לדעתי, בחברה מענישים בעקר עבור נקמה והרתעה. כן ישנם ענשים המרחיקים את העברין מהחברה, אבל הם אינם מעניננו.
האדם החוטא נענש בעולם הזה ובעולם הבא. לאלו מטרות באה הענישה?
בתנ"ך מדגישים בפרקים רבים כי הקב"ה הוא אל נוקם. "אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית" בדברים ל"ב. נדמה לי שמאמין מודרני לא יתחבר להסבר כזה.
רבים גורסים כי היסורים ממרקים את העונות. כלומר, בעצם היסורים מתכפר החטא. אך למה, בעצם? הרי האדם לא הופך טוב יותר בהכרח עקב היסורים. הוא חוטא תוך כדי הסבל ואחריו. איך זה שאפשר לשלם על חטאים במטבע של יסורים? ישנם מקרים בהם אדם נושא את עונו של האחר ומתיסר במקומו. איך אפשר להסביר זאת?
ולבסוף – הרתעה. כאן אני מבחין בין ענשים בעולם הזה ובעולם הבא. אלו כל חוטא בעולם הזה היא נענש מידית בברק היתה נוצרת הרתעה. אולם המתאם בין החוטאים ובין הנענשים נמוך. ומה לגבי יסורי הגהנום? כאשר מגיע החוטא לעולם הבא, אין צרך להרתיע אותו, והוא לא יזכר דבר כשיחזר לכאן. האם לא עדיף לתקן את נפשו בסדנאות האש?
אני יודע שרבנו כאן כופרים, ומתיחסים לכל הענין כלהמצאה. אולם האם יש בכם מגן בפני הטענות?
נעם
יש סיבה נוספת להענשה: שליטה!!! השלטון מטיל אימה על ההמון כדי לשלוט עליו ללא מצרים כך, מחמת הפחד והחרדה, הציבור לא ימרוד בשלטון אף שמתעמר בו. הדת היהודית, כלומר הדת התלמודית, נוצרה כשלא היה לה שלטון עם צבא ומשטרה, לכן נאלצה להמציא את העונש לאחר המוות. ככה זה כשאין ביכולתך להפחיד בחיים אתה מנכס את המוות.
דעת – אמת
יש שלוש שאלות שצריכים לשאול לפני השאלה שלך:
1. אם אלוהים כזה שלם ומושלם, זה אומר שאלוהים לא צריך שום דבר, אז מדוע בכלל ברא את העולם ושם בו בני אדם על מנת שיעבדו אותו? מגלומניה היא תכונה של אנשים קטנים וחסרי ביטחון עצמי, זו לא אמורה להיות תכונה של אלוהים.
2. אם אלוהים בכל זאת החליט שהוא חייב לברוא אנשים שכל היום יעבדו, ישתחוו, ירוממו ויפארו אותו, מדוע לא ברא אותם כך? מדוע נתן להם זכות בחירה?
3. אם יש כבר לאנשים זכות בחירה, באיזה זכות מענישים אותם? אדם שרוצה לגנוב או לרצוח, יודע שהוא עלול להיתפס ולשבת בכלא. אנשים יכולים לראות משטרה, בית משפט, כלא, אסירים וכו'. זה עונש מאוד ברור.
אבל אם מישהו לובש שעטנז, הרי אף אחד לא יכול להראות לו את העונש הצפוי לו, אז איך אפשר לבוא אליו בטענות?
משה
כולנו רוצים לחשוב שיש איזה צדק קוסמי בעולם, שמי שלא נענש בעולם הזה נענש בדרך אחרת, אולי דרך גלגול נשמות או על ידי איזה שטן עם קלשון שמענה את הנשמה שלו.
שטויות.
קודם כל צריך להבין שמה שאנחנו קוראים לו 'חטא' הוא מושג נזיל מאד, משתנה מתקופה לתקופה ומתרבות לתרבות. במקום אחד אתה נחשב צדיק אם היו לך תעצומות נפש לשחוט את אחותך שחיללה את כבוד המשפחה ובמקום אחר אתה תחשב רוצח (ושני המקומות יכולים להיות די סמוכים זה לזה).
לכן. מכיוון שאין איזו מערכת ערכים אלוהית שמשותפת לכולנו (או שיש ואין לאף אחד מושג מה היא , לא משנה כמה הוא משוכנע שכן), גם אין איזה אבא גדול בשמים שמסדר הכל ומעניש את מי שצריך , היינו רוצים לחשוב שכן, היינו רוצים לחשוב שהעולם שלנו לא עד כדי כך אקראי אבל מה לעשות – זאת המציאות. חוטאים חומקים בלי עונש (לפעמים אפילו זוכים לתשבחות) , צדיקים סובלים ולא מקבלים שכר ובאיזורים מסויימים על כדור הארץ, יש מדינות מסויימות שבהן יש מערכת חוק יעילה וצודקת והיא יכולה לגרום לחלק מסויים מהחוטאים להיענש. זה הכל, סליחה על האכזבה.
עדו
נראה לך סתירה ? לא הגיוני ? כיצד הוא לא יכול לדעת כלום על האל מחד ומאידך הוא "יודע" ו"מכיר" את האל.
חחחחחחח…..לא אין תשובה לפחות לא תבונית ורציונלית.
ואם נדמה לך שתקבל תשובה מאדם מאמין, ועוד דתי, אז נדמה לך…..
הצדיק היהודי
למשיבים,
תשובתו של ירון מצאה חן בעיני, בפשטותה ובישירותה. אמנם איני מסכים אתה, אך היא בהחלט קולעת. בכל מקרה, למרות שבכחה להסביר את יצירת שיטת הענישה, אין בכחה לתרץ את השאלה "מהי מטרת הענש?" מנקדת ראותו של מאמין חושב בן ימינו.
מדברי עדו משתמע, אם הבנתים נכונה, שהמוסר הוא משג יחסי בעולם, ובהעדר צדק מחלט – אין קנה מדה לשפוט אלהי. אולם המאמין מניח שהוא יודע את כללי הצדק המחלט, ושהוא קבלם בהר סיני. אפשר שאשליותיו (כדבריך) תליות זו בזו.
ואני איני בטוח מה ישיב המאמין לשאלה: "מהי מטרת ענשיו של הקב"ה?" (עודי מקוה שישיב לי, עמית).
יוסי – איוב לוקה קשות: בגופו, ברכושו ובבני ביתו. לבסוף הוא גם מאבד את אמונו בקב"ה. האם לדידך רק אבדן האמונה היה ענשו? כיצד אתה מפרש את הספור?
נעם
אני מניח שתתאכזב אך אני לא יכול ומסוגל לענות על השאלה שלך:
"מהי מטרת הענש?" מנקדת ראותו של מאמין חושב בן ימינו."
איני מאמין כלל.
תשובתו של ירון מצוינת.
רק הערה לתשובת עדו. המוסר אינו יחסי. נושא היחסיות לוקה ביותר כשהוא מקבל יחס פוסט מודרני הגורס "רב-תרבותיות". זו האחרונה היא קללה שמביאה פגעים רבים. כפי שאנשים לא מבינים משמעותה של דמוקרטיה ומגדירים אותה בפשטות כ"שלטון הרוב" כך נושא זה.
יש בלבול קשה בין רב תרבותיות לפלורליזם. בעוד הראשונה גורסת יחסיות מוחלטת בכל הפלורליזם, מבית מדרשו של הליברליזם מוצא בעולם ערכים ומוסר מוחלטים שאינם תלויי תרבות. לשחוט את בתך על רקע "כבוד המשפחה" אינו מוסרי גם אם עומד בקריטריונים תרבותיים בחברות לא מוסריות למיניהן.
הרצח הזה נענה לקוד תרבותי ולא עומד בשום ערך מוסרי.
הרב תרבותיות הגורסת כי המוסר יחסי הוא וכי לכל תרבות וחברה יש את "המוסר שלה" היא רעיון עיוועים. לא לחינם יצאו באירופה מרקל וסרקוזי ור"מ בריטניה נגד אותה "רב תרבותיות.
פלורליזם הגורס פתיחות, קבלת השונה, סובלנות וסבלנות לקבוצות שונות הוא ראוי ונכון. הפלורליזם אין משמעותו, בשום אופן, כי המוסר יחסי. כך קבוצה הבאה לחיות עם או ליד/לצד קבוצה אחרת תתקבל בברכה. קבוצה הבאה להשתלט ולהחדיר את נגיפי תרבותה ההרסניים כדי לשנות, לפגוע באופי החברה ולהשליט את תרבותה וערכיה – תבעט. כך המוסלמים באירופה וכך קבוצות יהודיות דתיות המגיעות באופן מאורגן עם תוכנית לשנות את החברה החילונית. ישנם הרבה ישובים בהם גרים דתיים וחילוניים בשכנות. אין בעיה. כרגיל הבעיות הקיימות ולכן, אגב, הוקם פורום של שכונות וישובים חילוניים העומדים בפני חדירה דתית הבאה לפגוע בצביון ואורח החיים החילוני הקיים בהם.
מקווה שההסבר שלי היה ברור ונהיר.
עמית הצדיק היהודי
האם אתה צמחוני עמית? כי אם לא, מי קבע שמותר לך להרוג בעלי חיים על מנת לאכול אותם או ללבוש את עורם? למה דעתה של התרנגולת פחות חשובה מדעתך שרוצה לאכול את התרנגולת?
אחד הצמחונים המפורסמים בעולם היה אדולף היטלר (שגם היה נגד ציד לשם שעשוע), מבחינתו להרוג יהודים היה נחוץ וחיוני ובעלי חיים לא. אנחנו כמובן מניחים שדעתם של היהודים נחשבת אבל למה בדיוק אנחנו מניחים שדעתן של פרות וכבשים שמובלות לשחיטה נחשבת פחות?
אגב, אני לא צמחוני. אני רק מקווה שבעתיד אנשים יסתכלו על התקופה שלנו כפי שאנחנו מסתכלים על תקופות חשוכות בעבר שבהן החזיקו עבדים או הקריבו קורבנות אדם, בשביל זה צריך שהמוסר ישתנה כל הזמן ואולי בעתיד אנשים לא יבינו בין היתר איך יכולנו לרצוח בעלי חיים ולאכול אותם.
אתה אדם, מוגבל ולא מושלם ואין לך בעלות על המוסר. אולי יש איזשהו 'מוסר' קוסמי ובלתי משתנה אבל מה לעשות שאתה כאדם אינך יכול להגיע אליו אז אל תעמיד אף פעם פנים שהוא נמצא לך בכיס.
עדו
היות וזו נקודת המוצא שלך הגעת להשוואה המופרכת של צמחונות והיטלר. אגב, אם הוא היה צמחוני חיזקת לי את האהבה לבשר…..
לגבי המוסר זו נקודה מורכבת. נכון מחד הוא מתפתח ומאידך הוא עולמי. הוא לא מוחלט היות והוא מתפתח- יחד עם התפתחות האדם וחיי התרבות והרוח שלו. הוא עולמי כי מרגע שהוא "מתגלה" או "מומצא" או פשוט מתפתח הוא הופך לעולמי. כך מרגע שחלק באנושות הבין כי העבדות היא לא מוסרית העיקרון התפשט והונחל לשאר חלקי האנושות. המוסר נתקע רק מול הדת. באיסלם, בנצרות וביהדות. זאת כיוון שאצלן המוסר מוחלט, נובע מהאל ולא מהאדם ונקבע ע"י "שליחי האל" אנשים בשר ודם שכמו שמתגלה במציאות הם "רשעים ונבלים" כמו שיוסי אוהב לאמר.
הנה דוגמה טריה: אירלנד נזפה בשגריר הוותיקן לאחר שהוברר כי הנחיה מהוותיקן הייתה לטפל בכמרים פדופילים בהתאם למדיניות הותיקן משמע: לא לעשות כלום…..באירלנד שהיא מדינה מאד קתולית התגלו בשנות ה-90 פשעי הכנסיה- ממעשי פדופיליה בילדים ועד למוסדות חינוך בהם התעללו בילדים שנשלחו ללמוד את תורת האל ולקבל את חסדו ואהבתו הנצחיים……
סתם דוגמה.
היחסיות המוסרית מבית מדרשו של הפוסט-מודרניזם היא רעה חולה כמו שהלאומנות ללאומיות, כמו שתנועת הרומנטיקה מהמאה ה-19 לרציונליות ולנאורות של המאה ה-18.
הדתות היו הראשונות שהציגו תמונת עולם שלמה, כוללת, שיטתית ורק ההומניזם מהווה אלטרנטיבה להם. במילה "דתות" אני כולל את כל השקפות העולם האמוניות שמציעות לדוגלים בהם ראית עולם מקיפה, כוללת, שיטתית ומתודית: הקומוניזם, האנרכיזם, הפשיזם, נאציזם וכולי.
ההומניזם משולל "אמונה" במובן של תנועות אלה שהן סוגים של דתות אמוניות.
אגב, יש לי בעלות מלאה על המוסר. וגם לך. ולכל אדם באשר הוא בן-אדם.
הצדיק היהודי
תורת הגמול היא אבן יסוד באמונה היהודית, החל מהמקרא בו כתוב "אם בחוקתי תלכו" אזי "ונתתי גשמיכם בעתם", או כבד את אביך ואת אמך" למען "יאריכון ימיך", ואם "בחוקתי תמאסו" אזי "ונתתי את שמיכם כברזל".
וגם יהודי מאמין בן זמננו מאמין שהאל מעניש את העובר על מצוותיו, ונותן שכר לעושה מצוותיו, ולמרות שבמציאות אין כל קשר בין מעשי האדם לשכר ועונש, וכמו שכבר כתוב בקהלת "מקרה אחד לצדיק ולרשע", הרי המאמין דהיום מלעיט עצמו בשלל הזיות וטענות, כמו אנחנו "בהסתר פנים" ,כמו איננו יכולים לעשות "חשבון שמים", או כמו שכתוב בסוף ספר איוב "לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע" כלומר שאין יכולת להבין את "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" אך אנו נשארים באמונה שאלוהים מעניש ונותן שכר על מעשי האדם,
ולכן יהודי כדאי לו וטוב לו שיעשה את רצון בוראו שאם לא כן ייענש, ולא נתן לעובדות לבלבל אותנו, כי אנחנו לא מבינים את דרכו של האל, אך אנו יודעים שבסופו של חשבון יש שכר ועונש, זה תמצית עמדת יהודי מאמין בן זמננו.
(יש אולי עד כמה שהכול אצלם הוא משל כלומר בנוגע לשכר ועונש
ואיוב הוא משל, ו"אל קנא" הוא משל, וכל המקרא הגדוש בשכר ועונש הוא משל, וכל התלמוד העמוס עד למעל הראש בשכר ועונש הוא משל, אך בנוגע למצוות הרי הם לא משל ועד היום אסור להדליק חשמל בשבת כי זה נחשב ל"מלאכת מחשבת " שהייתה במשכן ולכן אסורה בשבת, וכך הם הופכים את כל המסורת ל "משל ולשנינה" ולא רק למשל)
וכך מושגת הרתעה פה בעולם שכן לא כדאי לעבור על מצוות האל שבדרכו הלא מובנת לנו כיצד, הוא בכל זאת מעניש על העוברים על מצוותיו. וכדאי לעשות את מצוותיו שלמרות שבסופו של דבר הרי אנו בני רמה ותולעה ולעולם לא נוכל להבין את חשבונו של האל, הוא ייתן שכר לעושי דבריו
זוהי השקפת עולם בסיסית של אדם מאמין בן ימינו.
בורובסקי
יוסי
צר לי מעט שנמנעת מתשובה. למען האמת, קויתי מעט לקרא על השקפתך בנושא. האם למצער תואיל לתת ראשי פרקים או כוון כללי לנושא? אולי הפניה לטקסט ידוע המסכם את השקפתך?
בורובסקי (ואחרים),
אמנם, כדבריך, האל מעניש את החוטאים ונותן שכר לצדיקים. אולם לעתים נדמה מהקריאה בתנ"ך, כי כאשר זעם האל עובר סף כלשהו – הוא נתק משקולי שכר וענש ומקבל ממשות משלו. יש שלב בו הזעם עוד נצבר ("כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" בבראשית טו) ובנקדה מסימת הוא אינו יכול עוד להצבר והאל אינו יכול לשאתו ואז "מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע".
מענין בעיני שהעקר הוא פריקת הכעס, וכעס שנצבר על אדם אחד אפשר שיצא על אדם אחר. למשל בישעיהו נ"ג נכתב "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה; וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ". האמנם די בכך שמישהו נענש כדי להרגיע את הקב"ה? אין צרך להעניש את האשם? גם אצל הנוצרים, עקר גדול הוא שישו הנו "כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם" (אגרת יוחנן ב)
נעם
כשזו ההבנה הבסיסית ונקודת המוצא הטקסט כה בור ונטול קושיות ממשיות. איפה מתעוררות הבעיות והצורך לתרץ, להצדיק ולבזבז משאבים ואנרגיה אנושית כה רבה ??? כשיש המאמינים-כדוגמת פלוני כאן-שיש איזו אמת בבסיס האמונה. בדרך הזו הסתבכת…..
הצדיק היהודי
אני מבין שנעם רצה להבין את השקפת העולם של המאמין המודרני, כי איך אדם מודרני מתחבר ל "אל קנא", או מה ההבנה של " ייסורים ממרקים",
ועל כך עניתי שהמאמין בן ימינו מורגל לחשוב שלמרות העובדות הסותרות את תורת הגמול אין זה סותר את האמונה שהאל מעניש ונותן שכר, ורק אנחנו אלו שלא מסוגלים ליישב את הסתירה הענקית, אך עקרון שכר ועונש קיים, ולכן יש להשמע לחוקי האל, ולפה נכנסים גם אותם פסוקים כמו "אש קדחה באפי" וכדו', שהמאמין המודרני אכן מרגיש לא נוח עם תמונת אל שכזה, אך מיד הוא מסיט את הרהוריו למחלקת "אנחנו בני רמה ותולעה ואיננו יכולים להבין את דרכי האל" וממשיך להאמין בתורת הגמול,
ואשר לדבריך "מענין בעיני שהעקר הוא פריקת הכעס", זה עניין למחקר במישור אחר , אך כאמור למאמין המודרני אין בעיה מיוחדת בדמות האל הזועם והפורק כעסו כי כאמור אנו לא יכולים להבין את דרכיו,
ומפעם לפעם יש מאמינים המצהירים שהם יודעים לקשור בין אסון לבין עבירה שנעשתה והאסון הוא גמול על העבירה, כמו בעקבות אסון הרכבת ב – הבונים, ומי שהיה שר הפנים אז, הר' יצחק פרץ קישר בין חילולי השבת בפתח תקווה, שבאותה תקופה היו שנויים במחלוקת, לבין האסון, ובעיתונות החרדית בעיקר, ישנם הרבה קישורים מעין אלו.
ואשר לשאלה מה עניין "ייסורים ממרקים", העניין הוא שאדם הלוא יודע שהאל אסר עליו לעשות דבר- מה , ומדוע הוא עובר על ציווי האל, כי הוא נהנה מהעוון והוא מרוויח מכך שהוא עשה עבירה ואם באותו רגע היה יודע בוודאות שהעבירה תביא עליו רק סבל וייסורים הוא לא היה עושה את העוון, והנה כעת שהוא בכל זאת חטא, באים הייסורים ומנקים את העוון כי החוטא לא הרוויח הנאה מהעוון אלא סבל וזה מוכיח לו שהעוון לא כדאי ולכן העוון נמחק כי האדם יודע כעת שכאמור העוון לא מביא טובה אלא רעה. ואין סיבה לחטוא
בורובסקי
דברי עמית על האל המתנהג באפן אנושי, הזכירו לי צטוט מהספר "קולא ברוניון" לרומן רולן (בתרגום שלונסקי):
"אדם בדמותך ובצלמך נברא, וכמוך כמוהו: מה אתה לא בכל יום ויום טוב ומיטיב, אף הוא כך; מה אתה מזיד ונוהג בשרירות-לב להוט להחריב פעם בפעם, חורבן לשמו, לתאבון ולהכעיס, משפעת כח, ממרה שחורה, או מחמת שעמום בעלמא – אף הוא כך, ובסוף כל הסופים איני תוהה ומשתומם על כך".
נעם
אם כן ישנם אתרים רבים של דתיים שיענו לך.
אני עניתי מנקודת ההשקפה החילונית לפיה ברור מאליו שהאל הוא יצירה אנושית. אל כזה שהאדם ברא יתנהג בדומה לאדם. המחשבה ההפוכה היא מגוחכת.
הצדיק היהודי
מה בקשתי? בקשתי לשמע דעותיהם של אחרים על בענין הענשים בדת. העדפתי לשמע דעות של מאמינים, אבל השכלתי גם מההערות שלכם. אולי באמת אפשר היה לפנות לאתרים של דתיים. הענין הוא שלא רציתי להתוכח ולהתנצח, וחששתי ששם הרהורי לא יובנו כראוי.
סך הכל אני מסכים עם גישתכם, ועם רב הדברים שנאמרו. מאידך גיסא, איני פוסל את גישת המאמינים, ומענינות אותי השגותיהם או תשובותיהם לשאלות שלי. מבחינתי, הגישה שלהם עקבית סך הכל ואף היא ראויה. אני איני מאמין, אולם איני מתנגד לגישה שלהם באפן עקרוני.
בכל מקרה, תודה על כל ההשקעה. מבחינתי כבר קבלתי בדיון זה את שבקשתי.
שבוע טוב
נעם
לגבי הדתיים אין כל ספק שגישתם עקבית, כוללנית וסגורה.זו אחת הסיבות להצלחה הפנומנלית של הדת בתרבות האדם. לכן חשוב להתמודד מולם ולהציב את האמת העירומה ואת החלופה העדיפה.
אסיים, שוב, בתודה על המחמאה.
הצדיק היהודי
בשמחה 🙂
נעם