שלום נפתלי,

בעבר ניסינו לקיים מפגשים כאלה אך לא נחלו הצלחה בגלל הנושא הטעון, האישי והאינטימי מידיי.

אני מציע שתשמע הרצאתי בה אני מסביר את תהליך החזרה בתשובה.

וכדבריך, בת החוזרת בתשובה היא צרה, זהו למעשה תהליך של הידרדרות תפקודית.

עיין בתשובה: "קול קורבנות ההורים" היא תגובת הורים שילדיהם חזרו בתשובה ויכולה להוות תחליף למפגש.

כמו כן האזן לתוכנית של גבי גזית של אם שבתה חזרה בתשובה.

אני מצרף מאמר שכתבתי בנושא ופורסם במוסף כיפורים (ספטמבר 2010) של "מקור ראשון":

המסע האישי לאמונה, שייכות, בגרות ואחריות

"שברים שברים הכול, חדל כל פשר…" כתב המשורר האנגלי ג'ון דון, בן המאה ה-17 לאחר שהמדע והפילוסופיה ערערו עד היסוד את תמונת העולם המסורתית.

החממה הנפשית שכל היקום מסתובב סביבי ולמעני התנפץ. מעתה אני בורג קטן, זמני, בר חלוף וחסר משמעות, בתוך יקום אינסופי.

במצב תלוש שכזה, התלוי בין שמים וארץ, מתחיל מסע חיפוש אישי להכות שורשים, להיות שייך, להיות מאושר. המסע צועד צעדיו כבריחה מהאני התלוש והמופחד אל העבר השני – משהו אחר, מנותק מהידוע והמוכר.

מצויד עם "מד-אושר" בלבי אני מקפץ ומדלג מתגר אושר למשנהו.

לבסוף נפלתי ברשת המציעה אושר נצחי עם עבר "מפואר".

תוך התעלמות מאחריות אישית, לאומית ומדינית, אני מוצא עצמי משכים ומעריב לקיים את "הדיל" – הבטחת אושר נצחי בתמורה לציות אלוהי.

*

לדידו של האדם הדתי, העולם הזה הוא גשר צר מאוד לקראת הטרקלין – העולם הבא / ימות המשיח / אחרית הימים. היחס לאירועים בינלאומיים, תופעות טבע, יסוד מדינה ופירוקה, מלחמות – ניצחונות ומפלות – כולם ייבחנו מתוך אספקלריא אמונית: מקרב את הגאולה או מרחיקה. כך ייבחן גם המפעל הגדול שקם לעם היהודי – הקמת בית לאומי.

החרדים יסברו שהתנועה הציונית ומדינת ישראל תוקעים טריז בין היהודים לאביהם שבשמים, ולכן יש להדוף מפעל זה – לפחות להלכה, למעשה הם ינהגו כשתדלנים.

דתיים אחרים יסברו שהקמת מדינת ישראל מקרבת את הגאולה (בת קול לחשה להם שזה מעשה קדושה ולא מעשה שטן כגרסת החרדים). אמנם "אלוהים" מתחכם עמנו והחל לקרב את הגאולה באמצעות מעשה כפירה, אך לאלוהים הפתרונים והדרכים לקרב גאולה כרצונו והבנתו.

נקודה זו חשובה להבנת היחס המוזר וחסר האחריות כלפי מדינת ישראל. כי כשאחריות מוטלת על מאן דהוא בשמים, סרה האחריות האנושית והטבעית. כדברי משורר זמירות ישראל: "הַשְׁלֵךְ עַל יְהֹוה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק" (תהילים, נה). זאת הסיבה שמפלגות דתיות חסרות מצע ברור ומסודר כיצד הן רואות לנכון להנהיג את מדינת היהודים. החרדים מתעלמים מכך לחלוטין היות והם רואים בתהליך הלאומי מעשה שטן ולכן משליכים יהבם על אלוהיהם. בינתיים הם ישמרו על הגחלת החרדית באמצעים ובכלים המזדמנים לידם.

הדתיים הסבורים שהם באמצע תהליך משיחי, עדיין לא ברור להם מה מתעתד אלוהים לעשות עם המדינה. הרי לקיים את חוקי המדינה על פי ההלכה אי אפשר, ההלכה מתאימה ליהודים בגולה תחת שלטון זר. העולם המשתנה, הנאור, החופשי וההומניסטי גדול על הנהגה הדתית מכדי להתמודד עמו ולתת מצע ופרוגרמה ברורים. הם נאלצים, כטלאי על טלאי, להמתין ולראות מה יעולל אלוהים לגורל היהודים בישראל. בינתיים הם ינסו לחוקק חוקונים קטנים לבל יתערבבו בנישואים מין בשאינו מינו (הדת מבחינה בין אדם לאדם), ישתדלו שהאוכל יהיה כשר, ובאירועים ציבוריים ישתדלו למנוע מנשים שקולן ערב לשיר, ועוד כאלה דאגות על כתפיהם, כאילו הקהילה היהודית עדיין שרויה בגולה ולא לה בעיות מדיניות, זכויות אדם, חירותו וכבודו.

*

כמתמיד בבית המדרש, שאין לו אלא דל"ת אמות של הלכה, החלו סדקים סדקים לרסק את הבניין; בניין שיצרתי מדמיוני ועמלתי רבות למענו. לא שנוצרו סדקים חדשים בבניין. קיימים היו תמיד, אלא שעיניי ולבי החלו כעת לראותם. יסודות הבניין "האלוהי" התערערו בגילוי טעויות עובדתיות. והרי אלוהים לא טועה אלא רק האדם, שהוא הוא יצר את הדת.

אבני הבניין החלו ליפול עם ההבנה ש"המוסר" האלוהי מושתת על "העם הנבחר". לא אהבת האדם היא עיקר אלא אהבת האל שבחר ביהודים. אל המעדיף את הגברים החכמים על פני קלות הדעת. חושק להרבות את היהודים כחול על פני הים ולהשמיד את הגויים שלא ידעוהו. רוצה בהצלחת מקיימי תורתו ובכישלונם של הומניסטים אוהבי כל אדם הנוהגים על-פי מצפונם והבנתם תוך התעלמות מדרישות האל.

בנקודת הזמן של מסע מחודש במהופך אני מוצא עצמי משיל חומות, מסיר קליפות וחוזר לעצמי. אני האדם החושב, נושא באחריות, מקבל החלטות בלי מתווכים בלי ביטול הרצון והמחשבה לסמכות מחוצה לך. אני.

לפני כמה חודשים צלצל הטלפון ומעברו השני אישה כבת 40: חזרתי בתשובה בגיל 19. יש לי שישה ילדים. עזבתי הכל וחזרתי לבית הוריי, כך סיפרה.

ואיך את מרגישה כעת? שאלתי.

אני מרגישה שהנפש שלי הוקפאה למשך 21 שנים ועכשיו היא מפשירה. אני חוזרת לחגית (שם בדוי) שהייתה בגיל 19. התקשרתי לחברי הילדות שלי וכאילו נפתחו ארובות הלב.

שש שנים של חקירה והתבוננות בדת ובעצמי הובילו אותי כאנוס אל החופש והדרור.

מתהליך הפיכת הלב – הוא החזרה בתשובה לשם חיפוש משמעות ואושר אישי – בחזרה למצב הטבעי, בתהליך נפשי עמוק וממושך. לא קל לאדם לאבד יצירה; תבנית מעשה ידיו.

על אחת כמה וכמה קשה להבין שיצירה שיצרת, בריאה שבראת, אינה מהמשובחות שביצירות. ולבסוף להכיר בכך שאור תורה, נר מצווה ונגה האמונה, אינם אלא חושך, ערפל ועלטה – תמימות הגובלת ברשעות ואכזריות.

מסע ההתבגרות שעברתי – קבלת המציאות והטבע וההשלמה עמם – נתן לי את הכוח לסלק את אלוהים מלבי. לא עוד פיקציה, לא עוד דמיון שווא, לא עוד השלכת אחריות על הלא נודע; אלא מבט ישיר בלבי, ללא אלוהים, התבוננות בטבע ללא מורא ופחד, ללא ישות שבדיתי.

עכבות רבות מקשות על האדם להציב מראה למעשיו ולמחשבותיו, להסתכל עליהם, להתבונן בהם, לדון אותם ממקום נקי וחלק, ללא דעות מוקדמות, קל וחומר להסיק מסקנות קשות ונוקבות, היכולות לגרום לשינוי דרמאטי – פיזי ורוחני.

הצעד הראשון לשינוי, הניצוץ וההארה, הפסיעה הראשונה לקראת בגרות, השלמה עם הקיים ללא הזיה, מתחילים ביכולתו של האדם להעז לחשוב ולהרגיש.

כשאני בוחן את הזרם ששטף את העולם – מהעת החדשה ומהמהפכה הצרפתית – לקדמה, סקרנות, התפתחות, חירות ושוויון כולי משתהה מעוצמת הזרימה והתרחבותה.

בקוראי את דברי פטררקה, מראשוני ההומניסטים האיטלקים: "מוטב לרצות את הטוב מלדעת את האמת" לבי מתרחב. קל וחומר שבעידן האורות אנו משתוקקים לטוב ולחקר האמת. השווה נא, אומר אני לעצמי, מה בין חילוני לדתי; הראשון צמא לקדמה, זרימה, התרחבות, ידע… והאחרון עיקר מעשיו לשמר את הישן ולהציב חומות מפני החדש.

ואם כך, המים הזורמים ומתרחבים ילכו ויתרעננו, יוסיפו דעת ואושר ואילו המים העומדים ילכו ויבאישו.

בהתבונני ב"חזרה בתשובה", שהחלה משנות השבעים והולכת עד ימינו, מזהה אני תהליך זמני של קומץ אנשים שחוסנם הנפשי לא עמד להם אל מול אתגרי החיים. הלכו לחפש, כמסע אישי, את אושרם שיתפוגג ברגע שישיבו לבם לעצמם. תהליך זה, של הפיכת הלב, גורם להם לעזוב לימודם, מקצועם, נושרים מהצבא… והולכים לבית המדרש ללמוד דיני שור שנגח את הפרה, מדוע אלוהים כעס על היהודים והגלם… וכאלה נושאים המנותקים מהרצון לקדם את המדע וזכויות אדם.

רצוני לומר, שלא רק התנועה של "החזרה בתשובה" סופה להתפוגג – כל דבר שאינו מבוסס על הדעת והתבונה והרצון לקדמה סופו להיעלם. אלא הדת היהודית עצמה כל זמן שלא תקבל החלטה להתמודד עם הזרם הערכי החדש – עידן האורות – וימשיכו לטבול במי ההלכה השייכת לעולם ישן – גם היא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה.

זאת השכיל להבין ולהתריע פרופ' ישעיהו ליבוביץ: ללא שינוי מהיסוד, ללא קביעת ההלכה מחדש ללא הסתמכות על התלמוד ושולחן ערוך שסר חינם ויצא זיוום אין תקומה ליהדות הדתית. היא תיהפך יותר ויותר לכת בדלנית שמטרתה שימור והישרדות של עצמה בלבד.

ירון ידען

יו"ר מפלגת אור, יו"ר דעת – אמת מחבר הספר "הדת קמה על יוצריה".

שלום נפתלי.

צר לי לשמוע על בתך. אך אנא נסה להגיע אליה ותן לה לקרוא את המאמר המצורף בקישור הזה:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=570&MessageId=142581700

עוד לא נתקלתי באישה שקראה זאת ונותרה שוות-נפש.

בברכה,

ליאור הלפרין