13 שנים • eano oeuo "לא רוצים רופא ערבי". על גזענות והדרות אחרות
במרכז הרפואי החלו צעקות: גבר ואשה שמתפתלת מכאבים דרשו להיות מטופלים על-ידי יהודים בלבד, ומולם עמד רופא ששכל בני משפחה בפיגוע, והבהיר שהם מוזמנים ללכת למקום אחר. בתוך החושך של ההדרות – צריך לתת כוח לנרות הקטנים.
תכננתי לכתוב על נרות החנוכה הנפלאים והמאירים. תכננתי לכתוב על הדרמה הנפשית והרוחנית של יוסף ואחיו מפרשת השבוע, אך האצבעות שעל המקלדת לא נשמעות לי. אני סוער בשל חוויה שעברתי בלילה שבין חמישי לשישי.
הוא זכה לשובל ארוך של תגובות הזדהות, הערכה והערצה, גם מחילונים גמורים. מכיון שלא רציתי לקלקל את החגיגה לא הגבתי שם.
רציתי לשאול אותו – כבוד הרב רפי, מה החרדה הגדולה עד מאוד שחרדת?
הלא אתה יודע שאותו זוג חרדים נהגו ע"פ ההלכה שנפסקה בשולחן ערוך, ואם הם לא ידעו הרי שרבבוניהם ידעו.
כל זמן שאתה וחבריך אינכם יוצאים כנגד ההלכות החשוכות הללו הרי חובתכם לקבל אותן, אין נקי. לא תוכלו להפטר בגלגול עיניים, לא תשתמטו בפירושים עקלתוניים ועשית שמיניות באויר – הלכה היא ואינה זזה ממקומה.
להלן ההלכה בשולחן ערוך בעניין האיסור להתרפא מגוי:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנ"ה סעיף א':
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה, שמחללים עליהם שבת, אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים. (וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה), דחיישינן לשפיכת דמים. ואפילו הוא ספק חי ספק מת, אין מתרפאים ממנו.
אבל אם הוא ודאי מת, מתרפאים ממנו, דלחיי שעה לא חיישינן בה. ואם אמר: סם פלוני יפה או רע, יכול לסמוך עליו, והוא שלא יקח ממנו אותו סם. וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם, אבל אם עושה בשכר, בכל ענין מותר, דחייש לפסידא דאגריה. (וכן נהגו להקל). אבל אם בא לרפאותו בלחש, מותר, והוא שלא ידע שמזכיר שם עבודת כוכבים. אבל אם
יודע שמזכיר שם עבודת כוכבים, אסור, אפילו אם יודע שודאי ימות. ואם הוא אפיקורוס, אפי' סתם לחש אסור, שודאי מזכיר שם עבודת כוכבים. ( וכן אסור ללמוד ממנו לחש).
ע"כ
מה שאמרו לעיל "והוא שלא יקח ממנו סם", מבאר הש"ך:
שלא יקח ממנו – דכדי למכור חיישינן שמא משקר אי נמי שמא יערב בו סם המות.
כלומר אם הרופא הגוי רשם ליהודי תרופה אסור לקנות אותה ישירות ממנו. כי יתכן שהגוי משקר ויתן לו סתם אבקה זולה, או שמא יערב בתרופה רעל כדי להמית את היהודי.
באנציקלופדיה תלמודית רוכזו כל ההלכות הנוגעות לאיסור התרפאות מגוי.
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה אין מתרפאים מן הגוים, שחשודים על שפיכות דמים, ואפילו הוא ספק חי ספק מת, שאין הגוי חושש להרגו, שאינו מרע עצמו בכך, שיכול להשתמט ולומר מסוכן היה. אם ודאי הוא שימות, אם לא יתרפא, ונתייאשו ממנו שיחיה, ואם יתרפא ספק יחיה, מותר, שאין חוששים באופן כזה לחיי שעה. בחולה שאין בו סכנה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא במחלוקת אמוראים, שרב יהודה אוסר למסור גופו ביד גוי, אפילו אין בו
סכנה, ור' יוחנן מתיר, ויש סוברים שלדברי הכל מותר, מכיון שלא יוכל להשתמט אם יהרגנו ולא ירע חזקתו, אלא שבהקזת דם לבריא אסור, שכיון שהוא בריא ואינו אלא כאב ואין ברפואתו אומנות, אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעת הרופא, אלא יאמרו בלא זה הגיע זמנו למות, או שהקזה היא כמכה של חלל והוא מקום סכנה אע"פ שעכשיו אין בה סכנה, אף להלכה
נחלקו: יש פוסקים שבין בחולה שאין בו סכנה ובין בבריא מותר, ויש פוסקים שבבריא בהקזה אסור. יש בו סכנה, אבל המכה לא בחלל הגוף, אלא בגב היד ובגב הרגל, נחלקו שתי לשונות בגמרא אם מותר, שכיון שנראה מבחוץ אם יראה שמקלקל לו יסיר את הסם, או שאסור, הלכה שאסור, אלא אם כן נתן לו
מלוגמא ורטייה למכה שבגוף מבחוץ ואין בו סכנה. היה הגוי מומחה לרבים, מותר, וכן במקום שיש פקוח המלכות על הרופאים מותר. היה הישראל אדם חשוב שירא להרגו, מותר, אלא אם כן הגוים מתקנאים בו או שהיה הגוי שונאו, שיש לחוש שימסור נפשו עליו לעשות לו רעה. כשמתרפא בשכרמותר, שחושש להפסד שכרו, ולא אסרו אלא כשמתרפא בחנם, ויש אוסרים אפילו בשכר. היו בקיאים עומדים על גביו, נחלקו ראשונים: יש מתירים, כמו
במילה, ויש אוסרים, שבמילה אם יטה סכינו הכל יראו ומתירא, אבל ברפואה לעולם יוכל להשתמט, שהרופאים חלוקים בדבר איזה סם יפה וכיוצא. כששואל את הרופא הגוי והוא אומר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה, מותר אם לא יקח ממנו הסם, שהגוי סובר כמו ששואל אותו כך ישאל אף לאחרים ולא ירצה להרע חזקתו.
ע"כ
תורה היא וללמוד אנו צריכין, בפרט בימי החנוכה חג האורים שבו אנו מצווים להרבות את האור כדברי בית הלל "מוסיף והולך".