תוכן:   שלום אריק

אני מקווה שקראת גם את השאלות במדור: "שאלות ותשובות" הנושאות כותרת "משולש ברמודה" , נבואות בתלמוד" ו"ידיעות חכמים בנפלאות העובר". הדבר החשוב ביותר להבין שהמחזירים בתשובה אינם בוחלים להסתיר מעיני השומעים והקוראים את דברי חכמים במלואם. ואף בודים והוזים מתוך משאלת ליבם ואשליית אמונתם כאילו חז"ל היו בקיאים בידע "נסתר" שהם לא היו אמורים לדעת.

די להביא את הסוגיה התלמודית שמתחילה בדיון על שתן החמור דרך שתן הגמלים והסוסים ומסיימת בדבש הדבורים. זאת כדי להראותך שחז"ל היו רחוקים כרחוק מזרח ממערב מחקירה מדעית כל שהיא.

כך נאמר במסכת בכורות ז ע"א/ב:

שאלו את רב ששת: מי רגלים [שתן] של חמור, מותרים בשתיה? אנו שואלים דווקא על השתן של חמור ולא של סוסים וגמלים. משום ששתן של סוסים וגמלים זכים ואינם עכורים לכן מים שתו ומים הוציאו, ברור לנו שמותרים בשתיה. אנו שואלים על שתן של חמור שמי רגליו עכורים: האם השתן מתמצה מגופו [בשרו] של החמור ואסור או שמא גם השתן של החמור : מים שתה ומים מוציא ומותר? השיבם רב ששת ששתן עכור אסור בשתיה משום שבא מגופו של חמור.

גירסא נוספת ושונה מביא התלמוד: שאלו את רב ששת האם שתן של חמור מותר בשתיה? ואנו שואלים דווקא על שתן של חמור משום שאנשים שותים אותו כדי להתרפא ממחלת הצהבת. השיבם רב ששת שאסור , שכל היוצא מטמא טמא הוא אף אם 'מים שתה ומים הוציא'. על גירסא אחרונה זו שאלו את רב ששת : והלא דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותן לגופן ואין ממצות אותו מגופן [פרש"י: שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן ] . השיב רב ששת שלדעתו הדבש מותר באופן חריג מגזירת הכתוב , למרות שבאופן כללי היה צריך לאסור כמו שאסור לשתות שתן.

האם לדעתך ממאמר "מחקרי" כזה אפשר להסיק ממנו על תהליך היווצרות הדבש מהדבורים? האם היה זה מתקבל באקדמיה?

ומדוע המחזירים בתשובה אינם מגלים את "ידיעות חז"ל" בתהליך ייצור השתן של חמורים, סוסים וגמלים?

בברכה

דעת אמת

תוכן:   דעת אמת, אשריכם ,

מזמן לא זכינו להתקל בטמטום מוחין וגאוות הלב במקום אחד.

מה הקשר בין התשובה שניתנה לאריק המסכן, אשר נפל ברשתכם, ואשר חושב שניתן במחי יד, להכחיש את תורתנו הקדושה אשר עם ישראל נושא אותה (יותר נכון, היא הנושאת אותו) ומוסר נפשו עליה מזה 3300 שנה.

לעניננו, חז"ל בדבריהם והמחזירים בתשובה של ימינו לא טענו מעולם שהם חוקרי מדע, ומעולם לא בקשו להגיש לאף מאן דהוא ואף לא לאקדמיה כזו או אחרת מסמך מדעי.

החכמות המדעיות המוזכרות בכתבי הקודש הינם לצורך מסוים הקשור להלכה, מוסר וכיו"ב. טענתנו היא, כיצד הכריעו חז"ל שהדבורה מכניסה לגופה אך היוצא מגופה, באופן חריג הוא כשר, והלא היוצא מן הטמא טמא, אלא שחז"ל ידעו מסיני שלדבורה 2 מערכות עיכול, שהרי אחרת כיצד זה הכשירו את הדבש???

הקושיה היא עתה עליכם? כיצד הכריעו חז"ל שהדבש טהור?

שי

תוכן:   שלום שי

סגנון כתיבתך גובל את תחום המותר ב"דעת אמת", אנא נסה לרסן את השתלחותך חסרת המעצורים.

באשר לטענתך: אנו הבאנו את המקור התלמודי המייחס לחמורים, גמלים, סוסים ודבורים תופעה המכונה בפיהם : "מכניסים [ שתיה או צוף ] אותו לגופן ואין ממצות אותו בגופן". עד כאן דבר רבותינו.

ועכשיו נשאלת השאלה מה אנו יודעים מבחינה מדעית על תאור זה של חז"ל.

התשובה היא כלום.

תהליך הפקת הדבש אנו יודעים מהמחקר ולא מחז"ל.

מדברי חז"ל דווקא אפשר ללמוד שתהליך הפקת הדבש כמוהו כתהליך הפקת השתן של סוסים וגמלים.

כדי לחזק דברינו נביא את דעת הרמב"ם ורש"י להראותך שגם הם לא הצליחו להבין את תהליך הפקת הדבש וכל אחד פירש אחרת מעמיתו: "דבש דבורים ודבש צרעים מותר מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים". (הלכות מאכלות אסורות פ"ג ה"ג). משמע תהליך הפקת הדבש הוא בפה הדבורה בלבד.

דעת רש"י: " שמכניסות [הדבורים] אותן לגופן – שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן". משני רבנים אלה לא הוזכר תהליך הפקת הדבש לאשורו.

ולסיכום נביא את הכתוב באנציקלופדיה העברית ( ערך דבורים עמ' 844-846 ): "אריסטו כולל ב"תורת בעלי החיים" מחקר מצוין על הדבורים…בספרות התלמודית, בהלכה ובאגדה נזכרת הדבורים הרבה…אולם הידיעה וההבנה בביולוגיה של הדבורים נראית מצומצמת ומעורפלת".

נ.ב הצעה לי אליך. אם באמת ובתמים הינך מאמין שחז"ל ידעו על פי רוח קודשם תגליות מדעיות, מדוע שלא תנבור בטקסט התלמודי אולי תמצא תגלית מדעית שלא יצאה לאור ותפרסם זאת. מלבד קבלת פרס נובל למדע תקבל תגמול כספי נאות.

בברכה

דעת אמת