האמת היא תמיד בין הקצוות. לא מדובר על עניין סנטימנטלי – 'בוא לא נגזים, לא הכל שחור ולבן..' אלא על אמת בסיסית. אגב, אני די בטוח שיוצריה של היהדות הבינו את האמת הזאת ובדיוק משום כך נלחמו בעבודת האלילים , כדי להפסיק את הטירוף של אנשים השורפים את ילדיהם באש כדי לרצות איזה מולך דמיוני.

אם נסתכל על 'דת' אחרת – הקומוניזם. הרי שהקומוניזם נועד לשחרר את האדם הפשוט מהשיעבוד על ידי המעסיקים הנצלנים. בפועל הקומוניזם גרם לשיעבוד חמור ונורא לאין שיעור. למה? מכיוון שהפכו אותו לדת ואת סטלין לסוג של אל. כך למשל נשלח לסיביר אדם שרקד במסיבה של ה1 במאי ובטעות הפיל את פסל סטלין שעמד בפינה על הרצפה. התייחסות כזאת לסטאלין כאל אליל שפגיעה בפסל שלו היא חילול הקודש חותרת למעשה תחת העקרון הבסיסי של הקומוניזם – שכולם שווים.

כך גם קורה בדת היהודית. האם ידעתם שפעם לא נהגו לנשק מזוזות וגם לא ספרי תורה? הרי אלו חפצים גשמיים ואסור לייחס להם מימד של קדושה. גם עליה לקברי צדיקים היא אופנה די חדשה.

והנה, אם כבר מדברים על קברי צדיקים. מה לנו כי נלין על החסידים והחסידויות אם מדינת ישראל המודרנית והטכנולוגית הקריבה את חייהם של שבעה חיילים בשני אירועים נפרדים כדי להגן על קבר שייח טורקי שמוצב במקרה בלב שכם הערבית. זאת כי איזה הוזה דתי החליט שבדיוק שם ניצב קבר יוסף אבינו (ואם כן? שווה לסכן חיי אדם בשביל הקבר הזה?) והנה לנו עבודת אלילים במיטבה , לא מקריבים תינוקות למולך אלא חיילים לעבודת הקבר, יחי ההבדל הקטן.

ההוראה של החתן החסחד לכלתו החסידה בליל הכלולות אינה גחמה טפשית שלו אלא יש לה על מה שתסמוך, ומקורה בגמרא ברכות כ' ע"א וגם בבבא מציעא פ"ד ע"א:

רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה (היה הולך וישב בשערי טבילה), אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי (כאשר בנות ישראל תעלינה מטבילת מצוה הן תפגענה בי), כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי,

גמירי אורייתא כוותי (כדי שיהיו להן בנים יפים כמוני ויודעי תורה כמוני) . אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא? (אמרו לו חכמים – אין אדוני חושש מעין הרע?) אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא (אמר להם אני מזרעו של יוסף באתי שלא שלטה בו עין הרע). דכתיב בראשית מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין.

רבנו אליעזר מגרמייזא (נולד ב-1160)

כותב בספר הרוקח בהלכות נידה:

כל אשה שטבלה ופגע בה כלב ושמשה עם בעלה בניה מכוערין ופניהם דומין לכלב. פגעה בחמור יהא טפשין כלבב החמור. פגעה בעם הארץ בניה עמי הארץ. משום הכי יתיב (לכן ישב) ר' יוחנן אשערי טבילה בפרק שלישי דברכות שלא יפגעו בכלב ובחמור ובחזירה. אבל מי שפוגע באשה שסלקה מטבילה אמר בפ' ערבי פסחים (דף קיא) נימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם

בתוהו לא דרך. פגעה בסוס תעלה ותשמש. אלמד לך לידע במי פגעה. כל אשה שבניה הולכים ואוכלין בשוק אמו פגעה בכלב. והרוק יורד על זקנו ולשונו נפסק מלדבר אמו פגעה בחמור. ואם אין ממש בדבריו ומשכח לימודו אמו פגעה בעם הארץ. ואם בנה נאה ודיבורו נאה ולומד הכל אמו פגעה בסוס.

וכן ניהוגו של אותו בן לומד ומשפיל קומתו ונשמעין דבריו. ואם מהפך יד ליד ומהפך לשונו דע כששימש אביו עם אמו נשק לאמו ויצא לשונו מפיו. מי שאינה זהירה בנדתה קוברת בניה ובעלה המשמש עם הנדה בניה לוקין בצרעת. המשמש לאור השמש כנגד השמש בניה לוקין בבהרת. כנגד הירח בניה לוקין בבוהק ולבסוף בצרעת. כנגד הכוכבים בניו לוקין בלשונם בלגלוג.

המדבר בתשמיש דברים מכוערים בניו אלמים. חישבה באיש אחר בתשמישה בניה חרשים. נדה שגילחה ציפורניה ודרס עליהן בעל או אדם אחר לוקה עליהן בשחין. מעשה באלישע כהן גדול שלא היו בניו מתקיימין מפני שלא היתה אשתו מי שפוגעה כשעולה מן הטבילה וכו'. עד שפגע בה מיטטר"ון שר הפנים ושמשה עם בעלה בשמחה ונתעברה את ר' ישמעאל והיו דיוקנו דומה לו.

יוסף פישר,

מירב תודותי!

לא ידעתי שלכל דבר איוולת יש כסת"ח של חכמים וגאונים.

לא לחינם נאמר:…ואם ראשונים כבני אדם,אנו כחמורים"

נכון! חמורים אינם מדברים שטויות…

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאדם שחושש שיעשו לו עין הרע, אז שישמר ויזהר שלא תשלוט בו עין הרע, ובדרך סגולה יעשה מה שאמרו בגמרא במסכת ברכות (דף נה:) מי שנכנס לעיר שאין מכירין אותו כל כך, וחושש פן יתפעלו מרוב חכמתו, או מקולו הערב, וכיוצא בזה, וישימו עליו עין הרע, ישים בוהן ידו (האגודל) הימנית בידו השמאלית, ובוהן ידו השמאלית בידו הימנית, ויאמר: אני פלוני בן פלונית (שם אימו) מזרעו של יוסף אני בא, שאין עין הרע שולטת בו, שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", קרי ביה עולי עין, (שהם שולטים על העין, ואין העין שולטת בהם), אי נמי מדהנא (או גם מפסוק אחר רואים שאין העין שולטת בזרעו של יוסף), "וידגו לרוב בקרב הארץ", מה דגים שבים המים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם.

(אפשר לעשות את זה תמיד כשיוצאים מהבית – אין מה להפסיד).

עכשיו אני שואל: הרי אני משבט בנימין ולא כולם משבט יוסף, אז למה אני צריך לומר את הפסוק הנ"ל?

מה שאומר אדם "מזרעו של יוסף אני בא", אף על פי שבאמת הוא משבט אחר, מכל מקום, כל ישראל נקראו בניו של יוסף, כמו שנאמר בתהילים (עז. טז.) "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה", ובילקוט שמעוני (שמואל ב') נאמר על הפסוק הזה, וכי יוסף הוליד את כולם והלא יעקב הוליד? אלא יעקב הוליד, ויוסף כלכל את כל אחיו ובית אביו לחם לפי הטף, לפיכך נקראו כולם על שמו.

לחושב ולומד,

ישנן הלכות שנשתקעו בתהום הנשיה.

למשל בצוואת ר' יהודה החסיד (נולד ב-1140 ) כתוב:

כשקוברין אשה שהיתה אוכלת ילדים בחייה, אם רואים פיה פתוח בידוע שתעשה כן לאחר מותה שנה אחת, ויש למלאות פיה בעפר ולא תזיק עוד.

ושוב בספר הרוקח לרבי אליעזר מגרמייזא שכאמור נולד ב-1160:

ועוד כשקוברין אשה שהיתה אוכלת ילדים בחייה שקורים שטריי"ש אם רואין פיה פתוחה בברור שתעשה אחר מותה כן שנה אחת. ויש לו למלאות פיה עפר בטוב ולא תזיק עוד.

ובספר אורחות חיים לר' אהרון הכהן מנרבונה (נולד באמצע המאה הי"ג):

וכשקוברין אשה אוכלת ילדים בודקין את פיה אם רואין פיה פתוח בבירור תעשה כן לאחר מותה שנה אחת ויש למלאות פיה עפר ושוב לא תזיק עוד.

ומאז אין זכר להלכה הזו – לא ברמב"ם, לא בשולחן ערוך, ולא בכל הפוסקים, ראשונים ואחרונים.

כנראה שחוכמת הדורות הולכת ונחלשת ומתמעטת, ואנו אכן כחמורים בפני הראשונים.

יוסף פישר,

כמה חבל שאי אפשר למלא פיותיהם של כמה וכמה חכמים בעפר!

אלא שמה היו עושים אז כל השוטים המבקשים ללמוד חוכמה מפיהם?

הרי אלה אינם יודעים אפילו לחבר 1+1, או היכן הם חיים!-האם לחוף הים התיכון,או שמא לחוף האוקינוס השקט?

מורה נבוכים ב'

מי שאינה זהירה בנדתה קוברת בניה. האם זה עומד במבחן המציאות? לא רק זה, אלא כל אישה שלא זהירה בהדלקת נרות שבת ובחלה אז כנ"ל. האם זה עומד במבחן המציאות?

ובכן פתחתי את הגמרא שם עם פירוש עיונים בשטיינזלץ וראיתי שאומר שכתוב לא זהירה, לא שבכלל לא. הוא אמר שלמשל מי שלא זהירה בנר שבת, הכוונה שמדליקה בד"כ, אבל לעיתים מתאחרת ומחללת שבת ולכן דינה כך, כנ"ל לגבי השאר הכוונה שאינן זהירות ולא שבכלל לא, כי אם היא בכלל לא עושה את המצוות הנ"ל אז דינה שונה ויותר חמור והמיתה לא תספיק לכפר לה כנראה ויש את עונש העולם הבא.

בברכת התורה 🙂

אלחנן וסרמן,

האם צריך להסביר לך שכל האיומים בעונש שאתה מוצא בגמרא

(וכו') לא נאמרו אלא ע"י מי שרוצה שאנשים יהיו כפופים למרותו?

הרי כל שמאן (="כוהן) שבטי באפריקה,שאינו יודע צורת אות, ידועה לו טכניקה זאת:הטל פחד ,בשם אלילך, וכולם ינהגו בדרך

שהעלית על דעתך…ואז אתה מלך!!!

אנא, החל לחשוב! זכור כמה הבלים לימדוך בילדותך! ומה לא לימדוך,-בכוונה שלא תוכל להשתחרר מאחיזתם (הכלכלית!!!)של

מנהיגי קהילתך.

חוה האכילתנו מפרי עץ הדעת ומאז התלבשנו וחדלנו להיות חיית השדה.!!! (בניגוד לרצונו של אלוהים)

מה יתרוננו על הבהמה,אם לא חשיבה חופשית? הרי בלעדיה היינו חיים עד היום במערות ואוכלים עשב ופגרי חיות-כמו שאנו רואים בחורים נידחים באפריקה!

החל לקרוא דברי מדע ויפתחו עיניך ואז תתחיל לחשוב כבן זמננו

ולא כאבות אבותינו שלא יכלו עדיין לדעת דברים שכל ילד יודע היום!

חזק ואמץ!!!

בכדי לענות על השאלה שהוצגה לעיל יש להגדיר תחילה מה ההבדל העקרוני בין עבודת אלילים לבין דת אחרת, נניח מונותאיסטית.

אני עוד לא שמעתי הגדרות שיבחינו באופן מהותי בין שתי הקטגוריות.

אין ספק שמפרספקטיבה רציונאלית מדובר בתופעה זהה מבחינה עקרונית, אך גם מבחינות אחרות קשה למצוא הבדל:

– גם בתורה יש ריבוי אלים (בני האלוהים בבראשית, האל הרע = השטן)

– גם בתורה יש פמליה של מעלה ומלאכים ושרפים

– גם בבית המקדש בי-ם הוצב פסל (הכרובים) בקודש הקודשים

– גם ביהדות יש אמונה בכשפים

– גם ביהדות האורתודוכסית מתפללים למען הטובה האישית

ועוד ועוד