המיתולוגיה היוונית
בראשית נוצרו הכאוס (=תוהו ובוהו), גיאה (האדמה) וארוס (היצר). גיאה ילדה (מעצמה) את אוראנוס (השמים), שהיה לבעלה. נולדו מהם שני דורות: ילדים ונכדים (לא נפרט) ובכל דור היה האב מפחד פן ידיח אותו מי מהם. לכן היה מונע מהם מלצאת מרחם אמם. אלא שנכדתה של גיאה – ריה שמה, התחכמה וילדה את זאוס בנה בחשאי. היא השאירה אותו במערה בכרתים, שם טפלו בו הנימפות. הוא גדל בסתר עד שהיה לעלם…
התנ"כ
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו… ויעש אלהים את הרקיע וגו' (בראשית א', א' ואילך).
ואותו אלהים, בורא הכל, העמיד בנים (מעצמו?) שנאמר: "ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'" (בראשית ו', ב').
מיהו אלהים? האם הוא אותו "אל עליון", קונה שמים וארץ אשר מלכי צדק, מלך שלם היה כהנו? (בראשית י"ד, י"ח) והאם "אל עליון" זה הנו אותו "עליון" שחילק את העולם בין בניו ונתן ליהוה את יעקב לנחלה? (דברים ל"ב, ח'-ט'). ואולי הוא בנו של עליון? – "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" (תהלים פ"ב, ו'), כי מי מלבד "(אל) עליון" יכול היה לתת לאלהים את המלכות על כל הארץ?: "כי מלך כל הארץ אלהים – זמרו משכיל/מלך אלהים על גויים – אלהים ישב על כסא קודשו" (תהלים מ"ז, ח'-ט'). ואם תאמרו שיהוה ואלהים חד הם, האזינו ליהושע: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו לכם את מי תעבדון: אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר… ואנכי וביתי נעבוד את יהוה" (יהושע כ"ד, ט"ו).
אז מי הוא יהוה? בנו של אלהים או אחיו?…
המיתולוגיה היוונית*
אז התגבר על אביו מולידו וכלא אותו בשאול. הוא חיסל הרבה מתנגדים (בהמשך) ונעשה ל"זאוס אבי האלים". אז קבע את מושבו על הר אולימפוס.
נזכור רק שחיסול המתנגדים לא היה פשוט כל כך. הטיטאנים היו אויב רב עוצמה שלא קל היה לחסלו. על הענק טיפון הצליח להשתלט רק כאשר השליך עליו את ההר אטנה (בסיציליה), אך הוא עדיין ממשיך להשתולל תחתיו…ולפלןט עשן.
התנ"כ
מי שלא היה יהוה, – ברור שהיתה כאן מהפכת חצר ואלהים בורא שמים וארץ, הוזז ממקומו… ואת מי צריכים היו ישראל להזיז ממקומם? את
– סיני אלהי ישראל, שהובילם במדבר (תהלים ס"ח, ח'-ט').
– אל-שדי, הכפיל של יהוה (שמות ו', ג').
– אל, אלהי ישראל (בראשית ל"ג, כ').
המיתולוגיה היוונית*
אלי יוון חיבבו את טנטלוס מלך לידיה והיו מזמינים אותו לסעוד על שולחנם.
יום אחד הזמין טנטלוס את האלים לסעוד עמו בביתו ובהזדמנות זאת החליט לבחון את תבונתם. הוא שחט את בנו פלופס והוסיף את בשרו לנתחי הבשר שהתבשלו בקלחת.
האלים שהבחינו מיד מה מוגש להם, דחו בסלידה את מנותיהם ואת טנטלוס שלחו לשאול שבו נענש קשות ("עינויי טנטלוס").
את פלופס החזירו האלים לעולם החיים.
התנ"כ
יהוה, שחבב מאד את אברהם, החליט שבדרכו להשמיד את סדום יעבור אצל חביבו…
אברהם מהר להכין ליהוה ולמלוויו ארוחת בן בקר בחמאה וחלב, ויאכלו! (בראשית י"ח, א' ואילך). לאחר הארוחה, כטוב לבו באוכל, החליט יהוה לגלות לאברהם מה בכוונתו לעשות לסדום ואף נכנס עמו לדיון על כך. הוא גם הבטיח לו ש"כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" (שם, שם, י') – דבר שהבטיח לו אלהים פרק אחד קודם (שם, י"ז, י"ט). כעבור כ-26 שנים נזכר אלהים לבחון את נאמנותו של אברהם ומצווהו להקריב את יצחק, אבל יש גם יהוה בשמים והוא שולח את מלאכו שיורה לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער".
זכרו דברי יהושע: אלהים ויהוה, – שניים הם! וקיימת ביניהם מלחמת עולם. אך זכרו גם את דברי הרמב"ם: "ודע שכל מי שאומר עליו הכתוב שמלאך דיבר אתו, או בא אליו דבור מאת האל, הרי זה לא היה בשום פנים אלא בחלום…". (מו"נ, החלק השני, פרק מ"א).
שאלה: היכן תמצא את הסיפורים היפים יותר? במיתולוגיה היוונית או בתורה?
ולבסוף,קשקוש שאין כמוהו אפילו במיתולוגיה היוונית:
"ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו. וילך יהושע אליו ויאמר לו:הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר:לא,כי אני שר צבא יהוה עתה באתי. ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו ויאמר לו:מה אדוני מדבר אל עבדו? ויאמר שר צבא יהוה אל יהושע:של נעליך מעל רגליך,כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא. ויעש יהושע כן!
(יהושע ה',י"ג ואילך)
ממציאים סיפורים כדי להשוות את יהושע למשה,רק קצת קטן יותר: לפני משה נחצה ים סוף ולפני יהושע הירדן (יהושע ג',י"ג) וכאן:של נעליך…כי אדמת קודש היא…
זהו שנאמר: הוי מגיעי מעשיה במעשיה וכזב בכזב יגיעו