על יופיה של דת ישראל…

(קטע מדיון שהתקיים בחוג מחשבת ישראל)

עקבתי אחרי הדיון המתנהל כאן ואני תוהה מדוע אתה מייחס חשיבות כה רבה לנושא העבד העברי. הרי מזה אלפיים שנה (תודות לרומאים ולאבינו שבשמים, שהיה בעזרם) שנושא זה נעלם מבמת ההיסטוריה.

ואשר לשנת השמיטה, שהיא חוק מן התורה, אזכיר אני פן אחר שלה, את חוק שמיטת החובות. חוק סוציאלי יפה, לכאורה, אלא שהיה הרסני במידה כזאת שהלל הזקן נאלץ להמציא את תקנת ה"פרוזבול" כדי לנטרל אותו (ראה "פרוזבול" בגוגל).

(אגב, הנה פנים יפות שלנו המתגלים בדברים ט"ו, ג'-ו': האיסור לשמוט חובות נכרי!. "את הנכרי תגש (תהיה נוגש)… והעבטת גויים רבים… ומשלת בגויים רבים…)

ומה בדבר האיסור לעבד את האדמה בשנת השמיטה? ברור שחוק זה חוקק על ידי מי שלא היה לו מושג בעבודת אדמה! הרי יעקב ובניו היו רועי צאן ("אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה, גם אנחנו גם אבותינו…" – בראשית מ"ו, ל"ד) וכשנדדו בני ישראל במדבר וודאי ודאי שלא עסקו בעבודת האדמה.

הרב הראשי אברהם יצחק הכהן, קוק, זצ"ל שמע מפי המתיישבים היהודים מה יהיה גורלם אם יצטרכו להמנע מלעבד את האדמה בשנת השמיטה והעלה "תרגיל" משלו: למכור את אדמת ארץ ישראל לנכרי למשך שנת השמיטה. אגב, גם בשנים רגילות נאלצים חקלאינו הדתיים לבצע כל מיני תרגילים כדי להנצל מגזירות שבתורה שאין הם יכולים לעמוד בהן.

אך נניח לחוקים ש"מידי שמים" ונראה מה דעת "חכמינו" על מחצית עם ישראל, דהיינו על נשי ישראל. – אלה שנבראו בצלם יחד עם הגברים האלוהיים! נתחיל בנבזות הקטנה שבהן: "קול באשה ערוה"! (מסכת ברכות כ"ד, א') ולא רק קולה אלא גם קצה אצבעה ערווה, אמת ידה ערווה, שערה ערווה וכו' וכו'. (אני מקווה שאתה יודע ערווה מהי, או שרצונך לשמוע את המילה הערבית?) ואותה אשה ותהא זו אמך, אשתך, אחותך, בתך וכל אחת מנשי ישראל, מה היא?: "אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם" (מסכת שבת, קנ"ב, א'). וחמת זאת עומדת ומקבלת בכל יום שישי את פני שבת המלכה.

ואם אין די בדברי נבלה אלה, קם חכם גדול אחר ופסק (קצוש"ע סימן ג', ח): "יש לזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים או שני חזירים וגו'"

שאלתי פסיכולוג מומחה מה דעתו על "חכמים" כאלה והשיב: אלה אנשים הסובלים מתסביך נפשי קשה ואף יתכן שהם הומוסקסואלים מתוסכלים.

אז היו מי שאמרו דברי נבלה אלה, אך מי העלה רפש כזה על ספר ("קדוש")?

נחמה אחת יש לי עבורך: בין כל החרדים בדתם (כל דת שהיא) ימצאו תמיד "חכמים" ממין זה או דומה לו. למשל: הפילוסוף הצרפתי הגדול, דקארט. "מייסד" הפילוסופיה המודרנית, שהיה קתולי "חרד", קבע שלחיות אין נפש ולכן כאשר מכים אותן אין הן חשות כאב וכל היללות שהן משמיעות אינן אלא קולות סתמיים, – כאלה שמשמיע סיר מתכת כאשר מכים בו. אך מסתבר שהזכות לדברי איוולת "נתונה" גם לחרדים שלנו ומצטיינים בכך המקובלים לדורותיהם.

הרי דוגמה (אחת מני אלף): "למלך שהיתה לו אישה (אלוהים וכנסת ישראל) וגם פילגש; כשבא אצל אשתו בא אצלה בפרהסיא וכשבא אל פלגשו בא אצלה בצנעה, בלילה – משום כבוד אשתו. והיתה אותה פלגש אומרת לו: אני מזדווגת עמך על מנת שהבנים שיהיו לך ממני ישלטו במלכותך כמו בני אשתך. ונדר לה! אלא שהיו לו שני צנורות (באבר מינו). מהצנור הטהור נבראו כל אחד מישראל והצנור המכוסה (הנסתר) נבראו (מהפלגש) הנשמות של אומות העולם כולן. ומיד אומרת לו: רבש"ע, זכור התנאי! שהרי ישראל אינם מקיימים המצוות ועברו על התורה. אומר לה: והרי משיח בן דוד בא מזרעך שהוא רות המואביה! ונסתתמו טענותיה.

אלוהים אדירים! חושב המקובל הדגול ר' יוסף די שושן: איזו "חכמה אדירה! אני מוכרח להראות שאני אינני סתם קוטל קנים!" ומיד הוא פוסק שהגויים כולם הם בני פלגשו של אלוהים ולפיכך קיום יחסי מין עם נוכריה אינו אלא עם פלגשו של אלוהים והעושה זאת חייב מיתה. כי רק לאלהים מותר לבוא אל פלגשו, ("קבלה וארוס" מאת פרופ' משה אידל וכן ספרו "החסידות בין אקסטאזה למאגיה", שניהם בהוצאת שוקן).

ומכאן עצה שלי לאברכינו הלובשים שחורים והולכים לעיר אחרת: בדקו אם אותה מקבלת אתנן היא משלנו או לצרינו היא. שלנו מותרת ושל…. אלוהים, לא לכם!

ועתה חביבי הגיע הזמן שתצא מהחור השחור בו תקעוך מוריך. פקח עיניך, קרא לא רק בספריכם הקדושים (שאינם מצטיינים בחומכתם ובטהרתם) והחל לחשוב!!!

ספרו של ירון ידען "הדת קמה על יוצריה" יהיה התחלה טובה.