15 שנים • aou aiu רציתי להעיר על דבר שכתב אחד הכותבים שכביכול חז"ל ישבו 7 נקיים לפני שיצאו למלחמה,וכמו שאומר המדרש שבי"ד שהיה הורג אחת ל-70 שנה היה נחשב לקטלני.
ברצוני לומר יסוד מאוד חשוב על עניין זה ולהפריך שטות חסרת שחר זו.אתן משל לביאור העניין.
מעשה באדם חילוני שנפטר,ושמעולם לא דרכה רגלו בבית כנסת .
משפחתו הזמינו רב כדי שיספיד אותו,חשב הרב וחשב "מה אעשה?הרי אדם זה היה חילוני גמור,מה אומר עליו?" לאחר התלבטויות רבות החליט לומר שהמנוח מעולם לא דיבר בבית כנסת,וזו זכות גדולה.כך מצד אחד הרב לא שיקר וגם שיבח את הנפטר
ברור לכל בר דעת ,שאדם כזה שלא דיבר בבית כנסת,אין זה מחמת יראת השמיים הרבה שלו,אלא כי מעולם לא היה בבית כנסת.והספד זה הוא בעצם חוכא ואיטלולא והתפארות שאין באותו אדם.
והנמשל- גם אותו מדרש הטוען שחז"ל הרגו אחת ל-70 שנה הוא כזה.
והראיה- שמעולם לחז"ל בכלל לא היה סמכות לדון בדיני נפשות. הרי מסוף תקופת בית ראשון ועד ימינו נשלטו היהודים תחת אומות אחרות שלא הרשו להם לדון בדיני נפשות(בדיוק כפי שבימינו השלטון החילוני לא נותן לבתי הדין הרבניים לדון בדיני נפשות או לדון לגזר דין מוות).
לכן ,כל המדרש הזה הוא בעצם "בלוף". מעולם לחז"ל לא היתה מדינה או סמכות שלטונית לדון דיני נפשות במדינה כלשהי,ואם היו עושים זאת הרי שמיד השלטון הגויי באותה מדינה היה מענישם בחומרה. לכן בעצם אין כאן שום רחמנות ושום ראיה לכלום. אלא עוד שקר לבן של הספרות הרבנית.
זה בדיוק כמו שתלך לאינסטלטור או לשכן שלך ותשבח אותו שהוא אינו גוזר גזר דין מוות על מישהו,ותגיד לו שזה מוכיח שהוא רחמן.
הרי ברור שאין פה שום ראיה לרחמנות.
דרך אגב ,לגבי תקופת בית ראשון ולפניה,הייתי ממליץ לקרוא בתנ"ך ולמצוא בדיוק כמה "רחמנות "היתה שם.
בתודה ובברכה
דודו