רק דבר אחד לא הבנתי בסיפור. "בית הכנסת שלנו", מה יש למר פישר לחפש בבית כנסת, האם לא עדיף לשבת בספריה?

לקובי, ידעתי ששאלתך עתידה להשאל…

בניגוד לירון ידען אני לא יצאתי בשאלה לפי השיטה הנפוצה.

כזכור, כשהופעתי לראשונה במדור זה הודעתי שכלל אחד מנחה אותי – אלף תו שין (אל תהיה שוטה).

לפיכך החלטתי להיות דתי מנוער מכל ההבלים שבדת.

זה התחיל בכך שפעם אחת עמדתי בערב ראש שנה לפני שלושה נערים צעירים וערכתי התרת נדרים. פניתי אליהם כפי שרשום בסידורים – "שמעו נא דיינים מומחים וכו'", והמשכנו למלמל לסירוגין את כל הטכסטים של הטכס.

באמצע הטכס אמרתי לעצמי "אלף תו שין" ומיד נכנסתי לבלק-אאוט ולא יכולתי להמשיך.

מיד נדרתי נדר שלעולם לא אעשה התרת נדרים.

ואת הנדר הזה לא אתיר לעולם, בל"נ.

כך המשכתי להדרדר. פעם אחת נסעתי בבוקר לבית הכנסת כשבדרך אני מקבל שיחת טלפון. ברקע מכשיר ה-GPS (הנקרא בעברית "בסד") הנחה אותי.

דעתי היתה זחוחה עלי ורציתי להודות לקב"ה על כל שכיות החוכמה הללו ועל שחלק מחוכמתו למדענים שפיתחו את כל הדברים המדהימים הללו.

וכשהגעתי לבית הכנסת ברכתי את ברכות השחר ופתחתי בברכה – ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין ביום ובין לילה.

ברכתי את הקב"ה על שהתרנגול ידע לכוון את השעה ולעשות קוקוריקו בבוקר ולהעיר אותי בזמן לעבודת הבורא…

וכך כל אימת שעשיתי איזו פעולה דתית בדקתי אותה מבחינת האיוולת שבה ואחרי כן התביישתי שנהגתי כשוטה כל ימי.

וחידה בלתי פתורה היא כיצד אנשים נורמליים ושפויים אינם נותנים על כך את דעתם ועושים מעצמם אידיוטים.

אולי לירון ידען פתרונים.

אגב, השק משערות עיזים עולה 130 שקלים. כאמור רציתי לקנות שק גם עבור הכלב שלי שהתחזק לאחרונה וגם אותו יש לכסות בשק. כבר כמה ימים שלא טעם מאומה.

הבחור בטלפון ענה לי שהם תופרים שקים רק לבני אדם. ביקשתי ממנו לברר אם תהיה בעיה לתפור על פי הזמנה מיוחדת שק לפודל קטן. הוא השיב ברצינות תהומית שהוא מצטער אך לא נראה לו שזה אפשרי.

חבל…

אפרופו כלב. יש באותו עלון סיפור נורא על יהודי סוחר עשיר אחד בתקופת האר"י ז"ל שהיה נוהג לבקר את הרב אברהם אבן פואה ובתוך כך היה עוסק במשא ומתן עם אשת הרב. היהודי חלה ואברים שלו החלו להרקיב וליפול עד שמת ביסורים קשים. אחרי כן החל להופיע איזה כלב שחור ואימתני בפתח בית הרב ורצה להכנס. בני הבית היו מגרשים אותו והוא היה מופיע שוב.

יום אחד שכחו לנעול את הדלתות והכלב הופיע והתפרץ פנימה ורץ אל אשת הרב והחל תוקף אותה באכזריות והשחית את פניה. ואחר כך בוח משם.

כשסיפרו את הדבר הנורא לאר"י הקדוש הוא פתח פיו ברוח קודשו

ואמר שאותו יהודי נענש קשות על שעסק עם הרבנית במשא ומתן, ולאחר מותו נתגלגל באותו כלב. הוא כעס על האשה על שהיא היתה סיבת יסוריו והחליט לנקום בה. אחר כך באו אל האשה ואמרו לה את דברי האר"י ז"ל והשביעו אותה שתספר את כל האמת, והיא מרוב פחד גילתה הכל.

פישר אתה מעניין ואף מרתק….דברי הביקורת שלך, פיכחונך ותובנותיך מובילים אותך בדרך התבונה, הנאורות והרציונליזם. אשריך. אני תמה תמיהה גדולה אם כך מה מניע אותך להמשיך ולהיות דתי. האם קיימת עוד אמונה בליבך ומה תוכנה ?

מעבר לכל הביקורת הקשה והארסית לעיתים על הדת מה בכל זאת אתה מוצא בה שמשאיר אותך שם ???

מה התוכן "החיובי" שקיים עבורך במסגרת הדת ??

תודה מראש לתשובתך והתייחסותך.

הצדיק היהודי

עמית

"רק דבר אחד לא הבנתי בסיפור. "בית הכנסת שלנו", מה יש למר פישר לחפש בבית כנסת, האם לא עדיף לשבת בספריה?"

בית כנסת – משמע, מקום בו אנשים מתכנסים.

ספרייה – מקום בו אנשים קוראים ספר.

ודי לחכימא ברמיזא.

לצדיק,

נכון שהמסקנה המתבקשת מכל מה שאני כותב כאן היא שהייתי אמור לצאת בשאלה כדרך כל הארץ, להסיר את הכיפה ואת עול התורה המצוות.

אך אני לא בחרתי בדרך זו. כשיש לך משפחה וילדים וחברים ומתפלל קבוע בבית כנסת, ואף קורא שם בתורה בקביעות, אינך יכול ביום בהיר אחד לעזוב הכל. ירון ידען הוא מקרה מיוחד במינו. הוא עזב הכל באבחה אחת – הוא לקח את ילדיו כשהוא והם לבושים כחרדים, נכנסו לחנות הלבשה הסירו מעליהם

את התלבושת השחורה, מדדו מכנסי ג'ינס וחולצות אופנתיות, וכך יצאו מהחנות.

שנית, וזה העיקר, אני אוהב את הדת היהודית ואוהב להיות דתי בדרכי.

הדת מסבה לי הנאה בל תשוער…

הכיצד?

מאז שהחילותי לתת את הדעת על מעשי כדתי, כגון אותו טכס מכונן של התרת נדרים שנכנסתי בו לבלק-אאוט, הגעתי למסקנה שהדת היהודית היא מקור בלתי נדלה להומור. זה לא יאמן כמה שזה מהנה לראות איזה דבר שטות, לצחוק ממנו, ולהביט ברחמים איך רבנים גדויילים עושים שמיניות ומטפסים על הקירות כדי ל"פרש" את הדבר, ובתוך כך לדעת שאתה כבר לא בקטע הזה.

בודאי קראת את "פינת הפלפול" באתר זה והתגלגלת מצחוק. בתור דתי המכיר את הסוגיא לפני ולפנים, וכל מה שאמרו עליה ראשונים ואחרונים, וכל מה שפסקו הפוייסקים

בהסתמכם עליה, אני נהנה וצוחק כפל כפליים.

אז הנה ככה אני ממלא את הדתיות שלי בתוכן חיובי.

ישנו תחום אחד שאינו מוכר לאדם החילוני (ובעצם גם לדתיים שאינם למדנים) והוא ספרות השו"ת.

אחד התחביבים שלי הוא לעיין בספרות הזו ולמצוא את האיוולת האידיוטית ביותר. הנה אחת מהן:

שו"ת בצל החכמה חלק ה' סימן מ"ה

דין חולה אנוש אם להזכירו לספור ספירת העומר כשעדיין ימים רבים עד חג שבועות – לא בירך יום אחד, אם כל ברכותיו שעד אז היו ברכות לבטלה למפרע.

ע"ד חולה אנוש מכבר וכעת הורע מצבו באופן פתאומי עד שהרופאים התיאשו מחייו וכפי שקבעו, כבר שעותיו של החולה ספורות, ואמנם הוא בדעה צלולה והתפלל גם תפלת מעריב אבל לא שם לב לספור גם ספירת העומר כהרגלו בימי חוליו, אם ראוי ונכון להזכירו שיספור, או אולי יותר נכון להמנע מזה כי נמצא מבואר באחרונים, כי מי ששוכח לספור בליל אחד מימי

הספירה וגם ביום לא נזכר להשלימו עד הלילה שלאחריו, ביטל מצות עשה של הספירה וגם כל ברכותיו על הספירה שבלילות שעברו יהיו ברכות לבטלה למפרע. וא"כ גם בזה כיון שעדיין ימים רבים לפנינו עד חג השבועות מוטב שלא יברך עתה על הספירה מאחר שלפי קביעת הרופאים לא יוסיף חולה זה לספור בלילות הבאים ונמצא כל ברכותיו שבירך על הספירה עד עתה תהינה

ברכות לבטלה למפרע, א"כ למה יוסיף לברך עוד ברכה שבסופו של דבר תהי' גם היא ברכה לבטלה למפרע, זת"ש וה' ינחני במעגלי צדק להורות כהלכה.

וכאן מתחיל הפלפול…

אתה הבנת את זה? יהודי בא לבקר את חברו החולה הסופני. ומה מטריד אותו? האם יש להזכיר לו לספור ספירת העומר, למרות שקיים חשש שלא ימשוך עד שבועות ואז יהיו הברכות שבירך לבטלה….

אז לא שווה להיות דתי ולקרוא את הפוסקים גאוני ארץ ארזי הלבנון הללו?

אגב, בזמנו הצעתי להוסיף מדור חדש באתר שיקרא "ההלכה היומית" או "פסוק לי" ושם יובאו שכיות חמדה שכאלו.

וזו גם מצוה, שהרי ישנו "גשש חיוור" מפורש – העולם מצחיק אז צוחקים.

פישר, בר אוריין שפיו  מפיק מרגליות, וממקלדתו רשפי אש.

"קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא".

דעת-אמת

דעת אמת

פישר: רוב תודות על הכנות וגילוי הלב. אכן מקרה מעניין. ידוע לי שיש פורום פעיל מאד בשם "חרדים בעל כורחם". אני מניח שהיית נמצא שם לו היית חרדי….אך אתה חי בעולם פתוח יותר שלא מתנזר מהנאורות והמודרנה כמו החרדים. התמזל מזלך.

אני בהחלט מסכים כי זה כיף לא רגיל להבין את הטיפשות שבאמונה וניתן להפיק מכך הנאה מרובה. אני ישבתי בבית כנסת לפני מספר שנים כי אחי עשה "שבת חתן". עלעלתי וקראתי בסידור גם כי היה מצ'עמם וגם כדי להבין מה הסיפור ? על מה הריגוש ? לא הבנתי. נראה לי טקסט מחריד משעמום, חסר תועלת, תוחלת ושמץ חוכמה. סתם דברי שיבוחין וקילוסין לרש"ע (ריבונו של עולם) ברוב הסידור והשאר התרפסות, תחנונים ובקשות מהרש"ע. זה בערך מה שהבנתי שממלמלים שם 3 פעמים ביום. נראה לי ממש נורא. ובהחלט "דופק את הראש" לאורך שנים. כמה אפשר בכל זאת…היות ולא קיבלתי השכלה דתית כמותך נמנע ממני להגיע לרמת הבידור ממנה אתה נהנה. חלק מהבעיה היא שהטקסט לא נגיש: רמית קשה ומסובכת ואפילו התרגום של שטיינזלץ לא הופך העניין לכיפי כי התלמוד עצמו ברדק לא מאורגן לפי הגיון, נושאים וכיו"ב.

לאור דבריך אני מניח כי שמך בדוי ואני תוהה האם אתה חושף דעותיך למשפחה, חברים, עמיתים דתיים או שאתה נאלץ לשאת את מחשבותיך בבדידות ולחלוק רק עימנו כאן בישיבה האתאיסטית הקדושה ???

ברכות,

הצדיק היהודי

עמית

לצדיק,

אני משער שאני מייצג קטגוריה בפני עצמה. לפענ"ד לא קיים עוד בעולם יהודי שומר מצוות שמתייחס אל הדת כאל תיאטרון אבסורד. האבסורד מתעצם כאשר אני רואה איזה דבר טיפשי ושואל עצמי "מעניין מה אלוהים אומר על זה?".

בדידי הווה עובדא לפני כמה שנים בבוקרו של אסרו חג דפסח. נכנסתי לסופרמרקט החרדי "שפע שוק" לקנות לחם. לקחתי כיכר אחת והלכתי לביתי. בדרך הרגשתי שהצלופן לח קימעא, וסברתי לתומי שהככרות הובאו לסופר בעוד לילה והונחו בחוץ וטל הלילה ירד עליהן והרטיבן. שמחתי שזכיתי לאכול את פתי כמו שבני ישראל אכלו את המן במדבר – מכוסה בטל מלמעלה ובטל מלמטה. כאשר הגעתי לביתי הבחנתי בחותמת שהיתה טבועה

על העטיפה "חמץ נמכר כדין"…

מיד חמתי בערה בי עד להשחית. עד היכן הגיעו המנוולים הללו! אשתי ואני מקפידים לנקות את הבית ממשהו חמץ ובודקים בכל החורים והסדקים. לא יעלה על אפס קצה דעתנו להקפיא במקפיא איז פירור של לחם למשך הפסח.

והנה כאן, אצל הצדיקים יראי השמים הללו, חסו על מעט הככרות שנותרו להם לפני החג ולא רצו לבערם, והחליטו להקפיא אותם כדי שאני אוכל לאכול לחם שעבר עליו הפסח אבל יצא מכלל "בל יראה ובל ימצא" כי נמכר כדין…

פניתי אל מנהל החנות והלה התנצל שלא הם הקפיאו את הככרות אלא המאפיה עצמה, מאפיית אנג'ל הירושלמית בכבודה ובעצמה ובהשגת ה"עדה החרדית" שלה. התקשרתי למאפיה לברר מי התיר להם לעשות כדבר הזה ונעניתי ב"נברר ונחזור אליך". וכצפוי איש לא חזר אלי.

ואז שאלתי את עצמי מה אלוקים אומר על זה? אולי הוא אומר – יישר חילם של בניי לאורייתא! אני כתבתי בתורתי לא יראה ולא ימצא לך חמץ בכל גבולך. והנה חננתי אותם בחוכמה בינה ודעת וטיכסו עצה ומכרו את כל החמץ לגוי והחמץ הזה כבר לא בגבולם.

ולא רק זה. כל ההלכה נראית גרוטסקית ומטומטמת. מעניין אם גם הם שואלים עצמם "מה אומר על זה הקב"ה?".

ולעניין הדברים שכתבת.

הטכסטים של התפילות הם מהדברים האינפנטיליים ביותר. זה אירוני שדוקא אדם חילוני שם לב לכך. האדם הדתי שממלמל אותם דבר יום ביומו ואינו נותן דעתו לפשר הדברים, אינו מבחין בכך. כמדומני שאני הדתי היחידי בעולם שמתפוצץ מצחוק כאשר הוא אומר בתפילת יוצר "האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע, מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה". או כאשר הוא מבקש בברכת הלבנה מהקב"ה שימלא את פגימת

הלבנה (ואין לו סבלנות לחכות עד אמצע החודש…).

בני משפחתי מכירים את חין ערכי ואת הליכותי בקודש. בכל שבת אנו אומרים על השולחן "דברי תורה" ברוח החוכא והאיטלולא.

החברים יודעים שאני בקורתי וציני אך בטוחים שאיני חורג מהקונפורמיזם. איש מהם אינו יודע שאני משתתף בבית מדרש זה שעושה עבודת קודש.

יוסף פישר הוא כמובן שם העט שלי.

פישר היקר: דו השיח מולך הוא תענוג צרוף. אתה מהווה תוספת מבורכת לאתר ופרסומיך מעשירים ומאשירים אותו ביותר.

לשמוע דברי תבונה, תובנה, רציונליות והגיון לעילא בלא שמתגנב לו הבל אמונה וזאת למרות שדריך רצופים ומתובלים ב"דברי תורה" לאורכם ולרוחבם היא אכן תופעה ייחודית ויש להניח שאתה זן נדיר שבודדים כמותך קיימים בעולם הדמדומים של בין לבין וכבר הזכרת את הפורום של החרדים שבו אני מניח נמצאים עמיתים לדרכך ולהשקפתך. אשריך שזכית לאור.

תודה על השיתוף וגילוי הלב, לא רק שלי, כמובן אלא של הקוראים כולם שאני משוכנע שמתענגים לפחות כמותי. אנשים דתיים שמגיעים לכאן לרוב מטיפים, או מנסים באמת לדון ולהתדיין אך נמוגים חיש מהר (בכל זאת עמדה אמונית ודתית מול רציונל, תבונה ונאורות דינה להתפוגג) וישנם הבודדים המנסים לאחוז במקל משני קצותיו מסגנון בית מדרשו של ישעיהו לייבוביץ' ואסא כשר וכבר היו לנו כאן דיונים בנושא.

אתה אכן ייחודי כאן בנוף ועושה עבודת קודש ממש כשאתה מביא חומרים עדכניים מעלונים שונים וממקורות שונים שאנו, ברובנו, לא חשופים אליהם ביומיום שלנו וכשלמובאות מצטרפת פרשנותך, השקפתך והניתוח שלך את הדברים – זה ממש תענוג צרוף. אני לוחץ את ידך – באופן וירטואלי – מחזק אותך ומעודד אותך להמשיך ולהביא מפרי עטך כי החומר לא יסולא בפז. אגב, כתבתי בעבר ואדגיש שוב. מקווה שאתה שומר ואולי אף עורך את החומר אצלך במחשב (או בענן…) כי נוכל לעשות בו שימוש בעתיד. משאבינו מאד דלים ומצומצמים וחלק ניכר מהאנרגיה והמשאבים מוקדשים לפעילות פוליטית ומטבע הדברים יקח זמן לבצע שינויים באתר ברוח הצעותיך המבורכות.

בסיפא דבריי אחזור על דברים: ביקשתי בעבר כאן באתר לפרסם את דבריך. לא זכורה לי תשובתך אם הייתה כזו. הרשיתי לעצמי לפרסם הגיגיך בפייסבוק אצלי בכרטיס ובקבוצות בהם אני פעיל כי לדעתי הדברים ראויים לתפוצה נרחבת ומקסימלית בכל מקום ואתר. מחשש כי שמך, אולי, אמיתי לא פירסמתי את שם העט.

מקווה שאין בעיה עם פרסום הדברים שלך אני תמיד מציין כי אינם שלי…..

בברכת סופ"ש נעים ורגוע ושבת שלום לך ולמשפחה,

הצדיק היהודי

נ.ב. אגב האיחול בסוף אתה יכול לעיין בהגיג קטן שלי כאן:

https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=7638

עמית