בדיון על עם הארץ ציטטנו דברים קשים על עמי הארצות. בין השאר צוטט המאמר – עם הארץ אין מתלווין עימו לדרך.

ובכל זאת המליצו חכמים להעזר בשירותיו בשעת הצורך.

(כמדומני שכבר הבאתי את הדברים הללו בעבר)

למשל בגמרא מסכת בבא בתרא קס"ח ע"א:

אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ (שמסתכל ומכיר בנשים – רשב"ם) בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.

ובעברית:

אמר אביי: תלמיד חכם שהולך לקדש אישה שיקח עימו עם הארץ, שמא יחליפו לו אותה.

החידוש הוא שתלמיד חכם יש לו טביעות עין ומחזירים לו אבידה על פי טביעות עין שלו. אבל מכיון שאין דרכו של תלמיד חכם להתבונן בנשים אין לסמוך על טביעות העין שלו. וכשיבוא להכניס את האשה לחופה עוד עלולים להחליף לו אותה באחרת והוא אפילו לא ירגיש בכך.

זה אינו צריך להפתיע, שהרי הצדיקים הראשונים היו נזהרים מאד בענייני צניעות, כמו ששנינו בגמרא שבת נ"ג ע"ב:

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה.

אמר רב: בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה! אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו.

ומי לנו גדול מאברהם אבינו שמעולם לא הביט בשרה אשתו, ורק כשעברו את הנחל ברדתם למצרים הוא ראה את בבואתה משתקפת במים ואמר לה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".

אגב, באחרונים יש השואלים על אברהם כיצד הוא לא ראה את שרה לפני שנשא אותה לאשה? הרי הלכה מפורשת היא – אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה, שמא תתגנה עליו, והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך?

ואחד התירוצים הוא שאברהם האמין בה' וידע שה' בודאי יזמן לו אשה ראויה שבודאי לא תתגנה עליו.