14 שנים • aou aiu יש לי קרובי משפחה חרדים. זוג נשוי עם עשרה ילדים, כשעוד אחד מתווסף מדי שנה ולא רואים את הסוף. חיים בעוני מחפיר. הילדים מטפלים בילדים. אין פרטיות, בקושי אוכל יש. חיים על תרומות. המשפחה כולה מוזנחת, גם בריאותית- טיפולי שיניים ושאר סוגיות בריאות שהוזנחו כי פשוט אין כסף. עוני מחפיר- ומרצון.
אך הדבר אולי הגרוע מכל, הוא הבעל – שאינו מוכן לעבוד. מוכן לעבר את אשתו מדי שנה. מוכן לשלוח אותה לעבוד וכשהיא חוזרת לקרצף את הבית ולטפל במניין הילדים. וגם כשהוא רואה שהם מתדרדרים לתרומות, שלילדים אין אכול, אין ביגוד, אין כסף לטיפולים רפואיים- הוא לא יעבוד. כי הרב אמר. האנשים האלה נמצאים בשליטה מוחלטת של הרב. הם כמו רובוטים. אם הרב אמר-בסדר, אם לא, אז לא. אין מה לדבר איתם, אין מה לדון איתם- זה בזבוז זמן. הם כיבו את השכל מרצון, והם כפופים לרצונו.
האישה כנועה לחלוטין. כבר שכנעו אותה לגלח את הראש, לשמור נגיעה, לשבת מאחור באוטובוס, לוותר על זכויות ירושה, להסכים לייבום, להיות מנודה לעזרת נשים, להיאסר ממתן עדות בבית הדין ולהיחשב סוג ב' בכל סוגיה רלוונטית, לא לשיר בפומבי, לא לחלום על משרה עם מרות מעל גבר, ולומר "ברוך שעשני כרצונו"- מה מפתיע שהיא תתנהג בהכנעה גם כאן?
אני חושב שזה מדהים כיצד הדת היהודית הצליחה להרוס בגבר את היצר הכי בסיסי –יצר ההורות. היצר להאכיל את הילדים ולשים להם אוכל על השולחן. מה זה לעזאזל גבר שלא רוצה לפרנס את המשפחה שלו? איך יוצרים חיה כזאת?!
משיחה איתם עולה שהכל נעשה לא מרוע, אלא משטיפת מוח, מתמימות, מבורות. כפי שנאמר- הבנאליות של הרשע.
אני לא יכול לחשוב עליהם ולא להיזכר במשפט של הפיזיקאי סטיבן ויינברג: בעולם ללא דת אנשים טובים יעשו מעשים טובים, ואנשים רעים יעשו מעשים רעים. אבל בכדי לגרום לאנשים טובים לעשות מעשים רעים- צריך דת.
כואב,
יוני
הייתי מעוניינת שתסדר לי פגישה עם הגברת הנכבדת ( שקראת לה=) הדת היהודית אשר מסוגלת להוביל אנשים טובים לעשיית מעשים רעים, כדי שאנזוף בה על מעלליה,שמא תאזין לי ותיטיב התנהגותה (?)
יוני , אתה מבין את האמירה… אתה שומע אותי?
ציפי
אתה חייב להבין שאסור להכליל ולא כל הדתיים הם חשוכים ,פרמיטיביים ,בטלנים וכל התיאורים שהצגת.
לפי היהדות הבעל מחוייב לפרנס את אישתו ולא להיפך .
מי ששולח את אשתו לעבוד במקומו עובר על השבועה שהתחייב בעת החופה בכתובה,אזון אותך ,אפרנס אותך וכו'.
חבל מאוד שאתה לוקח דוגמא מקצוות שליליים ועשבים שוטים בחברה הדתית.
אני מבטיח לך שיש מספיק דתיים ואף חרדים שמדקדקים במצוות קלה כבחמורה ועם זאת אינם מזניחים את פרנסת בני ביתם ,עובדים למחייתם ומייצגים את הדת היהודית בכבוד..
ליאור
בהמשך לסיפא של דבריך אחזור על דברים שנכתבו לפני כמה חודשים על רקע מעשי פשע ורשע של דוסים (אמא טאליבן, האמא המרעיבה והאמא המציקה…..וגם החרד שהטיח בתו התינוקת-אחרי קריאת תהילים, זה הודגש).
ככה: אנשים הם אנשים. יש טובים ויש רעים. גם דתיים וגם לא דתיים. אנשים, כדרכם של אנשים, עושים מעשי רשע ופשע. לפעמים. כאן אפריד בין החילוני להומניסט או ה"חופשי" כי חילוניים יש ביניהם רבים, רבים שהם בעצם דתיים לייט או כאלה שיש להם את ה"רב נוח לי" והם מאמינים אדוקים. נניח לאלה. נשוה בין ההומניסט לדתי (אפילו ניתן להכניס כאן כל מאמין למשל: קומוניסט, פאשיסט וכולי).
בעוד ההמוניסט יודע, חש ומרגיש רגשות אשם ואין לו כל הצדקה או צידוק למעשה רשע ופשע ולכן רשע הומניסט יחוש ככזה הדתי (או המאמין) יכול-לא חייב, לא כולם, לא תמיד-לחוש צודק ולא להרגיש רגשות אשם ומצפון על מעשה רשע שביצע. זה יקרה למאמין אמיתי, לוהט שאנושיותו נפגמה עקב אמונתו ודתיותו. הרבה דתיים הם אנשים הגונים ובני אדם לפני היותם "יהודי דתי". לכן יחושו רע כשיעשו מעשה רע. כמו ההומניסטים. אבל רק דתיים יכולים לעשות מעשה רע ולחוש בסדר עם עצמם, עם העולם ועם בוראם. וכ-ל ההצדקות שלהם יבואו מתוך הדת וההלכה, כמובן.
זה ההבדל הקטן אך המכריע – הומניסט לעולם יחוש רע כשיעה רע, דתי לאבהכרח ויכול שיצדיק מעשים רעים ונפשעים בנימוקי אמונה ודת.
ע. הצדיק היהודי.
אני חייב לומר לך שעם כמה שהמקרה שתיארתי כאוב, הוא בהחלט אינו יוצא דופן, ובטח שלא מאפיין "עשבים שוטים". האם אינך בקיא בנתוני הלמ"ס? כמה חרדים עובדים? ואם עובדים – רבע משרה במקרה הטוב. כמה ילדים הם מביאים למרות זאת? בכמה בתי אב חרדיים האישה היא המפרנס הראשי? עשבים שוטים… זה מזמן הפך למיינסטרים. ומנוגד ליהדות זה לא יכול להיות, כי האנשים האלה הם רובוטים שלא עושים פיפס בלי אישור מהרב. הרי על מה העיפו את ח"כ אמסלם מש"ס?? על שום מה כינו אותו עמלק וסילקו אותו מהעולם הבא? כי הוא אמר לחרדים לצאת לעבוד!!! וזה ישר מהרב עובדיה. אז בבקשה ממך, אל תיתמם.
יוני
הדת אינה מנוגדת לטבע האדם ובוודאי שאינה גורם כזה.
להפך, הדת והאדם אחד הם.
מה שאנחנו "רואים", אינה דת, אלא משהו אחר…
את הדת לא ניתן לראות, בטח שלא אצל אחרים…
האדם אינו יכול לשפוט את הדת, אלא רק את עצמו.
כל מה שאנו רואים, אלה הם אנשים בעלי אמונות בלבד.
עלינו להבין קודם לכל, מה ההבדל שבין דת לאמונה.
אם נבין, אז גם נבין, מדוע אנשים כמו אלה שעליהם כתבת, מתנהלים כפי שמתנהלים ולמעשה כלל אינם אחראים ואשמים, במה שקורה להם.
עד אז הכל מילים, דיבורים או קישקושים,
בטח שלא הבנות…
אליקים
ב. לכל השאר, הנושא פשוט מאד וכבר כתבו עליו גדולים מאיתנו:
יש מערכת כללים, אמונות, ערכים – תקראו לזה איך שתקראו שמשנה מצב מסויים לטובה, הבעיה מתחילה כשמנסים לקדש את הכללים ולא את המטרה שמאחוריהם – לשפר את המצב – וכך דבקים בכללים גם כשהם הופכים לחסרי היגיון במציאות שהשתנתה. כשהקימו את המדינה ייבשו ביצות כדי להפריח את השממה, אחרי שהמדינה קמה החליטו מכוח האינרציה לייבש את ביצת החולה והיום כולם מודים שזאת הייתה טעות, זאת דוגמה לדבקות בעקרון כשכבר איבד את תוקפו – השממה כבר הופרחה.
וכאן צריך להיות המבחן האמיתי של כל אמונה וכל אידאולוגיה – האם היא משפרת את החיים או להיפך. בעבר, כדי להגן על האישה היה צריך להיות גבר חזק ואלים שישמור עליה אחרת גופה היה הפקר, היום הנשים כבר אינן צריכות הגנה כזאת ולכן 'כבוד המשפחה' הוא מונח מאיים ולא מגונן, מצוות רבות שביהדות היו מתקדמות מאד לזמנן אבל היום הן חסרות טעם (ייבום למשל) וכן הלאה. המקרה שמוצג כאן הוא עוד מקרה שבו דבקים בכללים במקום לשאול מה הייתה המטרה שלהם מלכתחילה.
עדו
תראה, אתה מערב ועושה עיסה אחת מדברים שונים, שלא אמורים לדור בכפיפה אחת, למרות שהאחת, "האמונה", הנה תופעת לוואי של השנייה, "הדת".
אתה עוסק באמונה, וכך זה גם בא לידי ביטוי, במה שכתבת.
המדע ובאי כוחו הפרופסורים, (וכבודו של פרופ' לייבוביץ' במקומו מונח) יכול לעסוק בחקר האמונה, אולם לדעתי, לא בחקר הדת,
יש כאן שימוש לא נכון בשתי מילים, המוחלפות זו בזו לעתים קרובות, מסיבות מסוימות.
מספר הבדלים בין דת לאמונה.
לדת אין אידיאולוגיה.
לאמונה יש.
האמונה מזוהה תמיד ורק באמצעות סמלים וסימנים.
האמונה משנה את חיצוניותו של האדם ומבליטה אותו.
האמונה הנה פומבית, גלויה וראוותנית.
האמונה מאפשרת חופש בחירה חלקי ומוגבל מאוד, אם בכלל.
את חוקי האמונה, יצר וממשיך ליצור האדם.
באמונה הכול ציוויים.
וזה רק חלק קטן מהם.
להלן ציטוט שנלקח מתוך מאמר שהתפרסם כאן באתר: "הרבי מליובאוויטש",
" והדבר ברור שענייני הנפש אינם ניתנים לוויכוח, וכשם שפרצופיהם של הבריות שונים כך גם נפשותם ודעותם שונים ואין בדברים אלה נימוקים רציונלים, ויש שנפשו של אדם מאמינה בבורא עולם שנתן תורה ומצוות ויש המאמין בבורא עולם שנתן לאדם להחליט בעצמו את ערכיו וחוקיו, ויש הסבור שאין אלוה כלל, ואיש איש ואמונתו שאינה ניתנת לוויכוח.
כי כל עוד באמונה ולא בעובדות עסקינן הכל אפשרי שאין גבולות למספר ולסוגי האמונות"
והדגש הוא על המשפט "כי כל עוד באמונה ולא בעובדות עסקינן"
אליקים
תראה, הצלחת ל'בלבל' אותי אבל מצד שני גם הצלחת לסקרן אותי. השימוש הקוטבי שלך במושגים דת ואמונה זר לי לחלוטין – ולא אוכל להדיין איתך לפני שאדע הגדרתך אתה למושגים הנ"ל.
אנא הגדר לי: דת, אמונה.
בברכה-
רביב"ש
אגב, בעבר המילה 'דת' היתה מילה נרדפת למילה 'דין' ('אחת דתו – למות' ,'דת המלך' ) כך שנראה לי שההגדרה שלי היא זו שיותר קולעת למובן המקורי של המילה.
עדו
בכל זאת אשאל האם אתה יכול להיות דתי ללא אמונה?
יוסי, הבנת הנקרא לא הצד החזק שלך היום. קרא שוב את דברי ציפי היא לא דברה על פגישה עם המשפחה הפיזית.
דוד סלע
לדוד סלע:
כתבת "מתנהל כאן רב שיח בסינית מול סוואהילית."
אכן כך, אתה צודק…
ומהי לשון בני אדם?
"האם אתה יכול להיות דתי ללא אמונה? "
אין קשר בין השניים.
האמונה הנה פועל יוצא של תסכול.
לעדו:
יש לי אחיין, שכאשר היה בן שנה וחודשיים, עוד לא ידע לדבר וכל פעם כשהיה רוצה "להגיד" משהו הוא היה צורח מרוב תסכול.
בכל אופן תודה על קבלת הפנים.
המילה "דת", אין לה פרוש.
יש פרוש למילה אהבה?
רביב"ש לעומת זאת, יודע איך לקבל אורח. תודה.
אליקים
שלום אליקים – נראה שמוסכם גם עליך וגם על המגיבים פה כי שפתך היא עיברית-אליקימית ולא עיברית-תיקנית – כלומר נדרש לאחד מן הצדדים תירגום משפה לשפה.
ביקשתי ממך מילון מונחים ולא הבאת אותו. אז אם מכבודך תכתוב את רעיונותיך בעיברית-תיקנית נוכל גם לדון בהם.
ממתין לתגובתך המלומדת –
בברכה-
רביב"ש