רוב האנשים פה לא יודעים ארמית, לכן קודם אתרגם ואח"כ אסביר.

התרגום:

וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות. מן הסיכלות ממש, באה תועלת לחכמה. כי אם לא היתה נמצאת שטות בעולם, לא היתה נודעת חכמה ודבריה. ולמדנו, חוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמוד מעט מן שטות, ולדעת אותה, משום שבא תועלת לחכמה בשבילה. כמו שיש תועלת אל האור מן החושך, שלולא החושך לא היה נודע האור, ולא בא לעולם תועלת ממנו.

קב) יש יתרון לחכמה, שכולל חכמה עליונה וחכמה שבעולם הזה. חכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה מוארת, אלא בשביל שטות, שנתעורר ממקום אחר. ולולא שטות הזו, לא היה האור והגאות הגדולה והיתרה, ולא היה נראה תועלת החכמה. ומשום השטות, האירה החכמה יותר, ומאירים לה יותר. כמ"ש, שיש יתרון לחכמה. בין למעלה ובין למטה. מן הסיכלות. בין למעלה ובין למטה. כי כך הוא למטה, אם לא היתה נמצאת שטות בעולם, לא היתה נמצאת חכמה בעולם.

קג) רב המנונא סבא, כשלמדו ממנו סודות החכמה, היה מסדר לפניהם פרקים של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בשבילם. כמ"ש, יקר מחכמה ומכבוד סיכלות מעט. משום שהסיכלות היא תיקון החכמה ויקר החכמה. וע"כ כתוב, ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסיכלות.

ההסבר:

כשאדם יוצא מחושך לאור – הוא מרגיש את האור בעוצמה גדולה יותר מאשר אדם שנמצא כל הזמן באור. כך, כשאדם יוצא מסכלות לחכמה, הוא מרגיש את החכמה בעוצמה גדולה יותר. הפסוק בא ללמד שיש תועלת בהתנהגות טפשית ו"סכלה" מדי פעם, כדי שהחכמה שבאה אחריה תהיה מודגשת יותר. בפרט, יש תועלת בעצבות, כדי שהשמחה שבאה אחריה תהיה גדולה יותר: "העצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר, שעל-ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא-אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים… כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב. שיש לשמחה זו יתרון כיתרון האור הבא מן החשך דוקא…" (תניא חלק א כו, ע"פ הזוהר).

לרבנו אלחנן, אמינא לפעלא טבא איישר. תיתי למר על שהביא לנו מיני תרגומא ועיבר את הארמית ופירש לנו את דברי הזוהר הקדוש.

כעין זה אמרו בגמרא מסכת פסחים ס"ה ע"א:

רבי אומר: אי אפשר לעולם בלא שוטים ובלא חכמים, אשרי מי שהוא שוטה, אוי לו מי שהוא חכם, שנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב.

ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו נקבות.

במחילה מכבוד הרב יוסף פישר. לא מצאתי שכתוב במקור שהבאת את זה שאוי לו למי שחכם, איפה המקור המדויק של זה בבקשה?

שיננא, דבר זה לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. שהרי המאמר "אי אפשר לו לעולם בלא בסם ובלא בורסקי וכו'" דבר חוכמה הוא, כפתור ופרח.

ואילו המאמר "אי אפשר לו לעולם בלא זכרים ובלא נקבות וכו'" שטות גמורה הוא, והאומרה הוא אויל משריש. ומשדרשינן סמוכים, משמע שאי אפשר לו לעולם בלא חוכמה ואי אפשר לו בלא שטות.