ללומד תורה: ראשית כל הכבוד על הלימוד. אם אתה באמת ממש לומד תורה בקביעות ואתה באזור המרכז אשמח להצטרף…..

עלית על אחד העקרונות המרכזיים של ביקורת המקרא: התנ"ך הוא אוסף מקורות מזמנים וממקורות שונים. החלוקה המסורתית מדברת על 4 מקורות ראשיים המחולקים בתוכם. אכן תפיסת האל השתנתה במהלך הדורות ובמרוצת הזמנים וגם היתה שונה בין השבטים שהרכיבו את העם. ככל הנראה (ואני אומר זאת בזהירות המתבקשת…) השבטים הצפוניים-שלפי מסורתם הם בני יעקב "האב המיתולוגי" היו יותר פגאניים. הדרומיים-שלפי מסורתם הם בני אברהם פיתחו בשלבים מאוחרים יותר תפיסה של אלוהות אחת – יהוה. בתחילה היה יהוה האל הבכיר, בהמשך היה היחיד אותו עבדו ובשלב הסופי הוא היה היחיד וכל השאר היו, כביכול, חרטא…..

המסורות הללו אוחדו, בסופו של תהליך בן מאות שנים לספר אחד שנקרא התנ"ך שחלקו- התורה- נתפסת כקדושה וזוכה למקום של כבוד בארון מצועצע בביהכנ"ס, בתוך מלבושי הדר וכבוד.

אתה לא סתם מבחין בשני אלים שונים. גם בסיפור הבריאה נבחין בין "אלוהים" בגירסה שעד פרק ב' פסוק ג' לבין "יהוה-אלוהים" בגירסה השנייה בה מסופר על גן העדן. בקריאת שני הסיפורים נראה כי אלוהים "נחמד" יותר מ"יהוה-אלוהים". הראשון אל טוב ומיטיב שבורא בחיוך את העולם "וירא כי טוב", בורא זכר ונקבה יחדיו, לאחר שסיים את התפאורה בבריאת העולם כולו, הוא מברך אותם ומעניק להם הזכות להינות מהבריאה: פרו ורבו, רדו בעוף, בדגה, בחיות ובכל הצומח. יענו הפרה, הכבש, העוף והחזיר טעימים המה ובראתי אותם להנאתכם. הוא גם מקדש את השבת שהאדם גם יסתלבט קצת – זה האל "הטוב" בדומה לסב החביב משמות כד.

לעומתו ישנה מסורת שנראית בבירור כמושפעת מתפיסות אליליות על מהות האל: יהוה-אלוהים הוא אל פחות שמימי ויותר ארצי:

האדם, כמו החיות, נוצרים מהאדמה ולא באופן שמימי כמו אלוהים שפשוט בורא אדם ונקבה. יהוה-אלוהים חושש מהאדם – אם יאכל מעץ הדעת טוב ורע ומעץ החיים יהיה כמו האל עצמו…!!! (ממש תפיסה אלילית), האל מעדיף אדם בור, טיפש וחלוש שלא יתחרה בו ויאיים עליו. סיפור גן העדן גם מציג עולם היררכי ולא הרמוני כמו בגירסה הראשונה האל עליון על הזכר שעליון על הנקבה והם עליונים על החי והצומח.

הנחש, הצדיק בסיפור, יודע שהאל שיקר ושגם אם יאכל האדם מפרי העץ לא ימות והוא שדוחף את האדם להתקדם, להתפתח, לצאת מעולם השקר, האמונה (לאל ובאל) והדת המדכאת. מעולם אינפנטילי של יצור מוגבל עם מודעות לא מודעת ולא מפותחת בו הכל מסופק לו ואין לו דאגות כעולל בן יומו דוחף הנחש את האדם לעולם בו עליו להיות בוגר, לומד ומשכיל, אחראי לחייו ובעל ריבונות על חייו.

יהוה-אלוהים בפחד עצום פן האדם יאכל גם מעץ החיים מגרש אותו מגן העדן ומעניש אותו – לנצח. ללא יכולת כפרה, חרטה ושיכחה. אין "חזרה בתשובה" במקרה זה בו האדם כמעט הפך עצמו לאל.

כך מצטייר אלוהים כטוב ומיטיב הבורא בריאה שמחה, עליזה, מחויכת, קלילה ונעימה שנותן לאדם דרור להינות מבריאתו כולה, האל עליון ומרוחק מהאדם שלא יכול לאיים עליו.

לעומתו יהוה-אלוהים מצטייר שאל זעמן ועצבן שבורא העולם כבנוי מהיררכיה-דוגמת מבנה ממלכה קדומה. אל החושש מהאדם ולכן מגביל אותו ומיצר צעדיו ומשיארו בבורותו וטימטומו הקיומי במצב אינפנטילי בו האדם-כתינוק- זוכה למילוי כל צרכיו-המוגבלים והמצומצמים ממילא, ללא כל מאמץ והשתדלות. האל בניגוד לתדמית "אלוהית" של אל גם לא עומד במילתו והבטחתו והנחש שמצטייר כצדיק בסיפור גואל את האדם ממצב הטימטום הילדותי לעבר חיים עם משמעות ופשר על אף הקושי בהם יש לקנותם.

צא וחשוב על המצב הקיומי של האדם כיום: רוב רובה המכריע של האנושות מצוי במצב ההתפתחותי הקודם: "ההומו רליגיוזיס", מיעוט שהתקדם ופרץ את חומות ושערי "גן העדן" המדומה של הדת התקדם ועלה שלב ברמת ההתפתחות לרמת ה"הומו-אתאיסטוס".

ובדיחה לסיום (ממש ללא קשר לנאמר עד כה): מה ההבדל בין מעורבות למחויבות ?? חשוב על ביצים עם קתלי בייקון- התרנגולת מעורבת, החזיר מחויב……

עמית הצדיק היהודי

אלוהי משה, הוא אלוהי ישראל ואלוהי המציאות ואשר מעבר למציאות. ומדוע?"מכיון שכך החליטו היהודים". מי שהחליט באופן שונה, ילך לדרכו בשלום.יוהידן.