13 שנים • iaoa daae 
הידעת? אין מושג "סבל" בעולם. המושג הנכון הוא "נסיונות" בחיים.
הכל בהשגחה.
הכל בצדק.
הכל לטובה.
רבים מהמאבדים יקיריהם נשארים לפעמים שנים במצב רוח קודר ונשקעים במרה שחורה, ופעמים רבות פוגע הדבר עד חוסר תפקוד לצרכים המינימליים.
באמת קשה מאוד לרדת לעומק כאבם של ההורים השכולים או של בני הזוג המאבדים את בן זוגם, אולם עליהם להתבונן ברווחים הרבים הנגרמים להם כתוצאה מכך.
ראשית יש להתבונן בדברי הגמרא(ברכות ה' ע"ב) המספרת על רבי יוחנן ששיכל עשרה בנים, וכשנפטר לו בנו האחרון, קברו, והשאיר עצם קטנה ממנו בכיסו. וכשהיה הולך תמיד לנחם אבלים, היה אומר: זהו עצם מבני העשירי, ולכן תתנחמו גם אתם מצרתכם.
כמו כן יש לנו לומר, רק אותם שכולים יכולים לנחם שכולים אחרים, ואם יד ה' פגעה בכם, הרי שיש בכם את הכח וההזדמנות להיות מגיבוריו, מנאמניו וממקבלי גזירותיו, ולשמש דוגמה של אמונה וביטחון מושלם בה', ואם בכם בחר ה' ליסרכם הרי שאתם ראויים לקדש שמו ומחוזקים די הצורך לכך. ועליכם להתחזק באמונה ובשמחה, ולהראות לה' יתברך ולעולם כולו את חוזק אמונתכם בה', וממכם ילמדו אותם חסרי כח וחלושי הלב, והיה זה שכרכם, מלבד השכר הפשוט על יסורים אלו שמועילים לעצמכם, להיות נקיים לפני ה' ואהובים לפניו.
וכמו שמצינו, כשניחם משה רבנו לאהרן על מות בניו, ותגובת אהרן הייתה: "וידום אהרן", שקיבל דין שמים בשתיקה. ואומר המדרש: בזכות וידום אהרן, שלא הרהר על ה' יתברך, זכה שנתיחד עמו ה' בדיבורו עמו פרשת שתויי יין (רש"י ויקרא י', ג'). וודאי כמו כן גדול שכרם של המקבלים בדומייה ובאמונה. ובזאת ייבחנו אם אכן קיבלו את יסוריהם בשמחה – כאשר חוזרים למהלך חיים רגיל, ומעתה מתקשרים עם הקדוש-ברוך-הוא ביתר שאת ודבוקים בו יתברך יותר, הרי שהיסורים עשו את תכלית רצון גוזרם, ובפרט כשהיה אסונם באופן שהשיבו נפש בניהם ובנותיהם בטהרה ללא חטא, וייחשבו בניהם ובנותיהם אלו להם לעתיד לבוא בתחיית המתים כמובא בדברי הרמ"ק והנה לך דבריו.
כתב בספר "שיעור קומה" לרבנו הרמ"ק ז"ל (בהשגחה ז'): בגמרא במסכת ברכות (פרק קמא) אמרו: אם היו לו בנים ומתו – הנה הם יסורין של אהבה, ואם לא היו לו בנים כלל – הנה הם יסורין שאינם של אהבה. והעניין, שיש יסורין שהם על עוון, ופעמים באים באהבת ה' ובחמלתו על האיש ההוא שנתחייב הוא עצמו מיתה, ומתכפר לו במיתת בניו, ולכן יתן לו בנים וימותו ביד פשעו ויכופרו עונותיו, והרי אלו הם נשמות גם הם מצידם שהיו ראויות להסתלק אל הזמן הנועד ההוא לסיבת הגלגול, וגזר חכמתו על הנשמה ההיא שתבוא – כבן – לאיש ההוא. והאיש ההוא – אם חייב מיתה כמה פעמים, יתן לו הקדוש-ברוך-הוא בנים אלו, ובמיתת כל אחד ואחד מהם יקבל צער מר כמוות ויכפר עליו כאילו קיבל את המוות, והם – מזבח כפרה. והיינו יסורין של אהבה על כמה דרכים: הא' – שפורע חובו ומתכפר. הב' – חזרה בטהרת אותם הנשמות, כשחוזרים בטהרה לשמים בלי עוון. הג' – לתחיית המתים יקומו וייחשבו לבניו. הד' – שזוכה בחינוכם במצוות, מה שאין כן מי שמתייסר במה שאין לו בנים, שאינו זוכה בשום אחד מאלו. עד כאן לשונו. ומובא זאת גם בספר "אילימה" (עין כל תמר ה' פרק לא).
אבל האמת היא שאין שום יד מכוונת ושום הגיון שאפשר להבין.
לפעמים דברים טובים קורים לאנשים טובים ולפעמים לאנשים רעים.
ולהיפך, דברים רעים קורים לאנשים כאלו וכאלו באופן אקראי ושרירותי לגמרי.
בשואה נרצחו מליון וחצי ילדים יהודים אבל פצצת אטום הוטלה דווקא על יפן ולא על גרמניה. אייכמן נתפס והוצא להורג אבל מנגלה חמק ומת במיטתו וכמותו לא מעט מהמפלצות של הרייך השלישי.
גם מאו צה טונג וסטאלין מתו מוות טבעי (ככל הנראה) ואילו אנשים טובים הוצאו להורג באכזריות כי העזו לומר אמת לא נעימה. אפשר להמשיך הלאה והלאה אבל הנקודה היא אותה נקודה: אין שום הגיון שיכול להסביר את הצדק שמאחורי הגורל של אנשים בעולם הזה (ולמה אנשים? מה עם בעלי החיים? מי קבע שהם נחשבים פחות?) וככל שתתאמץ לא תמצא הגיון כזה ולא צדק. לכן כל הפילפולים הנדרשים כדי להסביר את מה שאי אפשר להסביר. האיש הטוב ניצל ממוות – זה בגלל אלוהים שהגן עליו, לא ניצל ממוות – אלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר, האיש הרע ניצל ממוות – אלוהים יעניש אותו בעולם הבא , לא ניצל – העניש אותו בעולם הזה – עובדה. וכן הלאה וכן הלאה בחוסר עקביות מוחלט.
אתה בטוח במה שאתה אומר?
והרי אמם של הנשרפים אמרה:אדוני נתן ואדוני לקח,יהי שם וכו'…
הוא יודע מה הוא עושה…
והגדיל ממנה החזון איש שאצר שבשואה עשה הקב"ה כמעשה החייט התופר בגד:גוזר ומשליך את המיותר ומהטוב תופר (חליפה לתפארה!?