אדם דתי מהו?

זהו אדם הבוחר את דתו, או זה הבוחר בזרם מסוים בדת שלתוכה נולד, לפי הסיפור ששבה את לבו ו/או הכריזמה, או כח השכנוע של האדם ששיעבד אותו בילדותו…

לדוגמה: מאמינים רבים נהו אחרי "האר"י הקדוש". הם חשבו את עצמם ליהודים טובים. – למרות שקיבלו את תורתו של האר"י, שהיא "בראש וראשונה גנוזיס" (גויי) – כדברי פרופסור משה אידל*.   (האר"י היה מאד כריזמטי)

בראשיתם היו כל העמים – ואנו ביניהם – עובדים לאלילים שיצגו את כוחות הטבע: שמש, גשם, ים, הרי געש וכו', כנאמר ביהושע כ"ד, ב': "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם… ויעבדו אלהים אחרים."

היכן ישבו אבותינו?: באור כשדים ובחרן (בראשית י"א, ל"א ואילך), אלא שבשנת 1268 לפנה"ס הם נמלטו משם מאימת שלמנאסר הראשון, מלך אשור, שעלה על ערים אלה (ואחרות) ושחט, לדבריו, את תושביהן ככבשים.

הפליטים פנו לכוון הגולן ובדרכם חצו את המדבר הסורי, כאשר אלהים מובילם ומגונן עליהם. אך מיהו אותו אלהים? – "סיני אלהי ישראל" (תהלים ס"ח, ט'). והרי "סין" הנו אל הירח הבבלי והאל הראשי של אור כשדים וחרן, – שאותו הם עבדו "בעבר הנהר". וגם אל אחר ליווה אותם באותו מסע: "סולו לרוכב בערבות, ביה שמו…" (שם, ה'). אך "רוכב בערבות" הנו תוארו של האל "בעל", כפי שכונה בכתבים הכנעניים שנתגלו בחפירות אוגרית (בצפון סוריה).

והיכן מושבו של אלהי ישראל זה? – בהר בשן: "הר אלהים הר בשן, ההר חמד אלהים לשבתו" (שם, י"ז) וביתר דיוק, בהר חרמון שהוא ההר בבשן בו יורד שלג:- "בה תשלג" (שם, ט"ו), כפי שגם מסתבר מיהושע י"ג, י"א: "וכל הר חרמון וכל הבשן". ואותו הר חרמון הרי היה "מושבם" של אלי בבל! (האולימפוס שלהם)

(מקור המידע ההיסטורי והתנ"כי: ספרו של פרופ' ישראל קנוהל, "השם").

מסתבר איפא שכאשר נמלטו העברים מחרן הם "לקחו עמם" את "האלהים האחרים אשר עבדו להם" ואלה הצילום…

עד שקם שמאן*** ושמו אברם וסיפר להם שאלהים דיבר עמו במחזה (ברא' ט"ו,א') והם האמינו לו (כפי שהאמינו עובדי האלילים הערביים למוחמד כאשר הכריז שאותו אלהים בחר בו להיות שליחו האחרון ואף הכתיב לו את הקוראן). מכאן החלה להתפתח הדת היהודית.

 

כאלף ומאתיים שנים לאחר אברהם קם לו יהודי אחר – ישוע שמו – שהיו לו דעות שונות על דת ישראל. גם לו נמצאו יהודים טובים שקבלו את תורתו ואפילו הפיצוה ברחבי האימפריה הרומית. בסופו של דבר הוא אף הוכרז כבנו יחידו של אלהים.

היום יש לדת הזאת, הנקראת נצרות, למעלה משני מיליארד מאמינים. אך הגלגל ממשיך להתגלגל: בשנת 1911 נולד ילד אמריקאי, נוצרי ושמו Lafayette, Ronald Hubbard. היה זה ילד אמביציוזי ובעל כריזמה, אך שקרן ונוכל מבטן ומלידה. הוא סיים, איכשהו, את בית הספר ובילה כשנתיים באוניברסיטה ואז החל בניסיונותיו להיות גדול ומפורסם. הוא נכשל בכל אשר פנה, עד שלפתע הבזיק במוחו רעיון גאוני. אם רצונך, אמר, להרוויח מיליון דולר (של אז), הקם לך דת פרטית משלך.

אמר ועשה! בשנת 1953 הוא רשם, במדינת ניו ג'רסי את המצאתו הגדולה: דת חדשה ושמה Church of Scientology.

דת זו מתבססת על "תגליתו", שאליה הגיע בדרך "קוו חדש של מחקר", והיא מספרת לנו שהאדם האמיתי ה-"Thetan" (אולי בעקבות הטיטאנים מהמיתולוגיה היוונית, ע.ה.) הופיע על במת ההיסטוריה לפני ששים טריליון שנים והם, ה"תטאנים". – הם שבראו את העולם החומרי. אלא שהם איבדו את כוחם ה"כמו-אלוהי" ונכלאו בגוף אנושי. מטרת הסיינטולוגיה הינה לאפשר לכל תטאן, החבוי בכל אדם, לשוב ולהיות "תטאן פעיל".

נוסף לכך מלמדת אותנו הסיינטולוגיה איך להפוך את גופנו לצעיר או לזקן – לפי רצוננו, כיצד לרפא ללא מגע יד, כיצד לרפא משוגעים ועוד ועוד.

הדת שגשגה ופרחה ובשנת 1957 הגיעה משכורתו השנתית של ראש "הכנסיה" הבארד ל-250,000 דולר.

הבארד מת בשנת 1986, לפי החלטתו!!! – הכנסיה שהקים הודיעה שהוא "השיל" את גופו ועבר להתגורר בכוכב לכת בגלקסיה אחרת ושם… הוא ממשיך במחקריו.

תאמרו: דת מטורפת ומטומטמת כזאת?… נכון! אך בשנת 2007 היו בה כבר כשמונה מיליון מאמינים ברחבי העולם, כולל בישראל…

מסקנה

לכל דת שהומצאה, אם ע"י בעל הזיות תמים ואם ע"י נוכל ערמומי, ימצא תמיד קהל מאמינים.

–      יהיו בהם תמימים שיאמינו ביושרתו של בעל המופת וילכו אחריו בעיניים עצומות.

–      יהיו בהם סכלים החושבים שכל הנאה דורש, גם תורתו אמת!

–      יהיו בהם טפשים ומטומטמים החושבים שבליל רעיונות ומילים סתומות מהווה תורת אמת.

–      יהיו בהם נוכלים שינצלו את הדת להתעשר. הם יחלבו, ללא רחם, את כל האווילים הפונים אליהם לעזרה.(כמה מצדיקינו)

–      ויהיו בהם נבלים, תאבי דם, שבשם "דת האמת" יצאו להרוג את הרשעים הכופרים בה.

       (דאע"ש היום)                     מסתבר שלא כולנו נולדנו חכמים ונבונים…

 

 

 

 

*    פרופ' משה אידל – חתן פרס ישראל תשנ"ט למחשבת ישראל – "החסידות בין אקסטזה למאגיה", עמ' 98.

      גנוזיס (או גנוסיס = ידיעה – זרם תיאולוגי מיסטי במאות הראשונות לספירה. לפיו לא אלהים הנו בורא עולם, אלא "דמיורגוס" הוא הבורא (אצל האר"י זהו "אדם קדמון לכל הקדומים, הפועל בעולם כבורא"^**). זרם זה מדגיש את עקרון חלוקת העולם לשני יסודות מנוגדים: הטוב והרע. במאה הראשונה לספירה התחרה הגנוסיס ביהדות, במרחבי האימפריה הרומית (ושניהם נכשלו).

**   פרופ' גרשם שלום, "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה", עמ' 107.

***  בעל מופת; כהן-קוסם שבטי (מילון לועזי עברי המורחב. פינס ופינס).