ואין לך שמחה כשמחה על דברי תורה מענייני דיומא כמו שנאמר שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

כידוע ביקשה אסתר מחכמים "קבעוני לדורות". וכתבה היא ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את ימי הפורים בזמניהם בכל דור דור משפחה ומשפחה.

ולא רק חיוב קריאת המגילה אלא כל מצוות היום כמשלוח מנות ומתנות לאביונים. ואף הם כתבו את כל דיניה, כלליה ופרטיה ודקדוקיה ותנאיה וכל המצוות התלויות בה. ונימנו וגמרו שמיעוט "מנות" שתיים, שיהא אדם שולח לחברו בפורים לא פחות משתי מנות. והנה לא נתברר מאי מנה. ומצא הגאון הרב

מנשה קליין בקעה להתגרד בה בשו"ת שלו משנה הלכות חלק ג' סימן ס':

עוגה ונויה אי הוה שתי מנות. מהו ליתן מנות פורים לעכו"ם. טעם החוזרים על הפתחים במסוה בפורים.

נסתפקתי בפורים שנת תשי"ט ששלחתי משלוח מנות עוגה אחת ובראשו מונח טשאקלאדע או שאר נוי העשוי מביצים וכדומה וראויין לאכילה אם מקיים בזה מצות שלוח מנות שאמרו בגמ' מגילה ז' ונפסק באו"ח סי' תרצ"ה דמנות תרי משמע ובעי דוקא שני מיני אוכלין אי זה מקרי שני מיני אוכלין או כיון דנדבק להעוגה לא הוה אלא אחד.

ולפום רהיטא עלה במחשבתי דמתני' הוא ביצה דף ט"ו ע"ב ב"ש אומרים שני תבשילין וב"ה אומרים תבשיל אחד ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין ופרש"י וביצה שעליו שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו ע"כ

ובגמ' שם דף י"ז ע"ב בש"א וכו' מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר מודים ב"ש וב"ה על שני תבשילין שצריך על מה נחלקו על דג וביצה שעליו שב"ש אומרים שני תבשילין וב"ה אומרים תבשיל אחד ושוין שאם פרפר ביצה ונתן לתוך הדג או שרסק קפלטות ונתן לתוך הדג שהן שני תבשילין אמר רבא הלכתא כתנא דידן ואליבא דב"ה ע"כ ועיין רש"י ותוס' שם דגרסי איפכא ב"ש אומרים תבשיל אחד פירוש דג וביצה שעליו אינו חשוב אלא תבשיל אחד וצריך עוד תבשיל אחר וב"ה אומרים שני

תבשילין פירוש דג וביצה שעליו חשוב שני תבשילין ע"כ.

והנה לא מבעיא לתנא דידן ודאי דהוי שני תבשילין דהרי דג וביצה שעליו מיירי שנטגנו יחד והביצה נדבקת על הדג כידוע ואפ"ה שוין הם דדג וביצה הם שני תבשילין וא"כ הכ"נ הטשאקאלאדע עם העוגה הוי שני מנות אלא אפי' לתנא דברא רשב"א הרי רש"י ותוס' גרסי דב"ה ס"ל דדג וביצה שעליו חשוב שני תבשילין וא"כ נראה דלד"ה יצא בעוגה שיש עליו טיח של שאר מינים בגודל שיעור כזית שיצא משום ב' מנות כנלפענ"ד, ועיין ב"ח או"ח הנ"ל טעם דבעי ב' מנות כנגד שתי מתנות שנתן אחשורוש לאסתר בית המן

והטבעת והביאו בא"ר ועיין הרמזים שם.

[ועיין באה"ט א"ח סי' תרצ"ח סק"ז נסתפקתי בשם עדות ביעקב סי' צ"ב וכנה"ג ואין ספרים הללו לעיין בהם וראיתי בשו"ת ברית אברהם שכבר עמד בסי' קמ"ח בדברי הבה"ט הנ"ל והביא ג"כ מדברי גמ' ביצה הנ"ל ואח"כ דחה לעצמו דאפ"ל שאני עירוב דבשבות דרבנן הקילו בו לא במש"מ דברי קבלה והביא ראי' מביאור הגר"א סי' תקנ"ב וב"י ס' תקנ"ב הביא בשם הרמב"ן דיש מחמירין לאסור בב' מינים בקדירה א' ואפי' בדג וביצה שעליו

מפני שהם קרויים ב' תבשילין לענין עירוב ואינו כן קל הוא לענין עירוב ואינו לענין ט"ב. עכ"ל. הרי שכתב שאין למדין בזה מדין עירובי תבשילין ולענ"ד לאו מוכרח די"ל דלענין משלוח מנות העיקר שיהי' לו ב' מנות ואפילו ממין אחד נמי ובט"ב אתרי מיני קפדי וא"כ אף דלא הוי תרי מיני מ"מ תרי מנות הוה וצ"ע].

ודע שמצאתי בספר שבלי הלקט ענין פורים סי' ר"ב וז"ל ומצאתי שכך היה מנהגו של רבינו קלונימוס הזקן כשהיה מחלק לאביונים בפורים אינו נותן לעבדים ולשפחות כלום וכן היה אומר הנותן פרוטה לעבד גוזל את העניים ומראה עצמו כאילו מקיים ומתנות לאביונים האמור באביוני ישראל לפי שמתחלה נהגו עניים המתביישים לשלוח התינוקות לפתחיהן של ישראל ונהגו

ליתן אף לשפחות ולמניקות עו"כ שלא לצורך התינוקות ור' קלונימוס אינו נוהג כן אבל אומר מי שעושה כן טוב ממנו הזורק צרור לים וקורא על העושה כן וכסף הרבתי להם וכו' שהקב"ה הרבה זהב לישראל ממנו לעבודת המשכן

אירע להם מעשה העגל ופרקו נזמי הזהב משל לאדם שהיה מנהגו לקבל אורחים באו אורחי ישראל וקיבלם באו אורחי כותים וקיבלם אמרו שוטה הוא ודרכו בכך ואבד מה שעשה בראשונה ע"כ.

ולמדתי מדבריו הקדושים שאין ליתן לעכו"ם מתנות בפורים כמו שנהגו בעונ"ה אם לא מפני דרכי שלום היכי שיש לחוש ח"ו לשנאה מהם ואם יש לו מה ליתן יתננו לעניי ישראל ואם אין לו במקומו ישלחנו לארה"ק שיש בעונ"ה אביונים ועניים שצריכים לצדקה, וכ"כ הפליג בו עד שדימה העושה כן למעשה העגל ושח"ו אובד גם מה שנתן לעניי ישראל לפי שנראה דאין כוונתו לשום מצוה אלא שדרכו בכך ויש לחוש לדבריו, אם לא מפני דרכי שלום והנמק"י מגילה דף ב' כתב דמתנות פורים אפי' מפני ד"ש אין נותנין לעכו"ם ואחרים כתבו דמשום איבה מותר וכעין שמפרנסים עניי עכו"ם עם

עניי ישראל מפני ד"ש.

עוד למדתי טעם נכון מה שנהגו בכל מקומות מושבותינו שהילדים חוזרים על הפתחים שזה הוא מנהג ישראל קדמון שהנהיגו כן עניי ישראל שהיו מתביישים לחזור אחר מתנות ושלחו בניהם לפתחיהן של ישראל, ומזה נלפענ"ד לתת טעם נכון נמי שנהגו הילדים לשום מסוה על פניהם שלא יכירם וכבר אמרתי בס"ד לפי מה שאמרו בגמ' שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה וכו' שהשתחוו לצלם וכי משא פנים יש בדבר אלא הם לא עשו אלא לפנים ואמרתי דבזה מראים שזה

היה הנס שניצולו בני ישראל שלא עשו אלא לפנים אבל בפנים היו עובדי השם.

ולפי הנ"ל נלפענ"ד לומר דאחר ששלחו עניי ישראל את בניהם לפתחיהן של ישראל אפה"כ התביישו גם בניהם התחילו לכסות פניהם במסוה שלא יכירם של מי הם ולכן נשתרבב זה המנהג בישראל. עוד יש לומר לפי מה שאמרו בגמ' ברכות דף ו' ע"ב ר"י ור"א דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנא' (תהלים י"ב) כרום זלות לבני אדם מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים ושמו כרום וכיון שחמה זורחת

עליו מתהפך לכמה גוונין וי"ל דלכן הילדים מכסים פניהם להראות שנשתנו פנים ככרום וכנ"ל.