שלום גיא,

ניכר משאלתך שאתה מייחס רצינות יתר לכתוב בתורה.

סיפורי האגדות בתורה אינם מדייקים בפרטים ופעמים שמחבר התורה אמר "כל" והתכוון לרוב. כך סובר גם אבן עזרא: "ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו וימת כל מקנה מצרים ואחר כן כתוב, שלח העז את מקנך" (אבן עזרא, שמות, פרק יט, פסוק ט).

דוגמאות נוספות ראה דבריי "בפרשת ויגש".

דעת – אמת

שלום לשואל היקר

המסקנה צריכה להיות פשוטה והיא :

מה שמסופר לנו בתורה איננו מדוייק. הסיפור הוא בעייתי מתוכו.

ייתכן וישנם ניפוחים,הוספות,חזרה על ניסים בווריאציות שונות.כיאה לאגדות עם עתיקות.

כמובן שאי דיוק יכול להיעשות רק ע"י אדם ולא ע"י בורא העולם.

ירושלמי

טוב, צריך לענות על זה בצורה מעט יותר מקיפה ומסודרת.

אשר לבהמות (סוסים) שכביכול היו לפרעה, הבה נראה.

בשמ' ט' פס' ו' נאמר : … וימת כל מקנה מצרים. ואחרי שמת – כל – המקנה אנו מגיעים למכת הברד ( שמ' ט' יט' ) ושם נאמר : ועתה שלח העז את מקנך… והבהמה אשר ימצא בשדה. (מקנה פירושו בקר וצאן, בהמה אלו חמורים פרדים וסוסים).

ומאחר שלמרות שנהרגו כל הבהמות פעמיים בכל זאת שרד משהו, (אני מקווה שאתה מצליח גיא, להפנים עד כמה מגוחך הסיפור הזה מבחינה מציאותית) דאג הכתוב גם לזה ובשמ' י'ב כ'ט נאמר : ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים… וכל בכור בהמה.

ואחרי שמתו כל הבהמות שלוש פעמים עד האחרונה שבהן, איך רודף אחרי בני ישראל סוס פרעה ופרשיו?

אין ברירה צריך להעזר בפרשנים.

לרש"י אתייחס מיד, אבל קודם אביא את דברי ראב"ע (אברהם אבן עזרא). לדעתי הוא החריף בפרשני המקרא וגם הישר שבהם.

בודאי יותר מרש"י.

כדי שלא יכניס עצמו לצרות בהמשך הוא משנה את יסוד הדברים ואומר כך : כל מקנה מצרים, הכוונה לרובו. כך נשאר לו מקנה

למכות הבאות. הנה גם ראב"ע בא לברך ויצא מקלל, הרי לא יעלה על הדעת כי מי שכתב את הדברים (יהוה אל חי וקיים?) היה דיסלקט, לו רצה לכתוב רוב היה כותב כך. (מאוחר יותר, במקום אחר במקרא, אומר ראב"ע על פרשן אחר בפרשנותו על פסוק מסויים, הכותב דבר אחד ומתכוון לדבר אחר מן המשוגעים יחשב. מה שמראה לנו שגם ראב"ע היה שבוי בהזיות אמונתו).

לכן מאחר שהאל, שלו מיוחסת כתיבת הדברים, איננו טועה, על כורחנו נסיק כי בני אדם כתבו, שגו והסתבכו בסתירות.

רש"י לדעתי, חושב אותנו למוגבלים בשכלנו. הוא אומר כך : ומהיכן היו הבהמות הללו ? (הוא מתייחס לסוס פרעה הרודף אחר בנ"י).

אם תאמר משל המצרים, הרי נאמר ( שמ' ט' ) וימת כל מקנה מצרים (שים לב שכאן הוא מביא מראה מקום). ואם תאמר משל ישראל והלא נאמר וגם מקננו ילך עמנו, משל מי היו ? מהירא את דבר ה'. וכאן כבר איננו מראה מהיכן לקוח הפסוק. מדוע ? מפני שהירא את דבר ה' העיז את מקנהו הביתה – אחרי שמת כל המקנה.

לשון אחר, יש לפרעה סוסים מהסוסים שהוכנסו תחת מחסה – אחרי – שמתו כל הסוסים.

זוהי התנהלות אופיינית לרש"י שלעניות דעתי אפילו משקר ביודעין רק כדי שהכתוב יתאים לאמונתו. הוא גם אומר תמיד שמפרש הוא כפי הפשט, אבל קשה למצוא אצלו פרוש שאיננו לפחות דרש אם לא אגדה.

דוגמה פעוטה, עמלק הוכה ע" המלכים בבר' י"ד ז', ונולד עשרים ושניים פרקים אח"כ שם ל"ו י"ב.

ורש"י אומר על זה : " עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד ".

ופתי מאמין לכל דבר.

אין לנו מנוס אלא להסיק כי אם סיפור המכות אמיתי, הרי לא יתכן שהיו לפרעה סוסים לרדוף אחרי בנ"י ואם לא היו סוסים ובכל זאת כתוב שהיו, על כורחנו הסיפור לא יתכן מבחינה מציאותית.

דוד סלע

נו?

איפה יעקב אדיסו שיסביר שהבהמות מתו רק באיזורים חקלאיים אבל סוסיו של פרעה היו בארמון שלפרעה בעצם היו פילים שאיתם רדף אחרי עם ישראל, שהמונח 'מקנה' לא כולל סוסים בתוכו ושהסוסים הקטנים הספיקו לגדול מאז המכות ועד שבני ישראל עזבו את מצרים.

תגידו אתם באמת חושבים שמה שכתבתם ישכנע מישהו ממסוממי האמונה?

עדו