שלום לך,

ענייני הכשרות אצל החרדים נהפך למעין "מד" דתיות ויוצר תחרות סמויה בין הפלגים (מלבד הרצון להתבדל אלה מאלה: בד"ץ שארית ישראל מבד"ץ אגודת ישראל…התבדלות והחמרה ששכרה בצדה).

תחרות זו מתלבה ויוצרת חומרות על חומרות שלא שיערום בעבר.

זהו מעין השתייכות וזהות פנים חרדית בבחינת: אמור לי איזה הכשר אתה אוכל ואדע לאיזה פלג אתה שייך.

בעבר החרדים היו אוכלים ללא כשרות כלל – כל אישה ואם בישראל הייתה יודעת, פחות או יותר, את האסור והמותר. את החסה, הפטרוזיליה, הנענע…היו שוטפים ומסתכלים אם יש חרקים הנראים בעין ובזה הסתיים העניין.

אתן לך דוגמה הממחישה את הפער, בנושא ההחמרה בכשרות, בין השולחן ערוך, שחי במציאות ימיביניים שלא היו "בד"צים", לזמננו.

על-פי חכמי התלמוד תולעת שנמצאת בפרי או ירק ולא התהלכה על הקרקע מותרת באכילה. דרכם לדרוש את התורה ולהגיע לכל מיני פרשנויות מוזרות ופלפולים משעשעים למדיי.

לכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה, סימן פד, סעיף ו): "תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה, והקליפה משחרת עליהם מבחוץ, וכשמסירים הקליפה מוצאים היבחושים תחתיהם, מותרים".

אף שלא בדקתי את כל החרדים והבד"צים למיניהם בטוחני שאף חרד לא יעלה על דעתו לאכול את מה שהתיר השולחן ערוך. נפשם המיוסרת חושקת להתייסר ולהתבדל (מעין מזוכיזם, ללא ההקשר המיני). לכן הם מטילים על עצמם סייגים על סייגים, החמרות על החמרות המובילים לקשיים בחיי היומיום. הקושי בדקדקנות ההלכתית יוצרת אצלם תחושת "יראת שמיים" המובילה להנאה. זהו מירוץ להיות נכנע טוטלית למאן דהו מבחינה מחשבתית ופרקטית. ככל שאדם יבטל עצמו למען משהו מחוצה לו הוא ירגיש בן עלייה, מובחר "וירא אלוהים".

בברכה

דעת – אמת

אפשר גם לתת דוגמא מר' יוסי הגלילי שהיה מהתנאים החשובים ביותר שהוא ובני עירו היו נוהגים לאכול עוף עם חלב! (חולין דף קד,ב )

היום אין רב בעולם, אפילו הקל שבקלים שיתיר דבר שכזה.

כדי לסבר את האוזן, ר' יוסי הגלילי היה אחד מארבעת הזקנים של הדור, משהו בסדר גודל של חבר הבד"ץ העדה החרדית של היום.

אתם יכולים לתאר היום חבר בד"ץ העדה החרדית אוכל עוף עם חלב?

מה שמוכיח שוב שהכל דברי הבל, פיטפוטי ובילבולי מוח של רבנים.

תלמיד חכם

הנה הקטע השלם:

מתני' העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל א"ר יוסי זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה באיזה שולחן אמרו בשולחן שאוכל עליו אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש: גמ' רבי יוסי היינו ת"ק וכ"ת אכילה גופה איכא בינייהו דקאמר ת"ק בהעלאה קא מיפלגי באכילה לא פליגי ואמר ליה רבי יוסי אכילה גופה מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה והתניא רבי יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזו אחת מהן עוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש ובה"א לא עולה ולא נאכל אלא הא קמשמע לן מאן תנא קמא רבי יוסי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר {אסתר ב-כב} ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי תנא אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה אכל אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה אמרי ליה והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא חזינא תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח מאי מקנח ומאי מדיח

בנוסף עולה מן הכתוב שלפי שבית שמאי היה מותר להגיש בשולחן עוף וגבינה ביחד אבל לא לאכול.

סארגון.

חסה ++ עוף בחלב של ר' יוסי הגלילי

שתי הערות קצרות.

זה לא חדש גם לא סוד ששאריות ריסוס על פירות וירקות מסוכנים לבריאות.

ברוח זו -הרי זאת למודעי, שהירקות הנקיים לגמרי מחרקים מטופלים בדרך כלל במנות גדולות במיוחד של ריסוס,ובהחלט נכרה כאן בור גדול של סכנה לבריאות,אשר שמירתה היא מצוות עשה מן התורה כנאמר "ונשמרתם לנפשכם…." .

לת"ח—- לא רלבנטי לדבר על מחלוקת סביב גזירת חכמים

בטרם התקבעה באומה הישראלית. מובן מאליו שאנשי ציפורי

אכלו עוף בחלב,כל עוד ר' יוסי הגלילי היה חי.

עם חלוף השנים כשהגזירה התפשטה,הפסיקו ליהנות מן ההיתר הזה. אין שום סתירה פנימית בלוגיקה ההלכתית בעובדה זו.

תמיד דגלתי בלאחוז בדעותי החילוניות באומץ לב,ללא היזקקות

לחפש בכל חריץ אפשרי את שיפלותם של יריבי האידאולגים.

ציפי