שלום שלמה,

לולא שיסודות האמונה הוטמעו בנפשך לא היית מעלה על דעתך מציאות משונה כזו: העברת הלכות בעל-פה לאורך אלפי שנים מדור לדור. במיוחד שאינם קשורים לכתוב בתורה.

חשוב לרגע מדוע אלוהים יטריח עצמו לכתוב את מלאכת המשכן ואילו הלכות יסוד כמו קביעת לוח שנה, הלכות שבת, נידה וכשרות יזניח אותם למסלול רעוע של מסירה על-פה.

דבר זה לימד הרמב"ם בשורש הראשון למצוות, שיצא חוצץ נגד כל אלה המונים את נר חנוכה בכלל התרי"ג מצוות: "וימנה [כמצווה מהתורה בסיני] נר חנוכה שקבעוהו חכמים בבית שני וכן מקרא מגילה. אמנם [טענתם] היות משה נאמר לו בסיני שיצונו כי כשיהיה באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היוונים כך וכך יתחייב לנו שנדליק נר חנוכה, הנה איני רואה שאחד ידמה זה או שיעלהו במחשבתו".

משמע, לחשוב שמשניות מגילה, דיני ביצה שנולדה ביום טוב, הכונס צאן לדיר ודיני טרפה עברו מדור לדור זו מחשבה הנובעת מגירסא דינקותא של המאמין, רצוני לומר, שטיפת מוח ולב.

משעשע שהרמב"ן כתב שמגילת אסתר ניתנה מסיני ומקורו הוא התלמוד הירושלמי.

אתן לך דוגמה ממציאות פיזית, שהיא יותר סבירה שתעבור מדור לדור, ותדון ממנה קל וחומר להעברת הלכות בדיבור שבעל פה בלבד. כוונתי למצוות ארבעת המינים שאחד מהם הוא האתרוג.

פרי עץ הדר הכתוב בתורה אני יכול לקבל שעבר מדור לדור כי זהו "פרי" פיזי ואינו דיבור בעלמא.

אף על-פי כן המחקר מראה שהאתרוג הוא פרי שהיהודים הכירו אותו מאוחר יותר ואימצו אותו כפרי עץ הדר.

אציג בפניך תקציר של מאמר מתוך: "מפרי עץ הדר" מאת שמואל טולקובסקי, 1966.

"פרי עץ הדר הוא: פרי העץ הנקרא 'דר'…'דר' היא מילה סאנסקיריטית [שפת ההודים הקדמונית] שמובנה אילן. מילה זו באה בשמו של העץ ההודי הקדוש ביותר, הארז הענקי של הרי ההימליה, הידוע לבוטניקים בשם cedrus deodara , מן הסאנסקרסיטית דיוואדארו, שמובנה 'עץ האלוהים' [פרי עץ הדר= פרי עץ הארז= איצטרובל]….דמיון מעניין בין הפולחן האשורי והיהודי: נוסחת כישופים אשורית אחת מתחילה גם היא במילים: 'קח לך את פרי הארז'.

תפיסת עץ הארז כעץ האלוהים הייתה ידועה ליהודים לאחר שובם מגלות בבל: "כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל" (תהילים, פ; 11). וכן: "יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהֹוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (תהילים, קד; 16)…. אם לכתחילה השתמשו אבותינו בפולחן חג הסוכות, המצווה עליהם בספר ויקרא, בפרי הארז – האיצטרובל – צצה ועולה השאלה: מה גרם להיעלמו של פרי זה מתוך הפולחן היהודי, ואימתי קרה הדבר? ברור מאליו כי זה קרה ביום מן הימים בין התאקלמותו של האתרוג בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה ובין תקופת מלכותו של אלכסנדר ינאי (76-103 לפנה"ס), שהרי הוא נרגם באתרוגים בשעת התפילה בבית המקדש. עלינו להבין כי סטייה כה בולטת מן המסורת העתיקה וממה שנחשב לדבר אלוהים ביד משה, הייתה עשויה להתרחש רק כחלק מתנועה רחבה של חידושים ותיקונים דתיים. בקרב עם שמרני בענייני דת כגון היהודים, לא היו תיקונים בדת מתקבלים אלא במאמצים עצומים, ורק בשעה שמטרתם המוצהרת והגלויה לעין כול הייתה נראית כהחזרת חיי הדת ליושנם…. מאורע זה הוא התקוממות החשמונאים על בני סלווקוס ועל מדיניות ההלניזציה שלהם, שהייתה כרוכה בהנהגת הפולחן הדיוניסי כפולחן המלך הזהה עם האל. גם בטקסים של האל דיוניסוס היווני [אל אולימפי בנו של זאוס] מילא האיצטרובל מקום חשוב. אצלם היה זה איצטרובל האורן, שנחשב לסמל הפוריות ולבעל כוח מפרה בגלל שפע זרעיו….בשעה שהחליט אנטיוכוס אפיפאנס לכפות על היהודים בכוח את הפולחן…פסלו של האל היווני הועמד בבית המקדש, והוא הפך את בית המקדש למקדשו של זאוס האולימפי…גזירות מרות ונמהרות אלו, שכוונתן היתה לדחות לגמרי את עבודת האלוהים ולהעמיד במקומה את הפולחן של זאוס והאלים היוונים, עוררו את משפחת החשמונאים להרים את נס המרד….תיקון הכרחי זה היה הרחקת האיצטרובל מפולחן חג הסוכות…".

הרי לך הסבר מחוקר כיצד המסירה מדור לדור משתנה עקב האירועים המשתנים.

עוד על ההדס קרא במאמר שכתבתי: "מהו אתרוג ומהו הדס".

בברכה

דעת – אמת

כמה נוח שלמה. לא לכאן ולא לשם, מצד אחד כשמוצאים איזה חוסר דיוק בולט אפשר תמיד להגיד ש'חלק מהמסורות השתבשו' מצד שני 'הרוב מאלוהים' אז ברור שחייבים לקיים את המצוות.

כמובן שלא יקום אף אחד שיגיד – 'זה לא מאלוהים וזה כן' ואז צריך להמשיך לקיים את הכל כולל דברים שאתה מודה שהם לא נכונים כי אולי דווקא המצווה הזאת היא בכל זאת מאלוהים.

בעצם מנין לך ש'הרוב' מאלוהים, וכמה זה 'הרוב' 99% אולי רק 50.05% ?

תבין אם אתה מאמין אמיתי אז מי שמך לקבוע ש'הרוב' מאלוהים?

הרי בזה אתה בעצם אומר שחלק לא מאלוהים וזו כבר כפירה לא?

המכתב שלך מרתיח אותי כי הוא בנוי כדי להתחמק ממבחן אמיתי. חזרו כאן לעייפה על ההגדרה של תיאוריה מדעית – בשביל שתיאוריה תהיה מדעית צריכה להיות אפשרות להפריך אותה .

כל מה שאתה עשית הוא לספק לעצמך תירוץ כדי להתחמק מכל נסיון הפרכה, תאר לעצמך שניוטון היה אומר שהכוח שווה למכפלת המסה בתאוצה 'בדרך כלל אבל לפעמים לא' או שדארווין היה אומר שהאבולוציה נכונה ברוב המקרים ובשאר המקרים אלוהים עשה את העבודה, זה לא היה ממש רציני נכון?

עדו

העובדה שחלק כה גדול מהאמונה היהודית מתבסס על תורה ש"בעל פה" הוא מהנקודות החלשות ביותר שלה. מחקרים שנעשו בזמננו מוכיחים כי מסר שמועבר בע"פ סופו להשתבש, וזאת בפרקי זמן קצרים בהרבה ממאות השנים עליהן מדובר במסורת היהודית. למען האמת, חוץ מגרעין נוקשה של מצוות מרכזיות וארועים היסטוריים משמעותיים, ניתן להניח שכמעט הכל סולף ושונה ממתכונתו המקורית במשך השנים.

זאת ועוד, אפילו חומר כתוב כמו התנ"ך סבל משיבושים כתוצאה מהעתקות חוזרות ונשנות שבכל אחת מהן שונה הנוסח במעט. מסופר על הרמב"ם שציווה לגנוז את כל ספרי התנ"ך בקהיר בשל הבדלי נוסחים וניסה להנהיג נוסח אחיד.

גם אם בוחנים גרסאות עוקבות של דברי פרשנים מאוחרים כגון רש"י, מגלים הבדלי ניסוח בין גרסה לגרסה, עד שחלק מהנוסח אליו אנו מתייחסים כיום כ"פרוש רש"י" אינו הנוסח שנכתב במקור.

אי הדיוקים בתורה ובפרשנות הן דוגמאות לחוסר דיוקים שבתורה הכתובה. אפשר להניח שבתורה שבעל פה המצב הרבה יותר גרוע.

BUGO