שלום ענת,

כשנכנסו בני ישראל לארצם הם נצטוו להרוג את כל עובדי האלילים על שללם , צאצאיהם וצאנם. מציע לך לקרוא ספרי "הדת קמה על יוצריה" שם תמצאי מקורות למצוות הרג כופרים וגויים. תוכלי גם לעיין במאמר "מעמד החילוני בהלכה" ובמעמד הגוי בהלכה" נמצא באתר בקטגוריה "דת ומוסר".

כדי לא לשלוח אותך ריקם, ללא צידה, אצטט את דברי הרמב"ם:

"המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד [יבוא בעלילות]? ראה אחד מהן [מן הכופרים] שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו" (הלכות רוצח ד, י).

דעת אמת

צר לי אבל התשובה של ירון ידען איננה מלאה.

ירון: מה לגבי הריגת יהודי? עד כמה שידוע לי עם הארץ כמוני מותר לנחור (לתקוע שיפוד בראשו) ביום כיפור שחל בשבת – נכון או לא?

לעידו, התשובה המלאה נמצאת בהמשך ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד

הלכה יא

אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך.

הלכה יב

במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות העומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון הרועים בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתן, אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להניית עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו.

האם ענשו עונשי גוף בבתי הדין היהודים?

להלן ציטוט בשו"ת ציץ אליעזר שבו הוא מצדיק את תוקף הענישה של בתי הדין בכל הדורות:

לא אמנע מלצטט גם מהמובא בספר חרדים במצות התשובה פ"ב אודות גזירת גירוש על שבא על אשתו שלא כדרכה, וז"ל: מעשה היה פה צפת שנת הש"ח ליצירה שבמעמד הרבנים מהור"ר ר' יוסף קארו ומהור"ר יצחק מסעוד ומהור"ר אברהם שלום ומורי הרב החסיד ר' יוסף שאגיס וכמה רבנים אחרים באה אשה ואמרה שבעלה היה בא עליה שלא כדרכה ונידוהו וחרפוהו ואמרו לשורפו באש וסוף גרשוהו מארץ ישראל עכ"ל וזאת מבלי ליכנס בנוגע לעצם הדין, בבא עליה שלא כדרכה, יעוין מ"ש על זה בספר יד אהרן הגה"ט אות א' וברכי יוסף להחיד"א ז"ל או"ח סימן ר"מ אות ה' ע"ש ואכמ"ל בזה.

[ומ"ש "שאמרו לשרפו באש" נראה לי דאין הכוונה להמיתו בשריפה אלא שרצו לעשות סימן שריפה על אחד מאבריו הגלוים לגנאי ולחרפה ולאות קלון, כעין שמצינו בשו"ת הרא"ש ונפסק להלכה ברמ"א באה"ע סי' קע"ז סעי' ה', דרשאין הבית דין לקנוס הזונות כדי לעשות גדר, ומעשה באחת שזינתה עם העובד כוכבים וחתכו את חוטמה כדי לנוולה ע"ש, ובכה"ג מביא בעל הטורים עה"ת פ' וישב (ל"ח – כ"ד) בשם ר"י חסיד בביאור כוונת הפסוק ל "הוציאוה ותשרף", כי לא דנה לשרפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה ע"ש וכן מ"ש ע"ז בתורה תמימה שם עיי"ש.

וה"נ יש לפרש איפוא כוונת השריפה שבס' חרדים הנ"ז שרצו לשרוף לו רושם בין פניו לסימן על מעלליו הרעים].

הנה, מצאתי את זה:

http://www.hofesh.org.il/gamzo/ahava.html

יוסף, מהיכן בדיוק הציטוט של ה'ציץ אליעזר' אשמח למקור מדוייק תודה.

תודה ליוסף פישר שהביא את הסעיף הבא: הלכה יא

אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה…

שדיברו בסעיף י' על אלה שיש בינינו מלחמה וזה מובן.

בקשר לאלה בסעיף יא' עצמו שכתוב שלא מצילים אותם אז מדובר לא בכולם וצריך להכיר את הרמב"ם שאמר מפורש שמחיים גוי שמקבל עליו שבע מצוות שחייב בהן.

עובדה:

איזהו גר תושב? זה עכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, עם שאר המצוות שנצטוו בני-נח, ולא מל ולא טבל [כמתחייב לגבי גר צדק] , הרי זה מקבלין אותו. והוא מחסידי אומות העולם, ולמה נקרא שמו תושב? לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל.

[רמב"ם, איסורי ביאה יד, ז]

וכן יראה לי שנוהגים עם גרי-תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל. שהרי אנו מצווים להחיותם… וזה שאמרו חכמים: אין כופלין להם שלום, בעכו"ם [אמורים הדברים] ולא בגר תושב.

[רמב"ם, הלכות מלכים י, יב]

צריך להבין שהרמב"ם דיבר לפעמים על הגוים בתקופתו שהיו רשעים ואם לומדים טוב את הרמב,ם אז יודעים למה התכוון.