שלום,

הנה ההלכה הקובעת שמחלל שבת אינו מצטרף למניין::

"מומר לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי ואינו מצטרף" (משנה ברורה, סימן נה, ס"ק מו ).

לגביך, שאתה מוגדר "מין", המכיר את התורה וכופר בה הרי דינך כמינים בתפילת הלחש.

ואיך תזכיר בתפילתך: למינים אל תהי תקווה? וכי תתפלל על עצמך להרע?

ולדלג על ברכה זאת אי אפשר כי נקבע: "אם דילג ברכת המלשינים [והמינים], מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכו, סעיף א ).

דעת – אמת

שלום לך דתל"ש יקר..אתה לדעתי טועה ומטעה והקיצוניות בתפיסה שלך מוטעת לחלוטין ואסביר לך למה..ברגע שהאדם מראה רצון להתפלל וזה בא מעצמו אין משגיחין מה הוא בדיוק עושה כי ולמה??כי חילול שבת יכול להיות דבר שקשה עליו ולא מעצם זה שהוא נגד אלא מעצם זה שקשה לו או שהוא לא התחנך בזה כלל וכלל אבל עצם הרצון לבוא ולהתפלל זה בעצמו מעשה גדול ודגול..ולענינך אתה ..אתה כותב הגעתי למסקנה שוף הגעתי למסקנה שאני לא מאמין וכ"ו..תראה גדוליי הפילוסופים לעולם לא הגעיו למסקנות אלא העלו תהיות שאלות ותשובות אבל מסקנות??אתה בטוח בתפיסתך שאין אלוהים??בטוח??תמהני.בברכה יוסי.

יוסי,

אם רצונך שדיוננו יהיה מפרה אינך יכול לכתוב ההפך מהנאמר בלי להתעמת אתו.

ההלכה קובעת:"אם דילג ברכת המלשינים [והמינים], מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא". ואתה כותב ההפך מההלכה ויתרה מכך את מסיק שהכותב "טועה ומטעה לחלוטין" אתה יכול להסביר נוהג זה אצלך?

דעת – אמת

לשאלה הנידונה , איני מבין כל כך את הבעיה 1. אם אתה נהנה באיזו שהיא צורה מהתפילה או מהאוירה בזמן התפילה או מהחברותא בזמן התפילה או מההפסקה באמצע העבודה או מהכבוד בהיותך שליח צבור למרות שאתה לא מאמין אזי מה אכפת לך אם אתה מצטרף למנין או לא מבחינת כללי ההלכה (ואפילו היית ישר עם הסובבים אותך והודעת להם על השינוי בדעותיך)הרי מעבר לטקס הרוטיני אין בתפילה כל ממש תצטרף ,תהיה שליח צבור,ותהנה מכך 2 . ואם אתה מתעב את התפילה ,אזי אתה הצהרת שאינך מאמין עוד ואתה רואה את התפילה כשטויות ,ועל חבריך לכבד את הכרתך ואין שום מקום ללחוץ עליך להשתתף בגיבובי מילים שאין להם כל משמעות בעיניך מלבד בזבוז הזמן

והלוא כפי שאתה מתאר את רוב המתפללים גם הם לא מתפללים מתוך הקפדה יתרה על כל כללי ההלכה אלא כל אחד מסיבותיו רוצה להתפלל אך כללי הלכה אחרים לא נשמרים על ידו ואיך תשכנע אותו שדווקא על ההלכה שאסור לצרף מין למניין הוא יקיים

וליוסי שלום!

יוסי שזכרוני כותב לולי היה מצוה להאמין באלוהים לא היה מאמין והנה הוא בטוח שיש אלוהים ולא מבין אדם האומר אין אלוהים , ונשים לב המדובר באלוהים שאליו מתפללים ותחילה אותו מהללים שהוא קדוש ומחיה מתים ועוד דברי הלל ,מבקשים ממנו בינה ,רפואה ,שיתקע בשופר גדול ,ויוריד לנו גשם, ומנטרה האהובה על יוסי "השיבה שופטינו כבראשונה"(ורק לפתוח עתון מדי יום ביומו ולקרוא על הנהלים בדיוני הבתי דין הרבניים על האנרכוניזם בדיונים הללו ועל דריסת המתדיינים על ידי הדיינים בבתי דין הללו ועל כל השחיתויות הנלוות לדיונים בבתי הדין השונים על ידי הדיינים עצמם וצמרמורת אוחזת בגוף מעצם המחשבה שאצטרך להדיין בסוג בית דין שכזה ובפרט אם זו אשה שמעמדה כידוע לצנינים במקומות אלו צמרמורת העוברת כשאתה נזכר בבדיחה של "שבעה נקיים" כאילו יש לזה אחיזה כלשהיא בפועל) ולדברי יוסי לא לצפות כלל שאלוהים הטוב והמיטיב יענה כלל לתפילות הללו וכל שהוא מתפלל הרי זה בגלל שכך הוא מחויב כ"עובד ה' " ומצידו הוא היה קורא את ספר הטלפונים של ניו יורק אם כך היו קובעים חזל

ואחרי כל זה לקרוא לבא להתפלל " אבל עצם הרצון לבוא ולהתפלל זה בעצמו מעשה גדול ודגול" על אף שהוא מצהיר שאינו מאמין כלל ואינו מקבל עליו את "עבודת ה' " הרי זה מגוחך

בורובסקי

בורובסקי הוציא לי את המילים מהפה.

כחילוני (הרואה ביהדות תרבות) אני לא מתחבר לתפילה. המילים אינם מדברות אלי ואני מרגיש חוסר שייכות, כדג הנמצא מחוץ למים.

ואולם אתה השואל נמצא במקום אחר.

אין לי ספק כי לתפילה מקום חשוב בחיבור לקהילה (כמו עדת מעשנים במקום עבודה היוצאת אחת לאיזשהו זמן מהמשרדים למקום מפגש העישון הקבוע) וזהו אכן מקור המילה כנסת כמו גם המילה כנסיה.

פרט לזאת השאלה היא איך א-ת-ה חש בזמן התפילה, האם היא כמו מדיטציה עבורך ? מקום של רוגע וכוון הרגשות ? או פשוט פטפוטי מילים חסרי תוחלת ובזבוז של זמן.

ברגע שתענה על כך, היתר – שטויות. נו, אז כתוב בהלכה "ככה וככה" כבר עברת את השלב הזה.

משה עברי

גם אני כדתל"ש מדי פעם משלים מניין. זה לא כזה ביג דיל, כל עוד זה לא מעיק עליך. ההלכה איננה רלוונטית.

דובי

דובי,

כל המשתתף במוסד האורתודוכסי באופן עקיף תומך בגזענות, הפלייה והרס המדינה.

דעת-אמת

ירון,

אני תומך בפלורליזם ובחופש דת. עזבתי את האורתודוכסיה משום שהיא מבוססת על אמונות מופרכות ומשום שההלכה במקרים רבים איננה תואמת את אושרי וערכיי. ואולם, אם אבא שלי צריך להגיד קדיש (אגב, אבי הוא אדם ליברלי, משכיל, פלורליסטי, שיוויוני ואורתודוכסי), והוא מבקש ממני באופן אישי להשלים מניין, אני אשתדל ללכת לקראתו.

דובי

לרב בורובסקי שלום וברכה..אתה חייב לעשות הבדל חד בין הכתיבה הפילוסופית שלי לבין הכתיבה העממית גרידא תראה גם הרמב"ם שאני יודע במאה אחוז שלא האמין בתחית המתים בכל זאת כתב איגרת תחיית המתים אז מה לכאורה הוא משקר עצמו?תשובה ממש לא..אלא יש את הכתיבה העממית כי בבני אדם עסקינן ויש את העומק הפילוסופי..אז בשביל הבארת הדברים אני ינסח זאת ככה..הרי כשאני או כל יהודי עומד ומתפלל למשל תפילת מנחה ערבית שחרית כשהוא מגיע לרפאינו ה" ונרפא ומתפלל בזה כשכואב לו הראש דקה אח"כ הוא אצל הרופא או חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה כשהוא מתפלל הוא מבין שאם הוא לא ישקיע ויילך ללמוד הוא ישאר טמבל ולא תעזור תפילתו כלל וכלל אז לכאורה תשאל את עצמך מה קורה כאן האנחנו משקרים עצמינו??התשובה היא לא אלא זה הביאור בתחילה לפני שחז"ל קבעו התפילה כמות שהיא תפילה דאורייתא היתה בדיבור ובקשה לפני בורא עולם רק חז"ל תיקנו לשונם כלשון בני אדם כי שוב בבני אדם עסקינן וקבעו סדר מסודר בשביל התפילה וודאי שהאדם הנבון מבין שמתפללים ואם כואב אז הולכים לרופא..בהקשר לאמונה באלוהים אתה צריך להבין אני כאמון על דברי הרמב"ם שהביא את האלוהים להפשטה מוחלטת לחלוטין שזה אומר כל דיבור עליו הוא מיותר מראש ותהום פעורה מתחת הנידון כי אנו כבני אדם לא יכולים להשליך במחשבתינו על זה כלל וכלל כאילו מה יש לדבר בכלל זה מגוחך לחלוטין אז לכאורה תחשוב מה נשאר??אז אני כיהודי שרוצה לשמור מצוות רואה בזה תוכן ערכי לחלוטין מה שאני יכול להסתכל זה רק בהלכה ומה בהלכה כתוב שצריך להאמין אז אני מאמין כתוב שצריך לשמור שבת אז אני שומר כנ"ל הנחת תפילין וכ"ו..זה התוכן היהודי שלי כיהודי מה לעשות..אני פשוט לא רואה תוכן אחר אם יש תביא נשמע אני אשמח דווקא..ואני טוען שגם חז"ל ככה חשבו מספיק שתראה בתנורו של עכנאי איך הם לא מתרגשים ממנו מספיק תראה את הליצנות הנחמדה הזאת שהם עושים מניח תפילין מזווג זיווגים וכל מיני דברים כאלה לשעשע התלמידים קצת ותו לא אבל הם עצמם היו אתאיסטים מושלמים אתאיסטים במובן העממי כמובן..בברכה יוסי.

נתחיל מתנורו של עכנאי ,האם אכן נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ?כמתואר,האם אכן חזרו אמת המים לאחוריהם ?כמתואר ,

האם אכן הטו כותלי בית המדרש ליפול? כמתואר , האם אכן יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום".כמתואר, אם מישהוא פה אכן חושב שהיו אותות שמיימים בספור הזה שיבושם לו .אני רואה את זה כעוד ספור אגדה כלומר ספור שלא היה ולא נברא ורק משל הוא להמחיש שמעתה יש דרך אחת להכרעת הלכה והיא ע"י רוב ,(ואולי אם היו חושבים על ספור טוב יותר אם היו יודעים את המשמעיות שיתנו לספור הזה), חזל לא ליצנים ולא מספרים כל היום אגדות וסיפורים רק כדי לשעשע תלמידים, בנאדם חופר בור ונופל בו בעצמו ,מרוב שאתה מספר לעצמך שטויות אתה משתכנע בזה,

בלתי-אפשרי להאמין במשהוא עילאי וללמד תלמידים דברים טיפשיים ,אי-אפשר לשקר ולומר להמון העם להאמין בדברים בזויים כשאתה מבזה אותם ,חזל בהחלט האנישו את האלוהים והאמינו שהוא יכול לשלוח אותות משמים גם היום ,אלא שקבעו כלל ,מחלוקת קובעים על פי רוב

יוסי מביא דוגמא מכאב ראש שמיד לאחר התפילה הולכים לרופא ,ויוסי יעיד בפנינו שעד היום כשאדם חשוב נוטה למות או בעת סכנה גדולה מיד נאספים בישיבות ובבתי-כנסת כדי לומר פרקי-תהילים להיטיב עם החולה או עם הצבור וזה מעיד עד כמה חשובה התפילה בעיני המאמין כיוצרת בריאות ומסלקת סכנות תוך כדי שחוד הבורא ואני יודע שיוסי רחוק מראיה שכזאת אך זוהי המחשה להתכלות האותנטית היהודית לתפילה

ובאמת תפילה זו המצאה של חזל שכן לאחר החורבן קבעו שבמקום קורבנות ישנן תפילות וקבעו מטבעות תפילה מסודרות בלשון בני אדם ,אך האמינו והחשיבו כל מילה הנאמרת וכיוונו אליה והתכוונו אליה ולא סתם כך כדי שבני אדם יתפללו מתוך סדור ולא יזדקקו לספר הטלפונים של ניו-יורק

ומעתה כשמתפללים" ולמינים אל תהי תקוה" מתכוונים לכך ,ואם השליח צבור מדלג על הברכה מעיפים אותו כי מתכוונים לכל מילה

יוסי ,אתה צוחק על מזווג זיווגים וכדומה ,ותראה עד כמה השפיע האמרה "אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה " בעולם הישיבות שאתה מצוי בהם,

אני לא יודע להסביר את הרמבם , על שני פניו "היד החזקה" מחד ו"מורה נבוכים" מאידך, אך אני יודע שאם אני שלם עם הדעה המיוצגת במורה נבוכים לא הייתי יכול ליחס חשיבות כזאת עילאית לכל פרט ופרט בסדר עבודת הקורבנות לדוגמא ,(שלדברי הרמבם היו טובים לתקופה שהעם לא יכל היה להבין חיים ללא קורבנות )ולמה לחפור בדברים הללו ולייחל שיבנה בית הבחירה ואז שוב יוקרבו קורבנות שם

ובאמת אפשר להאריך מאוד אך בטחוני שחלק מהקוראים אבד אותי כבר מזמן , ולכן בקצרה אי אפשר לכתוב דבר והיפוכו ולומר זה לעם וזה לפילוסוף ,חזל לא היו אתאיסטים והאמינו באותות משמים והתפללו לאלוהים כדי שהוא ישיב טובה תחת התפילה והאמינו בכוחה של התפילה , חזל האמינו במה שסיפרו לתלמידים ולא סיפרו זאת לשעשוע גרידא

בורובסקי

תנורו של עכנאי

השאלות הרציניות סביב העניין הן תמיד שתי השאלות הבאות המעסיקות כל חוקרת שכמוני.

אחת : מדוע תמיד מנוסחים ספורים באופן שיש בו הרבה מן הילדותיות ואחר כך יש להשלים את ההבנה המעמיקה לבוגרים-

למפותחים. מדוע זה קורה? מה הרווח?

שתים : אם תאמרו – לא זה ממש רק ילדותי, עולה מיד השאלה כיצד זה פועל, איך ספורי ילדים מצמיחים תוצאות?

רק להדגמה מצטטת בקירוב מתוך חיבור פירוש (לתנורו של עכנאי) המיוחס לרב אליהו מוילנא (המכונה הגאון) כדלהלן,

אין התורה נקנית אלא בשלושה מדות : הסתפקות ענווה ושקידה רבה………………..

בתמלול חופשי שלי

את ההסתפקות בחומריות מצומצמת מייצגת אכילת חרובים

את הענווה- המים שתמיד זורמים למטה.

את השקידה- קירות בית המדרש.

והגאון: אמרו כאן שכולם נקבצו ומצאו קן אצל ר' אליעזר עד שמפני זה היה ראוי לקבוע הלכה כמותו, על כן הביא להם ראיה מן החרוב… והם אמרו לו שאין זה אות מספיק ואינו מוכרח שכל המתעסק בתורה באופן זה אמת יהגה..שלא יטעה באחד מן הדינים. אחר כך אמר להם אם…….אחר כך בא עליהם בטענה שיש לו עוד סגולה שלישית דהיינו רוב השקידה….אבן מקיר תזעק..ועם כל זה לא סמכו עליו………רק כפי הסכמת חכמי התורה..בארץ.

שוב אני מסכמת :אם הסיפור ילדותי אינטפנטילי-איך עושה את העבודה. אם הסיפור רק משל – מדוע תמיד נחוץ משל להתפתחות-משל ועוד משל ועוד משל מה הטעם?

ציפי

לציפי

אני אינני חוקר , אך בשים לב לכך שרבות בשנים עברו מאז דברים קרו ,או מאז דברים נלמדו ונאמרו ועד שהועלו על הכתב ,ועד שקיבלו את הצורה הסופית בתלמוד כפי שהוא מוכר לנו כיום

בהחלט אפשרי שבעת הויכוח בין ר' אלעזר לחכמים ,אמר להם ואם יהיה אות משמים לדוגמא עץ החרוב יקפוץ 100 אמה האם אז תפסקו כמוני , וחכמים שבהחלט היה נראה להם סביר אפשרות כזאת "התערבות משמים" שכן הם ספוגים באמונה בשכר ועונש ולדוגמא הם מתפללים לאל שיוריד להם גשם ואם יש בצורת מיד הם עומדים בתפילה מיוחדת כדי לשנות את כעסו של האל ולגרום שיוריד גשם וכדומה אלא שהבינו את המדרון החלקלק באם כל אחד יגייס לטובתו ויכריז שהנה יש אות משמים שהלכה כמותו ,ואי-לכך נאלצו לחתוך ולומר מעתה פוסקים הלכה רק על פי רוב ולא מסתמכים על אותות משמים ובמשך השנים ספור שכזה הולך ונעטף בשכבות רבות עד שיוצא ספור אגדה שכותלי בית המדרש התלבטו האם להשע לצד זה או לצד האחר שכאילו היתה אפילו בת-קול ולא השגיחו בה ועל זה יבואו חכמים ויחפרו למה דווקא עץ חרוב ולא תפוז למה דווקא מים ולא שלג

בורובסקי