אינני מכיר הלכה מפורשת, ויכול להיות שכזו איננה קיימת.

רש"י אומר שעובר שטרם יצא לעולם עדיין לא נקרא 'נפש'.

בתלמוד מוזכר שעובר עד בן 40 יום הוא "מיא בעלמא", כלומר לא אדם.

בעקבות הרמב"ם שמבחינתו חינוך והתנהגות הם יותר חשובים כשפסק לגבי גיור, אני מניח שאפשר למצוא גם פוסקים בני זמננו שיפסקו שהוולד יהודי מעצם היותו חי ומתחנך בסביבה יהודית.

אך מאחר שהפסיקה ההילכתית איננה גוף אחיד, סביר שנמצא גם פוסקים הפוך, שבמקרה של ילוד זכר, לא יאשרו מילה בגיל שמונה ימים. וידרשו גיור כשיגיע לגיל המתאים.

במקום כלשהו קראתי תשובה של רב כלשהו, ללא מראה מקום, כך שטרחתי וחיפשתי ומצאתי את הגמרא המהווה מקור לדין בשאלה הזאת, ביבמות פרק ח' דף עח א :"הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה …"

ועוד הוא אומר שם וטעם הדבר הוא מפני שעובר נחשב כ'ירך אימו' (כלומר אבר מאבריה) לענין זה. [הוא גם לא טורח לציין שיש מחלוקת שם בין רבי אליעזר לאחרים בעניין הזה]

וכך נפסק הדבר גם בהלכה בשולחן ערוך (חלק יורה דעה סימן רס"ח סעיף ו') שאשה בהריון שרוצה להתגייר – תהליך גיורה ובכלל זה גם טבילתה, תופס לה גם לגבי עוברה, ושוב לא יצטרך עובר זה לכשיוולד לעבור שום תהליך של גיור.

אם כן, אישה בהריון הטובלת, העובר נחשב לחלק ממנה ולכן כאשר הוא יוולד, יהיה יהודי כהלכה.

עד כאן טוב ויפה, אבל אם העובר נחשב כ'ירך האם', זאת אומרת, הוא איננו אדם קטן חי בתוכה, אלא איבר מאיבריה ואין הוא נחשב כבן אדם של ממש, מדוע, בשם כל החס וחלילות, מעשה הפלתו המלאכותית שקול לרצח?

השכל הישר נותן שאם העובר הוא 'ירך האם', דין הפלה צריך להיות כדין כל ניתוח פשוט.

דוד סלע