על שני סיפורים בתורה

1. סיפור הבריאה

כאשר חזרתי ועיינתי בנושא בריאת העולם (בראשית פרק א') תהיתי! עמנו הרי גדל וקם בתוך שתי תרבויות גדולות, – בבל ומצריים ויש להניח שהטמיע גם משהו מאותן תרבויות. אלא, כשאתה קורא אודות בריאת העולם בשתי תרבויות אלה, אתה מוצא סיפורי אלילים פרימיטיביים ואכזריים, בדרך כלל.

הפכתי והפכתי באינטרנט וקראתי אודות הרבה מאד "בריאות", של עמים שונים וכמעט בכולם מצאתי אלים ואלות אשר מהם נוצר או נולד העולם. אך בריאת עולם אלגנטית כמו שלנו: בעקבות צו אלהי נברא הכל – ללא לידות, ללא תככים וללא רציחות,-לא מצאתי.

ובכל זאת גם אצלנו ישנן שתי בריאות:

1) אלהים הנו בורא העולם ככתוב בבראשית פרק א' (כולו) ובפסוקים א'-ב' של בראשית פרק ב'. ושוב, בשני הפסוקים הראשונים של פרק ה'.

2) מעשה הבריאה מוסב, כבאקראי, ליהוה-אלהים בפסוק ד' של פרק ב'.

אלא שיש הבדלים משמעותיים בין שני האלים. בריאתו של אלהים הנה אלגנטית וכמו מדעית: כל מרכיבי היקום נוצרו בסדר הגיוני: תחילה יום ולילה ואח"כ, כסדרם: היבשה, העשב והעצים (מאכל לאוכלי עשב), חיות הים והיבשה ולבסוף האדם, – זכר ונקבה ברא אותם!!!

לעומת זאת נראית בריאתו של יהוה אלהים כסיפור של מספר סיפורים דילטנטי – ידען למחצה ולרביע: ראשית, תחושת הקורא האינטליגנטי היא שהשם יהוה הושחל לפני השם אלוהים, כדי למקמו במשפחה טובה…

ואכן לאחר שהשם יהוה נקלט בתודעת הקורא, הרי החל מפרק ד' נשמט שם המשפחה: אלוהים ומעתה יהוה! הנו שם האל.

האל הזה, יהוה אלהים, מה הוא מבין בעבודת האדמה?: "וכל עשב השדה טרם יצמח…" ולמה?, כי "אדם אין לעבוד את האדמה"… ויהוה אלהים יוצר את האדם לבדו – ללא אישה!!!, מעפר מן האדמה (המעשה נשאל מן המיתולוגיה המצרית) ואף נוטע גן עדן (גם כן מושג מצרי).ומתי הוא נותן לו אשה?-אחרי שלא מצא לו עזר כנגדו בכל חית השדה אשר הביא לפניו (בראשית ב',כ').

ועתה לאחר שנאמר שהיתה בריאה, אנו עוברים לסיפורי מוסר אודות האנשים הראשונים (אדם וחוה), אלא שבסופם מסתבך סופרנו היקר: הוא שוכח שמשנרצח הבל נותרו רק שלושה אנשים בעולם ואין טעם לחששו של קיין ש-"והיה כל מוצאי יהרגני", כי מי קיים מלבדו?- אביו ואמו!!!. ולפתע…: "וידע קין את אשתו" (בראשית ד', י"ז). ומי היתה זאת?… האם הופיעה ממאדים?

סטיתי קצת מהנושא. ובכל זאת! איך קרה ש"הבריאה האלוהית" שלנו הנה תבונית ברמה שהיא מעל ומעבר לכל הבריאות של העמים האחרים? שהרי עם ישראל לא הצטיין בלוגיקה, בפילוסופיה, במתמטיקה ובמדעים אחרים, שבהם עסקו היוונים כבר במאות השישית-חמישית לפנה"ס!

נזכרתי בימים בהם למדנו בביה"ס על ה"מטמורפוזות" של אובידיוס. אצטט כמה שורות מיצירתו הנהדרת- "סדרי בראשית".

שורה 5 ים ויבשת בטרם יהיו, לא נברא עוד רקיע.

7 כאוס קוראים לה – וגולם דומם הוא של תהו ובהו.

15 יחד שכנו יסודות של עפר, של אויר ושל מים

21 אל או יצור בן אלמות שם קץ למדון שבטבע

22 הוא שהבדיל בין שמים לארץ, בין ארץ למים

33 ככה סדר וחלק לחלקי עולם את התוהו

34 אל אלמוני מאלי האלמות (ויהי אשר יהי)

70 ומתהום-נשיה התפרצו ויבריקו בשחק

71 הכוכבים, שהתוהו העיק עליהם בליל נצח

72 אף יצורים במקומם לא מנע הבורא מן הטבע

74 זרע דגים נודדים – בגלים; החיות על הארץ

75 ובאויר הנייד – מעתה ציפורים תעופפנה

82 חמר לקח ובללו במי גשם וייצר את צלם

83 בן האדם בצלמם של אלים, אדוני כל הטבע?

84 אך לאדם יצוה להגביה ראשו לשמש

87 ככה מחיק האדמה, שלא דמות ולא תאר היו לה

88 זרע האדם המגלם. פנים חדשות על הארץ.

(ויש עוד מאות שורות נוספות).

(תרגום שלמה דיקמן, מוסד ביאליק).

מזכיר מאד את בראשית א'?

אובידיוס נולד בשנת 43 לפנה"ס, ואומר המתרגם כי בהשקפותיו הקוסמוגניות נטה אובידיוס לתורת הסטואה ומעשי בראשית מתוארים אצלו לפי תפיסת אסכולה פילוסופית זו. הוא מאמין, איפא, בבורא אחד, שיצר את הכל.

תורת הסטואה (היוונית), בין 300 לפנה"ס ל-200 לספירה, האם יתכן שמשהו משלנו נפגש עם מישהו משלהם וקיבל את תורתם?

שכן, אם אריסטו, בן המאה החמישית לפנה"ס, פגש את הנביא יחזקאל בבבל ולמד ממנו הכל! – כפי שטען מישהו אצלנו, האם לא יתכן שמאתיים שנים לאחר מכן התקיימה פגישה נוספת ובה למדנו אנו משהו מן הגויים? שהרי חוקים וסיפורים שבתורה, ששאבנו מן הבבלים והמצרים אינם מהווים הוכחה למקוריותנו הרבה.

2. עקדת יצחק

עמרי בהם, במאמרו "עקדת יצחק, הרמב"ם והתיאולוגיה הפוליטית של הסירוב" ("תרבות וספרות" 20.09.13) מתעלם מפרט חשוב: הציווי "והעלהו שם לעולה" (בראשית כ"ב, ב') בא מפי אלהים ואילו ביטולו בא מפי מלאך יהוה. דהינו: רשות אחת מצווה וצרתה, מבטלת!

וזאת מנין?: "ואם רע בעיניכם לעבוד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון. אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם. ואנכי ובני ביתי נעבוד את יהו-ה" (יהושע כ"ד, ט"ו).

משמע: אלהים ויהו-ה הנם שתי אלוהויות שונות. את אלהים הביאו עמם פליטי חרן – ואברהם ביניהם – כשנמלטו, בשנת 1268 לפנה"ס, מזעם חרבו של שלמנאסר הראשון, מלך אשור (ישראל קנוהל, "השם", עמ' 82).

את יהוה אמצו עולי מצרים כשעברו בחבל אדום ("יהו-ה, בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום". – שופטים ה', ד'), כמה מאות שנים לאחר מכן.

מסתבר שהיתה אז "מלחמת דתות" ועבדי יהו-ה, שמעשה הקרבת בנים לא היה לטעמם, "הורו" למלאך יהו-ה לבטל את הצוו הבלתי ראוי.

מעשה דומה עשו כאשר צרפו את השם יהו-ה לפני השם אלהים: "ביום עשות יהו-ה-אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב', ד'). עד לנקודה זאת היה אלהים הבורא ועתה הועבר המעשה לידי יהוה אלהים, שאח"כ יקרא יהו-ה, בלבד. המאבק בין חסידי אלהים לחסידי יהוה נמשך אפילו בימי שאול ודוד.

אסיים בשלוש דוגמאות:

1) בראשית ו', א': "אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם. המה הגיבורים אשר מעולם, אנשי השם!"

ו', ב': "וירא יהו-ה כי רבה רעת האדם בארץ… ויאמר יהו-ה: אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה".

2) בראשית ו', י"ג: "ויאמר אלהים לנח: "מכל החי, מכל בשר, שנים מכל תביא אל התבה…"

ז', א': "ויאמר יהו-ה לנח: "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה, שבעה… ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים – איש ואשתו".

3) בראשית ט', א'-ג': "ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו… כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל"

ויקרא י"א, כולו!: "וידבר יהוה אל משה… לאמר: זאת החיה אשר תאכלו… (פסוק מ"ג)- אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ"…

סיכום

משני הסיפורים שהבאנו מסתבר, חד משמעית, שאלהים ויהוה, לא חד הם!

את אלהים הביאו עמם, מבבל, פליטי חרן – שאברהם היה אחד מהם.

את יהוה הביאו עמם יוצאי מצרים שקלטוהו, כנאמר (בשירת דבורה), מן האדומים.

היתה תקופה ששני האלים 'נאבקו' על השלטון בעם ישראל ואלם של יוצאי מצרים גבר. המאבק נמשך הרבה מאד שנים שבהן עשו עובדי יהוה כל אשר בידם, כדי להכניס את שמו לכל פרקי התנ"כ, כמשתמע למשל, מספר שמואל ד', ו' "וידעו כי ארון יהוה בא אל המחנה" לעומת (שם, שם, י"ב) "כי היה לבו חרד על ארון האלהים", או (שם, שם, י"ח) "ויהי כהזכירו את ארון האלהים… ותשבר מפרקתו (של עלי הכהן) וימת… והוא שפט את ישראל 40 שנה". ועוד: (שם, ב', ג') "והנה דגון נופל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה".

ושמואל הרי נקרא "איש האלהים", כי "לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרש אלהים". (שם, ט', ט').

וארון האלהים, מה קרה לו? "וילך דוד… להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם יהוה-צבאות…"

ועוד תזכורת אחת: מי הוא יהוה? –

בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם

יצב גבולות עמים למספר בני ישראל

כי חלק יהוה עמו יעקב חלק נחלתו

(דברי משה בשירת האזינו. דברים ל"ב, ח'-ט').

והמאבק, כפי שאמרנו לעיל, הסתיים ו"הסכם שלום" הושג: יהוה, בנו של עליון שווה במלוכה לאלהים הבורא.