היום ראיתי כתבה בטלויזיה על הרב פרומן שעוסק כמו בפעמים קודמות שהיו כתבות עליו בניסיון הידברות ודו שיח בין דתי עם אימאמים ושאר כוהני דת מוסלמיים כולל מן האסלאם הקיצוני, מהחמאס, ומפגין יחס חיובי והומאני כלפי שכניו הפלשתינאים, יחס שהתבטא בין השאר בעזרתו לשקם מסגדים שנשרפו ע"י קיצונים יהודים והבאת ספרי קוראן חדשים למתפללים הפלשתינאים, ועריכת טקסי תפילות משותפים להורדת גשם עם אנשי הכפרים הסמוכים לישובו תקוע. האם הרב פרומן עשוי להוות אלומת אור במערת החושך הרבנית האורתודוקסית העיוורת מרוב קנאות דתית ושנאה יוקדת לאחר ולשונה. האם הרב פרומן הוא לא סנונית שיש בה כדי לבשר על תחילת היווצרותו של שינוי מה שעשוי בהחלט להביא לידי בקיעים בחומת האיבה האורתודוקסית בת זמננו?
רועי רבינוביץ
איני מכיר את הרב פורמן. איני יודע האם הוא מעוניין לקדם מעמדה של האישה ולבטל את החרפה שדתו מציגה: אישה פסולה לעדות, אינה יכולה לכהן כרב … הוא צריך לתת משנה סדורה בכל התחומים העומדים על הפרק לא רק בהקשר האיסלמי.
ויתירה מכך, לפי דבריך, הרב מעוניין בדו שיח דתי עם החמאס. מה משמעות "דו-שיח" זה? האם הוא סובלני לקריאת החמאס ליישם את תביעת דת האיסלאם: שכל שטח השייך לאיסלאם הוא בבעלותו הנצחית? וכל שלטון בו הוא כפירה ויש להילחם נגדו "מלחמת קודש"?
הומניזם אינו רפיון שכל וחלישות הדעת. הוא מותח קו ברור מאוד והוא יעמוד כחומת ברזל נגד כל המתנגדים לו: איסלאם, דת יהודית… ראה דבריי בפוסט: "הסטודנטים כמשל".
רועי, האיבה הדתית היא מובנית ביסודות הדת. עקרון "עם הנבחר" והאחר שני לו ופחות ממנו הוא בסיס שממנו יצאו פרות באושים. איני יכול למצוא "רב" אורתודוכסי שיכול להיות הומאני במובנו האמיתי "זכות טבעית לכל אדם לחיי אושר על-פי בחירתו".
הדבר דומה למציאות של רב אורתודוכסי הומוסקסואל. הרי משכבי זכר זו עבירה חמורה בדת שדינה עונש מוות.
וכמו ששופט שעבר עבירה על חוקי ישראל אינו ראוי להיות שופט כך גם רב שעובר על חוקי ההלכה אינו ראוי להיות רב.
וזו השאלה שצריך לשאול כל רב הנשמע "הומני": מהו המקור המועדף לאורחות חיי אדם, כתבי הקודש או האדם עצמו?
יש למאמיני האל שכתב חוקים, המיחסים לעצמם ערכים הומניים פרדוקס מהותי: אם מקור הסמכות לחייהם הוא עצמם מה להם לנבור בחוקי הדת לקבוע חיי אדם? האזן לראיון שקימתי עם הרב נאוה חפץ מנהלת חינוכית של ארגון "שומרי משפט רבנים למען זכויות אדם".
בברכה
דעת – אמת
כל זמן שאדם דתי מדמיין שאלוהים התגלה אליו ובכיסו "אמת מוחלטת" הכתובה באותיות שחורות על קלף לבן לכן, כתבי הקודש סמכותם עדיפה על ההבנה והרגש האנושי, איני רואה שלום כנה בניננו.
איני מכיר מושג דתי-נאור זה דבר והיפוכו.
ברגע שאדם דתי נותן לגטימיות אמיתית להומניסט הוא שלל את הבסיס הדתי הטוען שסמכות מחוצה לו עדיפה על הסמכות הפנימית שבו.
דעת – אמת