אמונה דתית הנה מחלת ילדות כרונית
הצורך הנפשי באמונה בכוח עליון, מכל מין שהוא, הנו שריד מימי ילדות שבהם נזקקנו להגנתו ולהדרכתו של אבינו הביולוגי. הוא היה אז הכוח העליון המגן עלינו ומקיימנו.  זוכרים כמה פעמים אמרנו בילדותנו: "תכף אבא שלי יבוא וילמד אותך…?".
כשאנו גדלים ומתחילים לפתח תובנות, מופיעה אצל לא מעטים מאיתנו "תחושת חרדת פרידה" – מה יהיה כשאצטרך להיפרד מאבי ומאמי המגינים עלי? מי יהיה מגיני?
בעבר הרחוק היו בכל בית פסלי אלילים ש"הגנו" על יושביו. אדם שעזב את בית הוריו יצא עם פסל (ים) שיגן עליו!! זוכרים את מעשה רחל אשת יעקב, שגנבה את אלוהי לבן אביה? (בראשית ל"א, ל' – ל"ד) – היום יש (או אין) בבית המודרני תרפים  ממין אחר,– אלוהים כלשהו, שאין צורך לגנבו. הוא "יוצא" עם כל מי שחפץ בו (וגם נותר בבית).   הסיפור המדהים ביותר הינו מקרהו של הפילוסוף הצרפתי המהולל רנה דקארט, שאמר: "האדם כשיר לראות את האמת באמצעות שכלו, מבלי שהוא נזקק לאישורן של סמכויות חיצוניות". דקארט כפר בכל הידע שהקנו לו מוריו בביה"ס הקתולי ואת כל הידע שצבר מהספרים הרבים שקרא, הגדיר כזבל ורעות רוח.
אלא שלדבריו, יש דבר חכמה אחד שהוא ממשיך לדבוק בו והוא: הדת!!
אותה דת שבה התחנך, בחסד האל, משחר נעוריו.
נציין שבילדותו חלה דקארט בשחפת והוא הופקד בידי סבתו, שטיפלה בו במסירות עד שהבריא. היא למדתהו קרוא וכתוב וגם ספקה לו ספרים מספרית בעלה. הוא ראה בה בוודאי את מצילת חייו ודבק בדת הקתולית, שבה חינכתהו משחר נעוריו.
לדעתו זוהי הדת האמיתית, שהאל לבדו קבע את חוקיה והם מוכרחים להיות עליונים, לאין שעור, על פני סדרי שאר הדתות (חוששני שהוא לא ידע הרבה על דתות אחרות!)  וזאת משום שאלוהים בוראו, בכבודו ובעצמו נטע בו את אידיאת השלמות וכך "בחר" בקתוליות.
ומה יש לו לומר על האתיאיסטים, הכופרים: אין הם מצייתים לחסד האלוהי  המצוי בהם פנימה ולכן הם עושים שימוש שגוי בתבונתם. הם יכולים אמנם לרכוש היכרות בסיסית ומובנת כמו ,למשל ,ששלוש זוויות של משולש שוות לשתי זוויות ישרות, אך לא יכולה להיות להם אף ידיעה של ממש על נסתרות האמונה הנוצרית!,  כי שיפוט בענייני אמונה – להבדיל משיפוט בעניינים מדעיים – לא יכונן טעות, אפילו כאשר תוכנו שקרי!. לכן אפילו רעיון השילוש הקדוש, שאיננו ניתן להשגה ברורה ומובחנת, אינו נעשה ע"י כך לשקרי ויש להאמין בו, כדי להיוושע!!!     (מענין שעל דברים אלה חזר הפילוסוף היהודי הנחשב, משה מנדלסון)
כלומר: אדם דתי יאמין אפילו בדבר שלדעתו אינו יכול להיות!!
ואותו פילוסוף גאון, שאמר שהאדם כשיר לראות את האמת באמצעות שכלו, מבלי שיזדקק לאישורן של סמכויות חיצוניות, מה עשה כשכתב את ספרו "הגיונות"?
הוא הגישו למלומדי האוניברסיטהה "סורבון" (שהיתה אז מוסד קתולי דתי) עם מכתב, שבו נאמר: אין לי  כל ספק, שאם תואילו להתעניין בחיבורי זה, תרצו קודם כל לתקנו!. כי מכיר אני לא רק בחולשותי אלא אף בחוסר ידיעתי ולא אעז לומר שאין בו טעות.
מכאן אנו רואים, שאמונה דתית הנה מחלה שחולים בה בילדות והיא אינה חולפת אפילו כשהילד גדל ומתחיל לעסוק במדעים כמו מתמטיקה, פיסיקה, ביולוגיה ועוד, שבהם עסק דקארט!
מה אמר טרטולאן הקדוש? "אני מאמין משום שזה אבסורד!"
ואתם?-במה ומדוע?!!! אתם מאמינים?