעים במספר" כחלק ממשפט אחד אלא הם חיבור של שני משפטים שונים.

וכך הסבירו חכמים את הפסוק: אם היה כתוב 'ארבעים במספר' , הייתי אומר במנין 40, עכשיו שכתוב 'במספר ארבעים' , פירושו מנין שהוא סוכם את הארבעים כלומר 39. ועל עקירת הפסוק מפשוטו אמר רבא: כמה טפשים האנשים שקמים ועומדים כשמוציאים ספר תורה מהארון ולא קמים ועומדים לפני תלמידי חכמים, שאילו בספר תורה כתוב 40 ובאו חכמים והחסירו אחד (מכות כב ע"ב) .

אין טעם לנסות להבין ולרדת לסוף דעתם של חז"ל בפרשנותם, משום שהיא לא תצלח. חכמים מודים בפה מלא שהם עוקרים דברי תורה וזוהי מבחינתם גדולתה של תורה של בעל פה. אך מה שחשוב להבין ולהפנים הוא , שההלכה היהודית היא פרי יצירה של חכמי המשנה והתלמוד, ואילו התורה שבכתב היא סניף מכלל היצירה ההלכתית.

לשון אחרת: לא מפי התורה אנשי הדת חיים אלא מפי אנשים בשר ודם שחיו בסורא, נהרדעא ופומבדיתא תחת שלטון פרסי שהאמין בשדים ורוחות רעות.

בברכה

דעת אמת