אלישע בן אבויה ידוע לנו רק מהספרות החז"לית. ומקורות אלה מוטלים בספק רב כעובדה היסטורית. כך כתב החוקר ישעיהו גפני "אסור היה לנו לשכוח סייג מרכזי אחד: חכמים לא כללו בדבריהם אלא את הנושאים שהיה להם עניין להעלותם, אם בתחום ההלכה ואם בתחום האגדה. החכמים לא התעניינו בהיסטוריה ובהיסטוריוגראפיה לשמן..זאת ועוד , גם המידע ההיסטורי שמצא דרכו לספרות התלמוד, הגיע לא פעם בדרך של אסוציאציה בלבד, אם כדי להדגים נושא כלשהו ואם על מנת לבסס תביעה מסוימת בתחום המוסר והדת." (יהודי בבל בתקופת התלמוד. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל: ירושלים. תשנ"א. עמוד 14 במבוא).

וכדרכם של מקורות שאין עינינם בירור היסטורי אלא תאולוגי, ימצאו סתירות רבות בין מדרש למדרש ובין חכם פלוני לחכם אלמוני גם לגבי דמותו של אלישע בן אבויה. לכן אין אפשרות במסגרת מצומצמת זו – של שאלות ותשובות – להתיחס בהרחבה ולעומק בנושא דמותו של אלישע בן אבויה כפי שעולה מהספרות החז"לית.

אך נזכיר את דברי רב יוסף בתלמוד (קידושין לט ע"ב) הובא באתר בפרשת "עקב": רב יוסף מיחס לאלישע בן אבויה את השאלה המתבקשת לכל אדם חושב וחוקר את הטקסט התורני אל מול המציאות. בשתי מצוות התורה מבטיחה שכר – אריכות ימים והטבה ברמת החיים – כיבוד אב ואם (דברים, ה; 15) ושילוח הקן (דברים, כב; 7) – ומעשה באדם שקיים שתי מצוות אלה ובשעת קיומן נפל מהעץ ומת.

היכן אריכות הימים המובטחת בתורה? שאלה זו מהווה בעיה גדולה לתפיסה הדתית של השגחה "אלוהית", כלומר שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים או בלשון חז"ל: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".

על פי סיפור זה אלישע כפר בהשגחה, וסבר שעולם כמנהגו נוהג כפי שהמציאות בעולם הזה מראה בכל יום ויום.

אלישע בן אבויה לא היה מוכן לקבל את דברי התורה כאמת מוחלטת ללא בדיקה ואימות במציאות, וזהו המסר החשוב בעיני לכל אנשי האמונה והדת העולה מדמותו של אלישע בן אבויה.

האדם נברא "בצלם אלהי" כלומר בעל שכל ותבונה. תבונה ניחנת בביקורת וחשיבה, וכל אדם שמבטל דעתו ומחשבתו מפני אמונה או השקפה הרי הוא ביטל בעצם את "צלם אלהים" שבו.

בברכה

דעת אמת