13 שנים • eano oeuo וכסגולה להחלמתו המהירה נביא כאן מדברי חוכמתו שאמר הגאון לעניין שמירת השבת:
על דבר השריפה הגדולה בצפון, כבר גילו דעתם מרנו ורבנן גדולע ישראל שליט"א , ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, והגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שצריכים להתחזק בשמירת שבת קודש על פי הגמרא במסכת שבת קי"ט: שעונש שריפה בא על חילול שבת.
כזכור ראש הישיבה הגאון הגדול ראי"ל שטיינמן שליט"א, בזמן המלחמה בגבול הצפון בחודש אב תשס"ו, שכידוע בעיר חיפה נפלו אלפי קטיושות, גילה דעתו שהשבת תבעה את עלבונה על חילולי השבת בנמל חיפה.
(מתוך החוברת "שבת המלכה – מקור הברכה").
ואני (י.פ.) מוסיף – עתה, לאחר שגדולים אלו, מרנן ורבנן, גילו דעתם, ידעו קרובי החללים שנשרפו למות בכרמל, והחללים שנפלו בצפון במלחמת לבנון השניה, שמות יקיריהם לא היה לשוא אלא היו זכרון לבני ישראל למען לא יוסיפו עוד לחלל השבת בצפון בכלל ובנמל חיפה בפרט.
תעמוד להם זכותם להבראתו של הגרי"ש אלישיב, ויישר חילו לתקוף את המוסדות החילוניים ואת האקדמיות המבטלות תורה ומוציאות מתוכן אקדמאים ורופאים העוסקים בהבל ובריק.
מעניין אותי לאיזה ברכה השבת היא מקור? לחיים הטובים והנוחים של עם ישראל לאורך כל הדורות?, לאורך כל ההיסטוריה לא הייתה נקודה אחת טובה לעם ישראל – כמובן התקופה שמ 1948 איננה נכללת וכמובן שהמדינה נוצרה על ידי חילוניים ובניגוד לדעת ורצון החרדים – פרעות, גירושים, שואה , גלות וכד', אז מהי בדיוק הברכה שהזויי הדת מצרפים לשבת, האם זה שהעם הצליח לשרוד כעם יהודי זאת הברכה הגדולה – על זה נאמר ברכה כזו אני מאחל לשונאי!!!
אבי ל.
"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
מתי הצילנו מידם??? בזמן חורבן בית ראשון, בית שני, גרוש ספרד, פרעות חמלניצקי (ועוד ועוד) ולבסוף השואה בה נטבחו ששה מיליון מבניו האהובים?
תאמרו: בימי אחשורוש!? והרי במגילת אסתר אין אלוהים נזכר כלל. התשועה באה על-ידי נערת זוהר שאפילו שמה נשאל משם האלה הבבלית עשתר.
אם כך, איך ממשיך עם ישראל להתקיים? – הקב"ה דואג שתמיד ישארו לפליטה "שתי כרעיים או בדל אוזן" – זרע לדור הקורבנות הבא! (ראה: ויקרא פרקים א'-ג', ה' וכ"ג. במדבר ט"ו, כ"ח, כ"ט).
על כן נודה לך אדוני אלוהינו כי בנו בחרת מכל העמים להיות לך קרבן תמיד, "אשה ריח ניחוח ליהוה".
אדוני מלך, אדוני מולך לעולם ועד.
גם השפויים, חילונים ודתיים, נוהגים בטמטום משווע.
עורכים טכסי זכרון באושוויץ. במהלך הטכס מופיע חזן עטוף בטלית ובקול דרמתי הוא מרעים "אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה וכו'".
ואין שם אף אחד שיקום ויצעק – "מטורפים! ראו באילו רחמים עצומים הוא שמע לקול מיליון וחצי תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא".
קרוב משפחה של אשתי הוא ניצול שואה שחיבר ספר על התלאות שעבר בתופת. הוא מספר כיצד הוא הגיע לאושוויץ עם קבוצה של חסידים וכיצד הם התארגנו לתפילה במנין.
רציתי לשאול אותו מה הוא הרגיש בעומדו מול עשן המשרפות כשהגיע לברכת "מודים אנחנו לך על נסיך שבכל יום עימנו וכו'".
אבל לא שאלתי. שאלות כאלה אין שואלים. מי שאינו שואל עצמו שאלות כאלה מן הראוי שלא לשאול אותו.