13 שנים • eano oeuo לאחר ימים כשהקיפו את כדור הארץ מספר פעמים רב הם שבו אל האדמה בשלום ועיתונאים התאספו ליד החללית לקבל את פניהם.
ראשון יצא הגוי. הוא ירד בקפיצה כולו מחייך ומאושר ומנפנף בשלום לקהל לקול התשואות.
אחריו ניסה להשתחל החוצה היהודי. בקושי הצליח להניע רגל. כולו חיוור וסר וזעף.
לאחר שהוא הצליח לחלץ עצמו מתוך החללית ניגש אליו עיתונאי ושאל אותו בדאגה, מה קרה? אינך מרגיש טוב? אתה חולה?
מה קרה? נראה אותך כל 54 דקות שחרית מנחה ערבית, שחרית מנחה ערבית…
צחוק, צחוק…
אבל את הרב הגאון ר' בצלאל שטרן זה לא מצחיק. הוא נדרש לסוגיא זו בכל כובד הראש הראוי.
וכך הוא כותב בשו"ת "בצל החכמה":
דין טייסים וחברי צוות של חללית, לענין ק"ש ערבית ושחרית ושמירת שבת ויו"ט.
אשר שאל וכו' בנוגע לטייסי וחברי צוות של חללית העושה במשך כ"ד שעות כמה סיבובים סביב כדור הארץ, ונמצא כי יש להם מספר שקיעות וזריחות של חמה תוך כל יום, אם הם חייבים לקרות ק"ש של ערבית כל פעם שתשקע להם החמה ויצאו הכוכבים, וכן הם חייבים לקרות ק"ש של שחרית כל פעם כאשר יהי' להם בוקר, ונמצא הם חייבים לקרות ק"ש של ערבית וכן
של שחרית תוך כ"ד שעות כמספר הסיבובים שהם עושים סביב לכדור הארץ, או אינם חייבים לקרות בכל כ"ד שעות רק פעם אחת של שחרית וכן של ערבית. – כן נסתפק לענין שבתות וימים טובים, אם חשבינן לגבייהו הזמן שמשקיעה וצאת הכוכבים זו עד שקיעה וצאת הכוכים הסמוך ליום שלם ונמצא אחר כל שבע שקיעות הוא להם יום שבת, ונמצא הם חייבים לשמור שבת כמה פעמים במשך שבעה ימים של כ"ד שעות, או אין להם להתחשב בשקיעות אלה אלא עליהם לחשוב כ"ד שעות ליום ואחר ז' פעמים כ"ד שעות לשמור שבת, וכן לענין ימים טובים.
א) לענ"ד בס"ד לדון בזה מהא דכתיב (דברים י"ב א') אלה החוקים
והמשפטים אשר תשמרון לעשות "בארץ" אשר נתן ה' אלוקי אבותיך לך לרשתה, ודרשו חז"ל (קדושין ל"ז א), בארץ, יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגין אלא בארץ ת"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה (פרש"י, אשר אתם חיים, בין בארץ בין בחו"ל), אי כל הימים יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בחו"ל? תלמוד לומר בארץ וכו' ע"ש. מבואר כי מקרא זה קובע, באיזה מקומות נוהגות מצות התורה. – ואמרתי להעיר בזה מסוגיא דמס' חולין (קל"ט ב) דדרש קרא דמצות שילוח הקן דכתי' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ וגו' וקאמר, ד"בדרך" בא לרבות מצא קן בים שחייב בשילוח ופריך אלא מעתה מצא קן בשמים (פרש"י עוף נושא קן באויר) ה"נ דמחייב ומשני דרך נשר איקרי דרך סתמא לא איקרי. וע"ש בתוס' (ד"ה דרך) דעל הארץ דכתיב איצטריך למעט נשר בשמים, והא דמקשה דמצא קן בשמים ה"נ דמחייב, הכי קאמר דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית ע"ש. מבואר דקן בים או באויר כי הדדי נינהו ואי לאו דכתיב בדרך
היינו ממעטין מעל הארץ בין ים ובין אויר עש"ה.
וכך הוא ממשיך להתפלפל כמנהג אשלי רברבי עוקרי הרים וטוחנן זה בזה, ומדמים דבר לדבר, פיל לפול ופול לפיל, ומרבים הבל ומכבידים עליו עבטיט, וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, והכל בריר ושריר וקיים בבחינת לעולם ה' דברך ניצב בשמים.
הבדיחה טובה אולם דמיונית
לא יכול להיות – חרדי אסטרונאוט – מדוע?
כיוון שבכדי להצליח ולהגיע לרמה כזו של יכולת (אסטרונאוט) חייבים להתעסק בקצת יותר מאשר חזרה אין סופית על דברי הבל ללא תועלת (ישיבה).
זה מצער אולם, אין ביכולת החרדים להתעלות לרמות כאלו של הבנה וידע, אם היית מספר בדיחה על ענייני כישוף, דמיון, שדים, לחשים או השתטחות על קברים כאן הייתה לחרדים הצלחה נפלאה להפגין את כישוריהם בעבודת אלילים, אולם בשום דבר שיש בו מן התרומה לידע האנושי – לא נמצא את החרדי!
צוות
כי הם לא מרחפים, הם לא אסטרונאוטים. הם מאופסים על עצמם.
יש כאלה אחרים שחיים בעולם כל-כך המון שנים ולא יודעים אפילו את הסיבה למה הם חיים. זה אסטרונאוטים!