הרב משה פיינשטיין שהתיחס לשאלה זו, והשיב: שאין לקבוע יום מיוחד אף לא לגזרות נוראות ככל שיהיו, הנה דבריו: "הטעם שלא תיקנו יום קבוע לתענית ותפילה לזכר הרוגי השואה שבעוונותינו הרבים נהרגו ערך עשרה פעמים ששים ריבוא ע"י הרשעים היטלער וחבריו ימ"ש, שמהראוי הרי היה צורך איזה יום קבוע לתענית ולתפילה שתמה על שעדיין לא נעשה כלום. הנה בקינות שכל ישראל אומרים בתשעה באב, מפורש שמה שלא תיקנו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעות הצלב, שהיו הגזירות בכל מדינות אירופה שגרו שם רוב היהודים, ונחרבו כמה עיירות וכרכים, ונקרא על שם שנת תתנ"ו, וגם בא"י הרגו שם הרבה יהודים, משום דאין לקבוע עוד יום לתענית ולבכי, שלכן צריך להזכירם בקינות דאומרים בתשעה באב על חורבן המקדש. ומאותו טעם עצמו אין לקבוע יום אחד מיוחד גם לגזירות שהיו בזמננו, והוא בכלל כל הגזירות שהיו במשך כל הגלות הארוך הזה. (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן נז)

המגזר הדתי, עוד טרם קום המדינה, קבע את יום עשירי בטבת כיום אבל (בנוסף על תחילת המצור על ירושלים), כיום הקדיש הכללי- משמעו – יום אבל על נוראות וקורבנות השואה. יום צום להזכירכם.

בנוסף, ההתנגדות ליום כז בניסן נובעת מהיותו בחודש ניסן שהוא חודש האסור באבלות כיוון שנחשב כחודש הגאולה.

יום זה נבחר ע"י הרבנות הראשית להיות יום הקדיש הכללי, לכל אלו שלא נודע יום פטירתם.

כלומר, לא קבעו יום אבל בפני עצמו אלא חיברו יום אבל קיים והחליטו שיום זה יאמרו קדיש לאלה שיום מותם לא נודע. הרבנות קיבלה החלטה שאין בה תעוזה , מבחינה הלכתית אין בעיה לאמר קדיש, ומה הפלא שיתקנו זאת. והייתי מעיז ואומר שיש כאן זילות ליום השואה, שלוקחים ומסניפים אותו ליום אבל על ירושלים כאשר אנו כאן בירושלים הבנויה לה יחדיו, במקום לקבוע יום מיוחד ליום השואה.

הרבי מילובוויטש, הזוכה לקונצנזוס, אהבה ואמון בקרב שכבה רחבה בעם ישראל כולל החילוני, הסביר את השואה ופרש "שהיטלר, הוא שליח האלוהים לכרות את "הנמק" באיבר האומה.”: 6 מיליון איש, מהם 1.5 מיליון ילדים רכים ותינוקות שהומתו בדרכים מפלצתיות שלא היה להם תקדים , הוו בעיניו של הרבי מילובוויטש, מעין איבר נמק אותו ביקש האלוהים לכרות מגוף האומה היהודית כדי לייצר תיקון וחזרה בתשובה לחטאי ההשכלה והסטיה מדרך אלוהים. האדמו"ר מסאטמר הסביר אף הוא שבגלל תנועת ההשכלה אלוהים העניש את האומה היהודית. ואחרים כובשים פניהם בקרקע חסרי אונים מול הזוועות ש"אלוהים" התעלם מהן, ומסבירים, כי אין אפשרות לשפוט את אלוהים וזהו רצונו אותו צריך לקבל באהבה.

עיין עוד: "יום הזיכרון לשואה ולגבורה – יום זיכרון ליוזמה ולקיחת אחריות על חיינו ובטחוננו"

דעת – אמת

לעמית היקר שלום..בעיוורונם של החרדים באירופה לא לעלות לארץ ולהתנגד לציונות הם בחלקם גרמו למותם הנורא של קהילות רבות ולהכחדתם מספיק לקרוא את דבריו של אחד מרבני הונגריה בנידון ואת האשמה שהוא מטיל על האדמורי"ם בתקופתו שנתנו השראה לתלמידיהם שהכל יהיה בסדר ובסוף הוכחדו או אותו רב נאלח האדמו"ר מסאטמר שמו שברח עם האוניה של קסטנר הציוני והשאיר את עדתו למות שם זה נורא ואיום עמית זה מקומם כל בר דעת וכל מבין ואני כולי תפילה זכה שכבר ייכחד מהעולם הרוע והרשע שהדת הביאה ומביאה …בברכה יוסי.

מה שאני מבין מדבריו של פיינשטיין, בעצם אולי צריך לקרוא לו שלעכטעשטיין, הוא, שאבל על בניין שחרב חשוב הרבה יותר מאבל על שישה מליונים שנטבחו בדם קר.

אכן פיקוח נפש של ממש.

דוד סלע

ליוסי: אכן כן. אולי עכשיו תבין טוב יותר את בחירתי ביהדות חופשית-הומניסטית. הרוע נובע, קודם כל מהאדם. האדם ממציא השקפות עולם שמצדיקות את האלימות והרצחנות שבאופיו. ההשקפה היחידה שנקייה מכל אלה-לחלוטין- היא ההומניזם ששמה לה את האדם במרכז ההוויה, במרכז החיים האנושיים. ההומניזם מתרבת את האדם באופן הטוב ביותר מכל שאר ההשקפות, התורות והאידיאולוגיות. אין ולא היה ולא יהיה רוצח "בשם ההומניזם". שום דבר בהומניזם לא מחייב אותך לרצוח. לא גויים, לא עכו"ם, לא עמלקים, לא הומואים, לא מחללי שבת להכעיס ובפרהסיה, לא מוסרים ולא בכלל.

אין צורך לתרץ, להסביר, לדרוש, להתפלפל, להדחיק את החלק הפחות יפה ונעים בהשקפה. כיוון שההשקפה היא הכי נכונה, ראויה וטובה לכל אדם. זו ההשקפה הכי טובה שהאדם הגה. עד כה.

מעולם לא יצאו לקרב, למלחמה בשם ההומניזם.

אולי להגנה עצמית. זה כן. בשם ההומניזם העולם האנגלו-סכסי יצא למלחמה כנגד הנאציזם והפשיזם.מתוך הגנה עצמית, לאחר שהותקף. אין ההומניזם מחייב פציפיזם והגשת הלחי השנייה, כפי שאתה טועה לחשוב.

אבל רק במצב של הגנה עצמית ימצא עצמו ההומניסט לוחם. להגנה עצמית.

עמית הצדיק היהודי

קראתי בעיון רב את תגובתו של ירון ידען או "דעת אמת" בענין שאלוהים לא הושיע בשואה והנני משיב לו שוב, כפי שהשבתי על שאלה אחרת באתר זה, לאמור:" אלוהים איננו חייב לך ולא לבני האדם מאומה. איננו חייב להושיעם ואיננו חייב להבריא מחלותיהם ולסדר חשבון הבנק שלהם. אלוהי ישראל, איננו אשם שיהודים בחרו להשאר 2000 שנות גלות, ולהתפלש מתחת למגפי קלגסים. אמרו "לשנה הבאה בירושליים" כמצוות אנשים מלומדה, ולא שבו אל ארצם ומולדתם, כי נשארו מרצון בגולה, אשר האלוהים לא ציווה! יוהידן.

דעת אמת