האם אחד הוא אלוהינו?

בתנ"כ מוצאים אנו שמות רבים לאלוהינו: אל, אלהים, יהוה, אל שדי, עליון, סיני, רוכב בערבות ועוד?

כל השמות האלה הנם שמותיהם של אלי העמים שחיו סביבנו ואנו "שאלנום" מהם! הכיצד?

לפי פרופ' ישראל קנוהל, מחברם של הספרים "מאין באנו" ו"השם"(ועוד), נבנה עם ישראל משלוש קבוצות: פליטי חרן, יוצאי מצריים והכנענים תושבי הארץ, שנטמעו בנו. כל קבוצה כזאת הביאה עמה את אלוהיה כדברי יהושע "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם… ויעבדו אלהים אחרים" (יהושע כ"ד, ב') ועוד: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון. אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם ואנכי וביתי נעבוד את יהוה" (יהושע, כ"ד, ט"ו).

כבר מהמובאה השניה אנו רואים שאלהים ויהוה אינם שמותיו של אל אחד.

יהושע שבא ממצריים הביא עמו את יהוה ואילו תושבי הארץ, צאצאי עולי חרן (אברהם ובני תקופתו) עבדו את אלהים, שאותו עבדו אבותיהם בארם נהריים.

ומי הם אלי כנען ובבל ש"יהדנו"?

אל – "אל אלוהי ישראל" (ברא' ל"ג, כ'). אל הנו ראש הפנתיאון הכנעני. לו ולאשרה אשתו היו 70 בנים ובנות. כולם בני אלים!!!

סיני – "אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה

ארץ רעשה אף שמים נטפו

מפני אלהים זה סיני מפני אלהים, אלהי ישראל" (תהלים ס"ח, ח'-ט').

סין היה אל הירח הבבלי והאל הראשי של אור-כשדים וחרן

רוכב בערבות – "סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" (תהלים ס"ח, ה').

¬זה כינויו של האל "בעל" בשירה הכנענית

אל-שדי – "והפרתי אותך במאד מאד" (ברא', י"ז, א'-ב').

הנו אל הפריון. לכל העמים היו אלות פריון מבורכות בשדיים שופעים.

לנו נותר "אל אחד" ממין זכר, המשמש גם כאל פריון וככזה מופיע "שדי" בשמו.

וראה עוד: בבראשית כ"ח, א'-ג' , ו-ל"ה, י"א.

עליון – "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם" (תהלים, פ"ב) – כנוי אחר ל"אל".

ואשר לשמות אלהים ויהוה. אין אלה שני שמות של אותו אל. כפי שטוענים חכמים ופרשנים (שלדבריהם יש לאל היחיד שלנו עוד כמה שמות טובים – כפי שראינו).

אלהים ויהוה הם שני אלים הנאבקים על השלטון בישראל לכל אורכו של התנ"כ.

נתחיל בבראשית פרק א' – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. כל מעשה הבריאה מתואר לפרטיו, בשיטה ובסדר, – כמו מדעי.

וביום השישי הוא בורא את האדם בצלמו!… "זכר ונקבה ברא אותם" (שם, פסוק כ"ז). גם פרק ב' בתחילתו עוסק באלהים, אולם לפתע-בפסוק ד'- אנו מגלים שיש אחד הטוען לכתר הבורא ושמו יהוה-אלהים. אך מתימר זה אינו מבין גדול ב"חוכמת הטבע", כי אצלו: "וכל עשב השדה טרם יצמח" כי "ואדם אין לעבד את האדמה" (שם, ב',ה') – כלומר: אין העשב צומח ללא יד אדם שתטפחהו.

מה לעשות? "וייצר יהוה אלהים את האדם" – לבדו, ללא אישה!!! – וישימהו בגן עדן "לעבדה ולשמרה". וכאן מתחילה סדרת מעשיות נוסח המיתולוגיה היוונית והגיאוגרפיה המצחיקה שלה. ואין יהוה-אלהים שוכח לספר לנו על הזהב הטוב, על הבדולח ועל אבן השהם המצויים שם – כאילו היה לאדם הראשון מושג כלשהו מה לעשות בהם. אולי לשחק בחמש אבנים?

לפתע פתאם תופס יהוה-אלהים ש"לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו" ואת מי הוא מביא לו לעזר? את כל חיות השדה… "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (כיצד לא התביישו לכתוב הבלים כאלה?)

מה עשה? הפיל תרדמה על אדם "ויקח אחת מצלעותיו… ויבן יהוה אלהים את הצלע… לאשה".

שמתם לב? האישה היא היחידה בעולם! – שנוצרה "בשר ודם". ולא כדחליל בוץ. יחי יהוה-אלהים, הפמיניסט הראשון.

נניח לסיפור המוסר המפוקפק על קיין והבל ונעמוד על עוד נקודה חשובה: קיין הרג את הבל ו… נשארו שלושה בעולם – קיין והוריו! ולפתע "וידע קין את אשתו" (ברא' ד', י"ז). מנין באה זאת? ההיתה לו אחות ואנו לא ידענו? ואולי את אמו ידע? מה שלא יהיה. – כולנו תוצאה של "גילוי עריות" – אפילו הכהנים…

מסקנה: אלהים חכם!!! ברא את העולם! והנה קופץ בראש ובא יהוה והוא מספר לנו מעשיות מבדרות וטוען שהוא הבורא!!!

הוכחה (נוספת) לכך שיהוה לא היה בנמצא בעת בריאת העולם, הנה בכתוב בבראשית פרק א', פסוק כ"ו: "ולשם גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש – אז הוחל לקרוא בשם יהוה! כלומר – הרבה אחרי מעשה הבריאה, כי אדם הוליד את שת בהיותו בן 130 (בראשית ה', א') ושת הוליד את אנוש בהיותו בן 105 שנים (שם, שם, ל').

ואחרי כל האמור לעיל יאמרו לכם חכמים ופרשנים למיניהם שאלהים ויהוה חד הם, כי חייבים להסתיר את העובדה שהיינו עדיין עם עובד אלילים בתקופה בה כונס התנ"כ.

¬שמות האלים הרבים הגיעו אלינו עם "בעליהם", שהרי בתוך שבטי ישראל היו פזורים עובדי אלילים מקומיים ואלה שהגיעו אלינו מארם נהריים וממצרים הביאו את אליהם, כפי שאומר יהושע לעיל (עמ' 1).

ועל יהוה הרי נאמר בפרוש: "יהוה בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום" (שופטים ה', ד') ונשאלת השאלה: כיצד הגיע יהוה לברוא את העולם, אם יצא ממקום שטרם היה קיים אפילו במראה הנבואה? (כמאמר הרמב"ם).

– כבר הראינו שאלהים ברא את עולמנו בסדר ובשטה – דבר דבור על אופניו!

יהוה לעומתו הוא דמות של פוליטיקאי ישראלי. נדחף בלי שיש לו ידע כל שהוא וממציא סיפורי מעשיות על עשב שלא צמח כי לא היה אדם לעבד את הקרקע, על החיות שהביא לאדם כדי שיבחר לו בת-זוג וכו' וכו'. בקיצור: מספר סיפורים!

– יהוה ממציא סיפור על "בני אלהים" ומחליט להשמיד את כל הבריאה שברא אלהים (ממש סיפור זאוס והטיטאנים במיתולוגיה היוונית).

– "נח איש צדיק היה בדורותיו. את האלהים התהלך נח", אך הוא מצא חן גם בעיני יהוה. (מטעמים פוליטיים?)

אלהים מדריך את נח איך לבנות את התבה ואומר לו להכניס אליה זוג אחד מכל מין.

יהוה אומר לנוח "בא אתה וכל ביתך אל התבה" (אשר בנית לפי הוראות אלהים), אך תקח עמך שבעה זוגות מן הבהמה הטהורה וזוג אחד מהלא טהורה…

בקול מי שומע נח? בקול אלהים! ולוקח זוג אחד בלבד מכל מין: "שנים, שנים באו אל נח אל התבה, זכר ונקבה – כאשר צוה אלהים את נח" (ברא' ז', ט'). ואותו אלהים מתיר לנוח לאכול מכל החיות, העופות והדגים ללא הגבלה, (ברא' ח', ג'-ד').

ובכן: שני אלים נאבקים על השלטון ויד יהוה על העליונה. אלהים אומר אמנם לנח ולבניו "ואני הנני מקים את בריתי אתכם" (ברא' ט', ט'), אך מכאן ואילך אין אלהים נזכר יותר והזירה נשארת בידי יהוה, עד… שבהיות אברהם בן 99 שנים נראה אליו יהוה ואומר "אני אל שדי! התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך" (ברא' י"ז, א'). למה משמש תרגיל שינוי השם? –סודו של מספר הסיפורים…

ומיד מופיע אלהים "ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי! תשמור…" (ברא' י"ז, ט') ואף מודיע לו על שינוי שמו מאברהם לאברהם וגם מצווהו על המילה.

"ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם". "ובעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו" אך המתחרה "יהוה" אינו מרים ידיו. הוא ממהר להראות אל אברהם באלוני ממרא (ברא' י"ח, א' ואילך), לאכול אצלו בן-בקר עם חמאה וחלב (בניגוד למה שהוא עתיד לצוות בעתיד הקרוב), ולדון עמו בגורל סדום ועמורה. "וילך יהוה כאשר כילה לדבר אל אברהם" (שם, שם, ל"ג) ואלהים האם הוא מוותר? בהחלט לא! הוא צמוד לאברהם ומגן עליו בכל מקום! לכן, "ויבא אלהים אל אבימלך* בחלום הלילה ויאמר לו: הנך מת על האישה (שרה אשת אברהם) אשר לקחת, והיא בעולת בעל" (ברא' כ', ג').

והמאבק נמשך: "ויהוה פקד את שרה כאשר אמר… ותהר ותלד שרה בן לזקוניו למועד אשר דיבר אתו אלוהים" (ברא' כ"א, א'). (כנראה היה ליהוה מודיעין טוב) "ואלהים (שנפגע מהתערבות יהוה) "נסה את אברהם"… ויאמר קח נא את בנך… את יצחק… והעלהו שם לעולה…" (ברא' כ"ב, א').

אך פה מתערב יהוה: "ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים… אל תשלח ידך אל הנער" (שם, שם, י"א).

עייפתי! אין בכוחי להמשיך לעקוב אחר כל הנכלולים הבאים.

אזכיר רק שבספר שמות פרק כ"ד, א' מזמין יהוה את משה, את אהרן ובניו ושבעים מזקני ישראל לעלות אליו "והשתחויתם מרחוק, ונגש משה לבדו אל יהוה". ושם, בפסוק ט': "ויעל משה ואהרן… ושבעים מזקני ישראל. ויראו אל אלהי ישראל… ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו".

זו הסיבה שבפרק ל"ג, כאשר אמור משה לעלות אל יהוה, עם שני הלוחות החדשים, מבקש משה את הדובר עמו: "הראני נא את כבודך". הוא רוצה סוף, סוף לדעת עם מי הוא מדבר ומשיב (מי שאמור להיות) יהוה: "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי"!

פליאה: האם יהוה הוא שקיבלו בפרק כ"ד? הרי ראה משה (יחד עם עוד 73 איש) את פני יהוה ואף נשאר בחיים. אז אולי בעצם ראו שם את אלהים -= שאת פניו מותר, כנראה, לראות! ועכשיו באמת מדבר עמו יהוה? תיקו

————————————-

ושוב:"ודע שכל מי שאמר עליו הכתוב שמלאך דיבר עמו,או בא אליו דיבור מאת האל,הרי זה לא היה בשום פנים אלא בחלום*,או במראה הנבואה". (מורה נבוכים,חלק שני,פרק מ"א)

* הוכחה לדברי הרמב"ם