קורא בתורה (3)

היכן ניתנה תורה? … כולנו יודעים: על הר סיני!!!

השמתם לב לכך שמשה, מקבל התורה, היה בטוח שקיבל אותה על הר חורב?:

1) – "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב… פנים בפנים דיבר יהוה עמכם בהר, מתוך האש… לאמור: אני יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני…" (דברים ה', ב' ואילך).

2) – "רק השמר… פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך… אשר עמדת לפני אלוהיך בחורב… ותקרבון ותעמדון תחת ההר. וההר בוער באש עד לב השמים… וידבר יהוה אליכם מתוך האש… ויגד לכם את… עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים…" (דברים ד', ט' ואילך).

3) – "אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב, אחרי אשר כרת יהוה עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים" (מלכים א', ח',ט').

4) – "זכרו את תורת משה עבדי אשר צוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (מלאכי ג', כ"ב).

5) – "יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים ק"ו, י"ט).

6) – "אין בארון רק שני הלוחות אשר נתן משה בחורב, אשר כרת ברית יהוה עם בני ישראל בצאתם ממצרים" (דברי הימים ב', ה', ו') (שינוי קל של מס' 3 לעיל).

איך, איפא, אנו מוצאים פתאום בספר שמות את הסיפורים הבאים?:

7) – "ויהי ביום השלישי… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש… ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר. ויעל משה… ויאמר אליו יהוה: לך, רד ועלית אתה ואהרן עמך… וירד משה אל העם ויאמר אליהם: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' (שמות י"ט, ט"ז ואילך. שם כ', א' ואילך)-כל המצוות,כולל עשר הדיברות!!! ועוד שלושה פרקים של מצוות (עד כ"ג,כולל).

ואז,לפתע!-אחרי שאלהים מודיע שהוא יהוה! ונותן את כל המצוות,הוא מחליט לתת אותן גם בכתב,אך לפני זאת הוא עורך שולחן לשבעים (ועוד?) מאצילי בני ישראל.

וכתום הארוחה (אנו מקווים) הוא מזמין את משה לעלות אליו ההרה "ואתנה לך את לוחות האבן….") (מובאה 8 ואילך)

8) "ואל משה אמר: עלה אל יהוה אתה ואהרן, נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל… והעם אל יעלו…" (שמות כ"ד, א').

9) "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל המשפטים…" (שם, שם, ג')

(משפט שלא במקומו.-ללא קשר למה שנאמר לפניו…. וגם לאחריו.עורך גרוע)

10) "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" (שם, כ"ד, י"א)

11) "ויאמר יהוה" אל משה: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". (שמות כ"ד, י"ב) (אבל משה הרי עלה, זה עתה, על ההר!)

12) "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים…" (שם, שם, י"ג-י"ד). (ואהרן ובניו ושבעים מאצילי בני ישראל נשארו על ההר ארבעים יום?-כהוראת משה)

13) "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמר אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" (מסתבר שאהרן ירד מן ההר בנגוד להוראת משה!.מספר סיפורים גרוע חיבר סיפור זה)

14) "ויהי כאשר קרב (משה) אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר…" (שמות ל"ב, ט').

15) "ויאמר יהוה אל משה: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים…"

(אלא שבין עשרת הדיברות שנכתבו על הלוחות הראשונים (שמות כ', ב'-י"ד) לבין אלה שב(דברים ה', ו'-י"ח) ישנם כמה הבדלים…)

סיכום ומסקנות

הר חורב והר סיני!

לפנינו מקרה דומה לסיפור בריאת העולם. היה סיפור מושלם בפרק א' בבראשית, אך מישהו חכם החליט שהדברים התנהלו אחרת. דהיינו – כמתואר בפרק ב' פסוק ד'. שכחו, איפא, את כל מה שקראתם עד כה! מעתה יהוה-אלהים הוא הבורא. הוא יצר את האדם הראשון (והיכן אדם ואשתו שנבראו ע"י אלהים?) והושיב אותו, לבדו! בגן-עדן (המצאה שלו) וכשראה ש"לא טוב היות האדם לבדו", יצר את כל החיות והבהמות מאדמה (והרי אלהים ברא אותן כבר בפרק א'!) והביאן אל האדם… "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בין כל הבהמות…) סיפור גאוני באיוולתו.

ולמקרה שלנו: העם הכיר סיפור על יציאת מצרים. סיפור אני אומר, כי לדעת החוקרים המודרניים לא היה אירוע כזה כלל וכלל (וראו פרופ' ישראל קנוהל, "מאין באנו" – "יציאת מצרים" במפתח שמות ועניינים). גם העובדה שיהושע, שעלה עם משה אל אלהים (ראה מובאה 12 לעיל), אינו מזכיר כלל אירוע מכונן כזה, בספרו את תולדות עם ישראל לפרטיהן, מאשרת זאת. (ראה יהושע כ"ד, ב'-י"ג וגם מובאה 2, לעיל) .

ישנם, אמנם, הטוענים שהדבר נשכח מזכרונו, אך מי שזוכר את כל הפרטים הקטנים והפחות חשובים, לא יתכן ששכח פרט מהותי כזה!

ננסה להבין כיצד הועבר הסיפור מחורב לסיני. ממציא גירסת סיני שמע (או קרא?) את מזמור ס"ח בתהילים. שם, בפסוקים ח'-ט' נאמר:

אלהים, בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה

ארץ רעשה אף שמים נטפו

מפני אלהים, זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל,

ובפסוקים ט"ז, י"ז:

הר אלהים הר בשן… ההר חמד אלהים לשבתו.

(אגב, פסוקים כמעט זהים מופיעים בשירת דבורה (שופטים ה', פסוק ד'):

"ארץ רעשה גם שמים נטפו… הרים נזלו מפני יהוה, זה סיני!…)

אותו מחבר היה חלש בגיאוגרפיה ובהיסטוריה והחליט שאותה צעדה היתה יציאת מצרים המסופרת, (ולא זאת שהיתה במדבר הסורי. – ראה פרופ' ישראל קנוהל "השם" עמ' 55 ועוד). הוא קרא למדבר "סיני" ואת "ההר אותו חמד אלהים לשבתו" (הנמצא בעצם בבשן) העביר למדבר סיני שלו וקרא לו הר סיני.

נציין שהשם "מדבר סיני" וכו', אינו מופיע באף מקור עתיק, פרט לספר שמות. – המצאה ישראלית.

ועוד נזכיר שהמחבר שלנו, כמו זה של ספר בראשית (שהוסיף את סיפור גן העדן), הוסיף סיפור דרמטי משלו על הלוחות הראשונים שנשברו ועל הלוחות השניים. אלא שנוסח עשרת הדברות שהביא שונה, במספר לא קטן של פרטים, מהנוסח שנתן לנו משה (דברים ה', ו'-י"ח).

וכבר אמרנו: התורה הנה אוסף סיפורים שהיו מהלכים בעם והעורך, שקבצם יחדיו, לא הקפיד להפריד את התבן מן הבר. כל הציוויים הנאים וכל דברי המוסר והתוכחה הנם פרי רוחם של אנשים דוגמת הפילוסוף היווני הגדול סוקרטס, או סולון – אבי הדמוקרטיה האתונאית – ולא של כוח עליון. כי לדבר יודע רק "נזר הבריאה" – האדם. וכל האחרים "מדברים" רק בחלום – כדברי הרמב"ם (מו"נ, החלק השני פרק מ"א).