בבקשה: "מרבים היום בנסיונות להעמיד את היהדות על התנ"ך, המוצג כנושא של ערכים, מגמות וחזון, "הזורחים באור עצמם", ללא קשר עם עולמה של ההלכה המשולב בהם וללא תלות בו. ביבליולאטריה זו היא לותרנית ולא יהודית, מאחר שישראל ההיסטורי מעולם לא חי ולא נתכוון לחיות – ומבחינה דתית אף לא נועד לחיות – מפי המקרא, והוא חי בפועל מפי ההלכה של תורה-שבעל-פה. מבחינת עולמם של הערכים האנושיים אין כל הצדקה לראיה זו של התנ"ך : כאמצעי-חינוך למוסר אולי "אנטיגוני" של סופוקלס או תורת המידות של קאנט עולות עליו, כפילוסופיה – אפלטון ושוב קאנט חשובים הימנו ; כשירה – אולי סופוקלס או שיקספיר עולים עליו, כהיסטוריה – ודאי תוקידידס מעניין ומעמיק ממנו. רק כדברי אלהים חיים התנ"ך הוא חסר מידה משותפת עם סופוקלס ושיקספיר, אפלטון וקאנט, תוקידידס וכל יצירה אנושית. אולם מניין לי שעשרים-וארבעה ספרים אלה "כתבי-הקודש" הם, אם לא מפי ההלכה שפסקה כך ? לא בערפלי מיתולוגיה או קדם-היסטוריה, אלא לאורה של ההיסטוריה הוכרע במשאה-ומתנה של תורה-שבעל-פה מה הם הספרים הזוכים להיקבע כתורה-שבכתב. ביקשו חכמים לגנוז ספר פלוני או אלמוני, ולבסוף הוחלט והוסכם לאשרו כאחד מספרי הקודש : וכנגד זה ספר בן סירא היה מוחזק תחילה כאחד מן הכתובים, ונדחה אח"כ אלמלי ההלכה שקיבלתי על עצמי כדת-ישראל, לא הייתי מכיר את ערכיה ותכניה האמוניים של דת זו הגלומים בכתבי-הקודש. דת-ישראל כעולמה של ההלכה, של תורה-שבעל-פה, לא נוצרה על-ידי כתבי-הקודש, אלא כתבי-הקודש הם אחת האינסטיטוציות של דת ישראל. מבחינה דתית ומבחינה הגיונית-סיבתית תורה-שבעל-פה, שהיא עולם ההלכה, קודמת לתורה-שבכתב, שהיא עולם האמונה והערכים. במונחיה של הקיברנטיקה המודרנית ניתן להגדיר את היחס שבין המקרא ובין ההלכה כמשוב (feed-back): ההלכה של תורה שבע"פ שהיא יצירה אנושית – שואבת את סמכותה מדברי אלהים חיים שבמקרא, אולם היא הקובעת מהו תכנה, מהו מובנה ומהי משמעותה של תושב"כ."

http://tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=31

האם יש פה באתר מישהו, היכול להסביר את דברי הלוליינות של לייבוביץ המצוטטים פה "ההלכה של תורה שבע"פ שהיא יצירה אנושית – שואבת את סמכותה מדברי אלהים חיים שבמקרא, אולם היא הקובעת מהו תכנה, מהו מובנה ומהי משמעותה של תושב"כ."

איך אדם ושיהיה ענק ככל שיהיה יכול לכתוב מבלי לעשות צחוק מעצמו שיצירה אנושית קובעת מהם ספרי הקודש ואחר כך לקרוא לכתוב בהם דברי אלוהים חיים?

ודאי גם הוא (שידוע שכפר באלוהים כבורא העולם או כמנהל את העולם או כמשהוא הרלוונטי כלפינו ובתחיית המתים ובשכר ועונש) ידע שאת האלוהים וודאי גם האלוהים היהודי, האדם יצר ולא הפוך אלא האדם מכריע ערכית ש ה' הוא האלוהים ומתוך כך הוא עובד את האלוהים ואיך אפשר לקרוא לכתוב דברי אלוהים חיים? מה חי באלוהים הנוצר בדמיון האדם?

חוץ מזה שהוא בדבריו מודה שאין קשר בין מה שהוא קורא – ישראל ההיסטורי – הכפוף להלכה שבעל פה לישראל שלפני ההלכה שבעל פה, שכן גם הוא חייב להודות שחז"ל יוצרי ההלכה חיו מתקופת בית שני ואילך ולא למשל לתקופת דוד ושלמה או תקופת האבות שאז עדיין לא נוצרה התורה שבעל פה ואם כן הוא מצמצם את זמן – ישראל ההיסטורי – לתקופה של כ 2000 שנה ותו לא

ושוב חוץ מלהגיד את המשפט המטומטם שלערכים אין הסבר כיצד הוא ביודעין יכול לקבל עליו לחיות לפי הלכה שנוצרה על ידי אנשים ולקבלה כסמכות כאילו היא דברי אלוהים חיים ולקרוא לעצמו – עובד ה' – כשהוא בעצם עובד את החלטתו לקבל את סמכות ההלכה על חייו

א. המשפט "לערכים אין הנמקה" הוא, בעיני לפחות, לא מטומטם אלא נכון לגמרי. אין שום סיבה אוביקטיבית לכך שאהיה אדם ישר ולא רמאי או פטריוט ולא קוסמופוליט.

ב. לא מתפקידי לפרשן את ליבוביץ' אבל אנסה בכל זאת: ליבוביץ' המשיל את הדת לצבא. בצבא יש נהלים ופקודות וטקסים שחלקם עשויים להיראות מגוחכים למי שמביט מבחוץ (אני זוכר כמה צחקתי כגדנ"עי כשראיתי חבורת חיילים צועקת 'הקשב' בבסיס צבאי וכמה שנים אחר כך עשיתי אותו דבר)

השאלה היא מה מטרת קיומו של הצבא .

ג. ליבוביץ' לא התעניין במהותו של האל (הוא טען שלאדם אין שום ידע על האל ) אלא באדם וכיצד הוא עומד מול האל (תקרא לזה 'הבריאה',' הקיום' או משהו דומה והעקרון עדיין תופס) כלומר מה נוכל לעשות כדי לא להיות 'סתם' בעלי חיים שנוצרו במקרה כמו הדינוזאורים. ואם אנחנו מקבלים את גודלו האינסופי של היקום ומניחים שיש סיכוי טוב שהגזע האנושי לא ישרוד לנצח הרי שמה שנשאר הוא השאלה "מי היית?" במהלך.חייך.

ד. לא הפכתי לאדם מאמין כשהבנתי את דברי ליבוביץ' אבל לפחות פגשתי אמונה שלא מעוררת אצלי זלזול וזה לא מעט.

הייתי עסוק ולא התפנתי לקרוא את תגובת עדו

ואתחיל מסעיף ד. בתגובת עדו

אני לעומתו מזלזל מאוד באדם היודע ומשוכנע שתורה והלכה הם יצירה אנושית ומאידך מתייחס אליהם כאילו הם דברי אלוהים חיים

ובאשר "לערכים אין הנמקה"

אפשר לכנות אדם כאדם ערכי כשהוא חושב שרעיון מסויים הוא טוב וראוי ותמיד ינהג בכפוף לרעיון הטוב בעיניו, למרות שאין אוביקטיביות אך בעיניו הוא כפוף לרעיון טוב

ואילו ליבוביץ אינו חושב שהרעיון הוא טוב אלא החלטה להיות כפוף לרעיון היא עושה את האדם לערכי וזאת למרות שהרעיון לאו דווקא טוב בעיניו ולעיתים אף גרוע (וידוע שליבוביץ שנרתע ממצוות פורים כי חוגגים בפורים סוג של רצח עם שנעשה על ידי יהודים ומאידך לא רצה לסטות מההלכה המחייבת סעודה חגיגית בפורים, ולכן בפורים של ירושלים נסע לתל אביב ובפורים של תל אביב נסע לירושלים כך שגם לא סעד את סעודת פורים וגם לא סטה מההלכה) וזוהי לוליינות וטמטום

ועדיין אין התייחסות כלל לאדם הקורא לעצמו עובד ה' ובפועל הוא אדם העובד את החלטתו הוא להיות כפוף לחוקים עשנים ונבובים, שנוצרו גם לדעתו מתוך מטרות וכוונות שאינו מזדהה עימם, מתוך סביבה תרבותית חסרת ידע במכלול עניינים ובחוקי הטבע בפרט יחסית לימינו,

אמונה של אדם בדברים חסרי שחר הבאה מתוך הצרכים האנושיים הבסיסים של משמעות לחיים ותקוה לעתיד זוכה אצלי בהרבה יותר כבוד מאשר אדם המכפיף עצמו להחלטה שקיבל סתם כך, למרות שהוא עצמו לא מאמין שיש סיבה להיות מחוייב לאורח חיים זה מלבד ההחלטה שלו להיות כפוף אליה