שנית בהמשך להסברי באתר

https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=12264

כי אין לנו ממש אפשרות להבין את מהלכם של חז"ל למרות שרבים מן המדעים שהוצגו על ידם מוטעים כי יתכן שהם רק שמשו להם על פי ידע ימיהם רק ככלי להעברת מסר ולא כעיקר

וכן בהמשך למה שהבאתי דוגמה לרעיון של המשך פיתוחה של תורה שבעל פה

https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=12366

הנה כאן במדור הכותרת -פרדוקס תורת היצירה אנושית

ברצוני להתייחס מעט לשאלה כללית וכמעט קשה

שהצגת בפני פרו"פ ליבוביץ זצ"ל כפי שהבאת בהרצאתך

שאלתך הייתה בצורה כללית

אם התורה שבעל פה היא יצירה אנושית (כאשר בנוסף גם היא שקובעת מה יהיה תוכנה הרחב של תורה שבכתב – ) נשאלת השאלה מה היא מידת המחויבות שלנו כלפי התורה אם בכלל

קיימת כזו?

באותו הקשר מתמיה התשובה המוצגות בהרצאה שלך שקיבלת מאותו רב בבית המטבחיים – כי חז"ל קובעים את המציאות למרות המציאות הקיימת

ובכן תחילה כמובן אינני מתיימר לומר שבפי יש תשובות אך רק מתן אפשרות לתשובה

תשובה סבירה לכך יכולה להיות האפשרות הבאה :

כי כבדוגמת הנדר והשבועה שהוא בוודאי מעשה יצירת

אנושית של האדם עצמו על עצמו

" איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר

על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה " (במדבר ל,ג)

כך דוגמה זו יכולה מעט להסביר את הרעיון הכללי העומד מאחורי

היקפה של תורה שבעל פה

דברי אותו הרב כי חז"ל (דהיינו האדם) קובע את המציאות

יכולים להיות מוסברים ברעיון טומאת הביית –

– הכהן קובע מציאות בעניין הטומאה ולא המציאות הפיזית

"וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע

ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית"

ויקרא יד, לו

עניין נוסף המביע יצירה אנושית מובא בצורה הרבה יותר

מוחשית בשביעות הרצון ממעשה בני רכב בקיום מצוות אביהם

שהוא מצוות בשר ודם

ירמיהו לה

הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר.

הָלוֹךְ אֶל-בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל-אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן.

וָאֶקַּח אֶת-יַאֲזַנְיָה בֶן-יִרְמְיָהוּ בֶּן-חֲבַצִּנְיָה וְאֶת-אֶחָיו וְאֶת-כָּל-בָּנָיו וְאֵת כָּל-בֵּית הָרֵכָבִים.

וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל-לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן-יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן-שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף.

וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ-יָיִן.

וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם. ז וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל-יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.

וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן כָּל-יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ.

וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ.

וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.

וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם. {פ}

וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר.

כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל-דְּבָרַי נְאֻם-יְהוָה.

הוּקַם אֶת-דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ-נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל-תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְׁבוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת-אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אֶת-מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי.

לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל-יְהוּדָה וְאֶל כָּל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ.

וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל-מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה אֶתְכֶם.

לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים. {פ}

כאמור ברצוני להדגיש

הבאתי כאן רק אופציה של תשובה רציונלית

לשאלה שלכאורה מוצגת בלתי רציונלית

מדוע שליצירה אנושית יהיה תוקף מחייב

http://tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=28

כמו כן אחדד כאן מחדש את ההבנה שאני תומך בה כי אין לנו הכלים לשפוט ממש את חז"ל , לכאן או לכאן – ואני מצדד באי פירוק המסורת בת אלפי השנים (שהיא המקורית שבין 3 הדתות המונותאיסטיות) ומאידך טוען שגם שבמסגרת כללי המשחק של המסורת יש מקום להתגמשות

שלך יואב