14 שנים • aou aiu זכורני שקראתי פעם באתרכם מאמר מעניין על מקרה שבו חז"ל פירשו את דיני הירושה בתורה באופן עקום והפוך לפשוטו של מקרא.ממש היפך מהפשט.
עיוותו וסירסו את הכתוב והגיעו למסקנה הפוכה מפשט הכתוב.
האם זכור לכם במה מדובר?
אני עצמי אינני זוכר.
פלוני
ראה דרכם הנלוזה של חז"ל לנהוג כבתוך שלהם בטקסט.
כתוב:
"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו: וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו: וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה" (במדבר, כז; 8-11)
מהכתוב מובן שאם אין לאדם המת יורשים מדרגה ראשונה תנתן הירושה לקרוב המשפחה מדרגה שנייה.
אלא שחז"ל למדו דבר והיפוכו. מהמילים: "לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ " למדו כך: מניין מהתורה שהאיש יורש את אשתו?
תשובה: כתוב 'לִשְׁאֵרו ' ושארו – זו אשתו, מלמד שהבעל יורש את אשתו.
היתכן שגם אישה יוררשת בעלה? תשובה: לא! כי כתוב וְיָרַשׁ אֹתָהּ, הבעל יורש אשתו , ואין היא יורשת בעלה.
שואלים: אם שארו זו אשתו הרי משתמע ההפך מהפסוק: אם הבעל מת ונתתם את נחלתו לשארו כלומר לאשתו. תשובה: צריך לשבש את המילים "שארו וקרובו" בפסוק ולסדר אותם כך: וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שְׁאֵרו וְיָרַש ׁ [הבעל את אשתו אם תמות] אֹתָהּ ! שאל רבא: כיצד משבשים את המילים והופכים את הסדר? אלא טען רבא שיש ליטול את האות "ואו" מהמילה נחלתו ואת האות "ל" מהמילה לקרב, ביחד נוצרת המילה "לו" וכך יש לקרוא את הפסוק: " ונתתם את נחלת שארו לו (בבא בתרא קיא ע"ב).
הרי לך שחז"ל עושים צחוק מהכתובים וללא בושה גורעים ומוסיפים מחליפים את מקומות המילים כדי לכוון לדעתם.
ולא רק זאת אלא שאת המילה "שארו" פרשו אשתו ומה יעשו בפסוק:"וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ"?
ועל פרשנות מוזרה זו כתב אבן עזרא בניסוחו המיוחד לו: "ואין ספק כי הנחלה לשאר תנתן. ואיך נהפוך הדבר. כי האומר תנו נחלת ראובן לשמעון, לא יתכן שטעמו שיתנו נחלת שמעון לראובן. ועוד מה טעם ואם אין אחים לאביו? (שם), הנה לא הודיענו מה נעשה. ועוד, כי לא יירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו. ועוד, כי על דרך הפשט לא נקראה האשה שאר" (אבן עזרא, בראשית, שיטה אחרת – הקדמה).
דעת – אמת
כל זמן שהציבור הדתי והחרדי (אורתודוכסי) דבק בהבליו – הלכות המוסקות מהתלמוד – הרי הם כת הזויה. ומשום מה אינך בוש לקחת חלק מהבלים אלה.
דעת – אמת
עצם רצונך להחזיק במערכת משפט שאבד עליה הכלח היא הבל. ויתירה מכך, הדת מהווה מחסום וסכר לקדמה ולנאורות ומשום מה אינך בוש לעמוד יחד עם חבריך כתריס וכטריז מפני הסקרנות, היעילות, חדוות החיים והקידמה.
דעת – אמת
אישה חרדית המשעבדת נפשה ורוחה לבעלה גם "מרגישה" מאושרת וכך כתב הרמב"ן על תופעה זו: ואל אישך תשוקתך – שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה, ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל [אלא] יברח ממנו ברצונו" (רמב"ן, בראשית, ג; 16).
לומדי תחומי ידע [איני משתמש בהשכלה] דתיים קיימים חרף הדת המחנכת לשימור הדת מבחינה מחשבתית ומעשית. ואף על-פי כן אין דתי נאור שמעז לחשוב – הרמב"ם היה תיאולוג ולא פילוסוף – ואין דתי הומניסט שחושק בהעצמת אושרו של האדם.
היות ואתה נשוי אתן לך דוגמה מעולם היומיומי של הדת: כשאשתך "נידה" אסור לגעת בה ולא להעביר חפץ מיד ליד, אפילו במצבים בהם אשתך זקוקה לחום ומגע. כל כך הורגלת לנהוג בהבלים אלו עד שסרה ממך האינטואיציה הטבעית לאושר הטבעי.
דעת – אמת
קודם כל זה שבעל יורש את אישתו זה לא מהתורה אלא זאת אסמכתא בעלמא מהתורה כלומר זה מדברי חכמים ורק יש לזה רמז בתורה.
התורה נתנה לחכמים את הסמכות לקבוע הלכות באומרה: "ועשית ככל אשר יורוך". עכשיו אני אסביר את ההיגיון שמסתתר מאחורי זה. התורה לא חייבה כתובה את הבעל ובתקופת חכמים היו הרבה גירושים (לפני זה לא) ולכן לא היה צורך לתקן כתובה ולהכביד על הבעל אלא בתקופה מאוחרת יותר שנהיה צורך אז תיקנו חכמים כתובה (כמסקנת הגמרא). עכשיו בגלל שתיקנו כתובה לבעל אז החכמים תיקנו עוד תקנה עקב כך שבתמורה שהבעל חיב לטפל בקבורת אישתו באם מתה אז יזכה בירושתה כתמורה. כלומר מכיון שהם תיקנו תקנת כתובה ובצדק מהנסיבות אז היו חייבים לפצות את הצד השני וכן עשו. כל זה בתוקף שניתן להם מהתורה: "ועשית ככל אשר יורוך". כך שהבעל יורש את אישתו זה מדרבנן ובתוקף שנתנה להם התורה לפסוק ומנסיבות מוצדקות.
יעקב אדיסו
ע.הצדיק היהודי
1. "יפתח בדורו כשמואל בדורו" סיסמא מאוד יפה , יוסי מפרשה כ-"שזה אומר לנו הבני אדם בדורינו ניתן לפרש את הדברים לא רק כרצוננו אלא כמו שבאמת המצב משתנה ואמור להיות." אך בפועל המקובל ביהדות האורתודוקסית, ובהסתמך על סמל הנאורות בעיני יוסי לדוגמא הלא הוא הרמב"ם בהקדמתו לפרוש המשניות ,רק על דברים חדשים שלא נמצאו במפורש בתורה שבכתב או נמסרו במסורת בעל פה דרך החכמים בדורות הקודמים ורק על דברים חדשים שדנים חכמי אותו דור ,נאמר יפתח בדורו כשמואל בדורו .
אין כל סמכות לחכמי הדור לבוא ולקבוע שלדוגמא תחום שבת הוא אלפיים ואחד אמה,בניגוד למקובל שתחום שבת הוא רק אלפיים אמה (דוגמא שהרמב"ם מביא בעצמו), וודאי שאין חכמי הדור יכולים לקבוע לדוגמא שרק הבערת אש אסורה בשבת ולא כל הל"ט מלאכות שלפי דרשת חז"ל גם הם אסורות בשבת,שכן כאמור דברים שנכתבו במפורש בתורה שבכתב והמקובלים על שרשרת הדורות שהרמב"ם מונה אותם לא ניתן לשנות בשום אופן וגם לא על ידי נביא .
הסיסמא יפה אך בפועל היא חרב פיפיות וכמו בדוגמא של יפתח שהרג את בתו בגלל נדרו,כך חכמים שפועלים מכוח סמכות שכאילו הם חכמים כחכמי הדורות הקודמים,ממשיכים לקבוע הלכה מתוך מחויבות לכתוב ולמסורת ולהתעלם מהשינויים המהותיים בכל תחומי הידע האנושי ומהמציאות השונה לחלוטין ודווקא מכוח אותה אמירה של "יפתח בדורו " הם כופים על קהלם חוקים וכללים שנקבעו במציאות אחרת על אנשים החיים היום.ואנחנו באתר "דעת אמת" מתריעים על הכפייה שהם כופים על הצבור הכללי כשלטענתם יש להם סמכות כאמור מכוח אותה אמירה של "יפתח בדורו"
2. "היהודי משעבד רצונו ותאוותיו." הצהרה מאוד מרגשת, יהודי משעבד את תאוותיו ורצונותיו לכללים וחוקים שנקבעו עבורו.
האם כמו בשעבוד נכסים שכשמגיע שעת המבחן הנכס המשועבד עובר לרשות אחרת, או שתאוות האדם נשארת והיא רק מוטה ומתועלת, ולא פעם התאווה נכבשת ואז היא מתפרצת, ויעידו על כך כל פרשיות הניצול המיני המתפרסמות חדשות לבקרים (וכל בר-דעת מבין שהמתפרסם הוא רק קצה קרחון) בכל חוגי היהודים המשעבדים את תאוותיהם לפי הצהרתם. ויעידו על כך כל פרשיות השחיתות והשוחד המתפרסמים ואלו שבמחשכים, שמעורבים בהם כל אלו המשעבדים את תאוותיהם לפי אורח חייהם, ויעידו על כך רדיפת הכבוד האופיינית לנושאי התפקידים למיניהם בכל שדרת התפקידים הדתיים ואוי לו למי שפוגע בכבוד התורה המגולמת בוודאי בכבוד כל נושא תפקיד דתי כלשהוא לפי השקפת נושא המשרה וחסידיו.
אך נניח לזה, הלוא אנו יוצאים מנקודת הנחה שהכללים נקבעו ע"י אנשים ובמקרה זה חז"ל ולא ע"י מלאכים שאין להם רצון ותאוות, ולהם היה ועוד איך היה גם רצונות וגם תאוות ופה באתר אנו גם יכולים להיווכח שתאוות לא קטנות היו למרבית חז"לנו, וגם אם נאמר שמטרתם הייתה לשמור על קיומו הנבדל של העם היהודי, בעצם קביעת הכללים הם מימשו את רצונותיהם ואת תאוותיהם להשפיע על העם ולקבוע לו כללים וחוקים, והכי חשוב מבחינתם שהם אלו שיקבעו וישפיעו גם על הדורות הבאים ולא כתות אחרות או השקפות אחרות ומכוח זה הם קבעו את הכללים.
ואזי עם כל הרצון הנעלה לשעבד רצון ותאוות לחוקים וכללים, בפועל מכפיפים את התאווה לכללים שנכתבו מתוך רצון ותאווה גם הם, ומה עוד שזה מגוחך לחלוטין להיות כפוף לכללים שנקבעו במציאות שונה לגמרי בכל המובנים והרחוקה כרחוק מזרח ממערב ממציאות חיינו, ועוד להרגיש שאני נעלה בזה שאני משעבד את רצוני ותאוותי ל משהוא גדול ממני, אולי יש פה סיפוק לאגו, הרגשה טובה שאני אדם הפועל מתוך אידיאלים גבוהים, אך לא יותר מכך.
3 ." ההומניסט לא" כאילו בניגוד ליהודי המשעבד את רצונו ותאוותו, ההומניסט לא משעבד.
והרי כל אדם שאוהב – אדם באשר הוא אדם -, יכבוש את תאוות הממון שלו שלא יפגע אדם אחר ממנו, ואם הוא יכול ילחם למען שהשלטונות לא יפגעו באנשים אחרים בגלל תאוות הממון לדוגמא.
ובקצרה הומניסט הוא אדם שמכפיף את מעשיו לקול המצפון ובהתנגשות בין תאוותו למצפונו הוא ילך בעקבות מצפונו, ברמת ההצהרה זו הצהרה הרבה יותר משמעותית מהצהרה להיות כפוף לחוקים וכללים שנקבעו על ידי אנשים אחרים בזמנים אחרים, ההומניסט מאמין שביסוד האדם הוא טוב ויש לנו מצפון והמצפון שלנו (ולא שלמצפונם של אנשים אחרים שחיו בזמנים אחרים יש עליונות על המצפון שלנו) צריך להתוות לנו את הדרך ולא התאוות והרצונות .
בורובסקי
תרשה לי להתייחס ולהפריך טענותיך:
א.מסכים שההומניסט לא יסבול פשיסט לידו. לא כן הדתי. אולי אתה כאדם, כפרט. לא "הדתי". אם תעיין במונח בויקיפדיה תגלה שיש הרבה עקרונות פשיסטיים שלא סותרים כלל ועיקר את ההשקפה הדתית. אמנם אין ההשקפה הדתית פשיסטית אך יש בה כמה מרכיבים פשיסטיים, בהחלט.
ב. הומניסט לא חייב להיות קוסמופוליט ופציפיסט. לא מצאתי כל אסמכתא לכך בכתובים ובודאי לא בתובנותיי. לטעון סתם כי ככה זה נראה לך שווה לטיעון שדתי הוא טיפש.
ג. אתה מכיר יהדות אחרת השונה מזו הדתית. קראת עליה כאן ואתה יכול להרחיב בספרו של י.מלכין-יהדות ללא אל: יהדות כתרבות ותנ"ך כספרות. ספר חובה המומלץ לכל יהודי ושוחר תרבות נאור הדוגל בתבונה.
היית צריך לכתוב אני לא רוצה ומסרב להכיר במציאות ובתפיסה השונה מתפיסתי האישית ליהדות קרי: יהדות=דת. זה לחלוטין ברור שזו עמדתך כי אינך מתמודד עם המציאות של יהדות ללא אל, יהדות אתיאיסטית שאינה מבוססת על הדת.
נקודה אחרונה, יוסי למרות קריאה שלך משך זמן רב לא מצאתי כל משיכה להשקפת עולמך ואמונתך, המנוגדת לדתית המקובלת והמוכרת. אתה במפורש דוגל בערכים והתנהגויות שנקבעו ע"י אנשים שחיו לפני 2000 שנים ושקבעו את אורח החיים הזה (המצוות) בהתאם להשקפותיהם באותם שנים שכיום נתפסות כפרימיטיביות לחלוטין. אמונתם בשדים ורוחות, עולם הבא, שוביניזם ופטריאכליות ועוד ועוד לא מקובלת גם עליך ואתה קורא לשנות ההלכה, כרבך לייבוביץ. זוהי קריאה בעלמא חסרת קשר למציאות הקונקרטית וגם לייבובי הבין שאין לה תוחלת. המשך ההזדהות עם העולם האפל שמייצגת הדת היא כמובן לגנותך ולגנות כל אדם שוחר טוב והומניסט הממשיך לחזק כוחות האופל בחברה האנושית. העובדה שהאדם פועל בניגוד למצפונו היא חטא ללא כפרה ומחילה. המזל שאין חיים לאחר…, אין משפט ואין שופט, אין עונש וגם חוטאים דתיים יוצאים נקיים במותם ומשתווים לחילוניים והומניסטים כמותם ששמרו על הומניות בהתאם למצפונם. זו בדיוק הבעיה של רשעים שלא נענשים לא בעולמינו ולא בכלל.
ע. הצדיק היהודי